טיול לילי הוא זמן טוב להרהור וכרסום רגוע. יש פנאי לחקור בנחת את מצבת כוח הכלבים שעברו ברחוב לאחרונה והשאירו את הסימנים שלהם בפינות הבתים. זיהום האוויר מציק פחות ורק אם עוברת מכונית מאחרת בנשף, אני נשנק לרגע. נראה שלעולם לא אתרגל לריח הבנזין השרוף.
ואז, לילה אחד השבוע, בעוד אני נושא את אפי לניחוח הבא, ראיתי שתי דמויות אפלות בפינת רחוב הרב קוק ורחוב הכובשים. שני גברים, שניהם לבושים שחור וגם הכיפות לראשיהם שחורות. אחד נמוך ורזה ואחד גבוה וגרום. הם הדביקו כרזות על גדר הבית. כרזות גדולות ואדומות וכמעט נתפתיתי לומר שהן כתובות באותיות מאירות עיניים, עד שהתקרבתי וקראתי את הכתוב וחשכו עיני. הכותרת הייתה "בושה!" ואחריה היה כתוב: "אסור לרחוץ בים או בבריכות מעורבות" ועל החתום היה הוועד לשמירת הצניעות.
לא ידוע לי מי הם חברי הוועד הזה, מי בחר בהם ואת מי הוא מייצג, אבל האם פירושו של דבר שלא אוכל עוד להשתכשך בבריכה עם היפהפייה הלבקנית מקומה גימל? לא שאי פעם הגשמתי את המשאלה הזאת אבל לחלום אפשר.
יש הרבה משוגעים ברחוב שלנו אבל אלו שהדביקו את הכרזות לא נראו משוגעים. הם נראו נחוּשים. אלוהיי, שמור נפשי מנחוּשים בלילה.
שלכם באהבה
- תיאודור
