היא עמדה אל מול חלון ראווה והביטה
בבגדים שהיו תלויים מאחורי הזכוכית. החנות הייתה מעוצבת כמרחב של אופנת עילית. כך
גם האישה. פניה היו חרושות קמטים, מאופרות בקפידה. עור פניה מאובק קמעה כי ככל
הנראה היו שם לפחות שתי שכבות של איפור. שכבת בסיס אחת של גוון חם ושכבת אבקה
בהירה מאד. על רקע לובן פניה בלטו העיניים השחורות והמאופרות בקו שחור חזק ושפתיים
אדומות מאד עם קו גבול חד וברור. היא לבשה חולצה בהירה ומכנסי ג'ינס מותאמים
לגזרתה ומבליטים ישבן מוצק. נעליה היו כהות, מבריקות, בעלות עקבים דקים מאד. על
שכמה נח בחגורתו תיק עור כהה, גם הוא מתאים ואופנתי. היא הייתה אישה מטופחת ביותר
ומעוררת כבוד.
ואז, בעוד אני עובר על פניה במבט
מפוזר, היא שולחת במהירות כף יד זריזה ומגרדת בישבנה, משיבה ידה ושוב שולחת אותה
כדי להביא את הגירוד לכלל סיום מענג ומשביע רצון ויש בתנועותיה סימן לדחף של תשוקה
וגם סימן לסיפוקה, יחד עם תחושת הנאה ושחרור.
פניה נשקפו בזכוכית החלון ופני גם כן.
מבטינו נפגשו שם, על הזכוכית. ביקשתי להסיט את מבטי מחמת הצניעות שלה והמבוכה שלי,
אבל היא השיגה אותי והסבה במהירות את פניה אלי וחייכה חיוך רחב, אולי רחב מדי,
נבוך ומתנצל. היה בו בחיוך הזה גם חשש על עולמה שנבנה היום בעמל רב, במהלך ההכנות שלה
ליציאה אל הרחוב ועכשיו הוא קורס כי כביכול היא נתפסה בקלקלתה. חייכנו זה לזו
במבוכה משותפת, בעוד אני ממשיך בדרכי ועובר על פניה.
רציתי לומר לה שאני משתתף בצערה על כי
ראיתי אותה מגרדת בתחת ורציתי להוסיף שאני חושב שהיא אישה חביבה מאד ואנושית מאד
ובתנאים אחרים אולי היינו יכולים להסב לשולחן בבית קפה מקובל ונחשב כאופנתי
ואליטיסטי והיינו משוחחים על נושאים ברומו של עולם ועכשיו לאחר הגירוד אנחנו
קרובים יותר כבני אנוש ויכולים לקיים קשר בר קיימא מתוך כבוד הדדי והמראה החיצוני
המוקפד והמכובד שלה אינו שלם ללא פעולת בשרים אחת קלה לפחות, כלומר, ללא הגירוד
המשחרר.
אבל כמובן שלא אמרתי דבר ובאמת שמחתי
בגירוד הזה וצר היה לי כי אולי אין הוא יכול להיות לה, לאישה זו, רגע של שמחה קטנה
על חולשת בשר חביבה זו שגברה על החזות החיצונית המכובדת, שלאחר ככלות הכול, אין
היא אלא שכבה חיצונית דקה ושבירה ובאמת לא ממשית.
לרגע הזה אני מבקש להוסיף סוף
טוב חלופי:
היא מחייכת אלי במתיקות והחיוך שלה
אומר, "כן, אני ליידי וגברת מעודנת ואצילת נפש וכולי, אבל אני גם מגרדת בתחת
גסה ונהנתנית וככה אני אוהבת את עצמי".
אני מסמן לעצמי את הסוף הטוב הזה כאמת
נכונה וממשית לרגע זה.
אנו מפיקות מופע מחדר לחדר ב"תיאטרון החדר" . הוא יכלול קטעים קצרים במשחק, שירה, תנועה, קריאת שירים, סיפורים, מיצגי אמנות פלסטית, וכל העולה בדמיונכם היוצר... המופע יתרחש בחללים שונים של תיאטרון החדר. מוזמנים להביא למליאה קטעים לעבודה והכנה לקראת המופע הגדול. נשמח אם תצטרפו.
טענות נפוצות אומרות שמזרחיים מצביעים לימין כי הם מוסתים ע"י הימין הלאומני וכי לאומנות ודתיות הן מסימני המזרחיות. אלו דברי הבל שאינם עומדים במבחן המציאות. אמנם העלייה המזרחית לישראל סבלה מאפליה ודחייה ואלו הן עובדות היסטוריות מוכחות. אבל היום לא כל המזרחיים מוחלשים ובמהלך השנים הפך המונח "מזרחיות" לדימוי של מעמד סוציו-אקונומי נמוך אשר אל מתחת לכנפיו נתכנס כמעט כל מיעוט ישראלי מודר, בלי הבדל מוצא.
מגזרים מוחלשים מצביעים עבור מפלגות ימין ישראליות כי מפלגות אלו הן - ברגע כתיבת שורות אלו - עדיין בשלטון והמצביעים מקווים להיטיב את חייהם באמצעות השלטון. ההזדהות עם הלאומנות הימנית היא תירוץ מוצהר אבל לא סיבה.
כזכור, בשנת 1977 עלתה לשלטון בפעם הראשונה בישראל מפלגת החרות הימנית ומנהיגה, מנחם בגין, הכריז על המגמה "להיטיב עם העם". סיסמה זו סימנה את האופן שבו ביקש הימין לשמר את הנאמנות אליו. יש לשער כי עם ירידת כוחו של הימין, נראה תזוזה של שכבות מוחלשות אל עבר המרכז והשמאל. כשהשלטון היה בידי מפלגת העבודה גם מזרחיים הצביעו בעדה עד שנחלשה. כך קרה לאחרונה ביוון. כך קרה במשטרים דמוקרטיים אחרים. השכבות המוחלשות בוחרות במפלגת השלטון בגלל שהיא בשלטון ולא בגלל האידיאולוגיה שלו. האם יש בפעולת ההזדהות עם השליט, פיצוי על תחושת חולשה ורווח של תחושת השתייכות למוקד כוח? יש להניח כי כן. מכאן שהחלפת השלטון הקיים נובעת מהיחלשותו ולא מעוצמת ההתנגדות אליו, תהיה צודקת מבחינה חברתית ככל שתהיה.
אולם לא רק השכבות המוחלשות בוחרות בנאמנות לשלטון. בעקבות המחקר בצייתנות של סטנלי מילגרם (1974), כ- 63% מהאוכלוסייה מזדהים עם כוח וסמכות, בלי הבדל מוצא, מעמד ואורח חיים. למרות הוויכוח שניטש אז אודות הניסוי הזה, עדיין מסקנותיו שלו ותוצאות של מחקרים אחרים, מאוששות את הטענה המרכזית גם היום.
המעברים מימין לשמאל הם מחזוריים. הסיבות לעלייה וירידה של שלטון מסוים היא גם כן מחזורית וקודם לכול נובעת ממצב כלכלי וציפיות לעתיד טוב יותר או מאיים יותר.
האם פירוש הדבר שאין מה לעשות אל מול מחזוריותו של טבע השלטון ולהמתין עד כי ייפול מעצמו? ודאי שלא. הימין הישראלי גרם נזקים עצומים בתחום המוסר האנושי, הרווחה האישית, הביטחון האישי, וכלכלת ההמונים וראוי שיוחלף.
מי שמבקש להחליף את השלטון, חייב להתייחס אל השלטון הקיים כאל מי שזמנו עבר ואל תכניו כאל תכנים שבמקורם הם עשויים להיות חיוביים אבל הגשמתם בידי הימין היא מעוותת.
למשל: הדיון ביהדות.
המבקש היום להחליף את שלטון הימין בישראל חייב להצהיר על שמירת אמונים למסורת יהודית וכן כל מסורת אחרת, אבל לא באופן שבו הימין והמתנחלים שלו מקיימים אותה אלא כמסורת פתוחה ושוויונית לכל אדם, בדגש על השוויוניות, בכל דיון יש להדגיש את הפנים המוסריות ביהדות ולהציג את הימין כמי שעיוותו עקרונות מוסר אלו. זוהי אמת היסטורית ועל כן היא ראויה לדיון.
למשל: איומים ביטחוניים.
יש לבחון מחדש איומים ביטחוניים שהימין מכריז עליהם השכם והערב, וקודם לכול יש להטיל בהם ספק. למשל: האיום האיראני הוא סוג של אחיזת עיניים גלובאלית, שהובילה האימפריה האמריקאית ועתה אין לה עוד חפץ בה ועל כן היא מבקשת להגיע להסכמה עם איראן, בעוד הימין הישראלי עדיין מתרפק על "האיום האיראני", כי אפילו אם לאיראן תהיה פצצה, ייווצר מאזן אימה בין ישראל לאיראן כי אף אחת מהן לא תוכל לתקוף את השנייה וכן הלאה.
על כן גם הסיסמה "פשוט מחליפים" היא טובה כחלק ממסע זה.
(הקליפ מבוסס על התמונה של Avicii - The Daysאבל המילים הן מכאן, מהלב המקומי)
--------------
מילים שמנסות לגעת
אבל רוב הישראלים לא מוכן לגעת בהן: שלום / עניים / עשירים / מדינת רווחה / כיבוש / טרנספר / פצצות הגרעין הישראלי / ה...
במיוחד ה...
--------------
כבוד
- "למה אי אפשר לכבד את דעתו של הזולת? למה?"
(משה איבגי, קול ישראל, רשת ב', 9.3.2015, 14:28)
- למה? כי מרוב כבוד מסוכן לחיות בארץ הזאת. ע"פ סקרים רבים רוב הישראלים הם לאומנים, פשיסטים וגזענים, בורים ואדישים לגורל הזולת, מעריצי סמכות ואכזריים. אי אפשר לכבד אותם. אפשר לפחד מהם. זכותם להשמיע את דעותיהם הבזויות, מקבילה לכל הפחות לזכותנו להוקיע אותם, לדחות אותם, ללעוג להם ולהכפיש את צלמם.
17 במרץ 2015 כל היום.
--------------
מדינה לא צריך לאהוב.
צריך לתקן.
17 במרץ 2015 כל היום.
--------------
3 עקרונות בבחירה אזרחית, דמוקרטית, מודעת
1. אידיאולוגיה זה נכון
לבחור ע"פ מצע אידיאולוגי ולא על פי חישובי כמויות.
כמעט לכל מפלגה יש מצע כתוב באינטרנט. בכול מפלגה יש להבחין באחת משתי התפיסות המרכזיות: קפיטליזם או סוציאליזם.
2. קטנה זה יפה
לבחור במפלגה הקטנה יותר, לריענון הנוף ועידוד השינוי.
3. חופשית זה טוב
מפלגה חופשית - מה שמכונה חילונית, לעידוד הפרדת דת ממדינה שהוא הליך בריא - הן לדמוקרטיה והן לדת.
