אני לא חסיד גדול של גלי צה"ל. מה פתאום חיילים מפונקים בשירות סדיר. ולמה בכלל על חשבון משלם המסים. וגם השידורים לא תמיד לרוחי. ובוודאי תימצא עוד ביקורת בשפע. אבל תשאלו, למה בכלל נזכרתי בגלי צה"ל?

 

לפני פחות מ-4 שנים נולד כאן קמפיין בתביעה לחרם והשתקת גוף השידור הזה. קמפיין מעניין מבחינת הבחירה שלו בשפה. הסיסמה שלו הייתה, "גלי צה"ל – סכין בגב החיילים". והתמונה, יד מחזיקה מעין-מיקרופון מעין-פגיון ונועצת אותו עמוק בגב. בלי לבקש זכויות יוצרים, היה זה העתק טקסטואלי וויזואלי לקריקטורות נפוצות של אחרי מלחמת העולם הראשונה, ול"אגדת תקיעת הסכין בגב" של הגנרל אריך לודנדורף. תיאוריה שבאה להסביר את תבוסת גרמניה במלחמה, בשל פעילותם הבוגדנית של יהודים וגורמי שמאל. עלילה שהפכה מאוחר יותר לחלק מההיסטוריה הרשמית של גרמניה.

 

כאן אצלנו, קמפיין תקיעת הסכין בגב התנהל מטעם תנועה המתקראת "ישראל שלי". שנה מאוחר יותר אף זכתה התנועה בפרס המתקרא "ביקורת התקשורת" על ידי ארגון המתקרא "זכות הציבור לדעת".

 

סכינים בגב המשיכו לנבוט בערוגה באין מפריע. הנה שלוש שנים אחר כך ובערבו של יום השואה, התקדמנו ממלחמת העולם הראשונה לשנייה. ובשעה שצעירים מחפשים עתיד בברלין 2015, זו ברלין 1933 שעשתה עליה אלינו. כן, היטלר חיפש חניה בתל אביב, ולבסוף מצא כזו, בשפע, ברחבי השומרון. ליתר דיוק, בית חם בארגון המתקרא "ועד מתיישבי השומרון". גוף שכולנו מממנים בכספי המסים שלנו.

 

בואו נזכיר נשכחות, כי אנחנו מזדרזים לשכוח. לפני חודשיים העלה הארגון סרטון תעמולה המופנה כנגד ארגוני שמאל וזכויות אדם. נניח בצד למסר הפוליטי אותו ביקשו להעביר לציבור. מה שמעניין הוא הרטוריקה ואוצר הדימויים בהם נעשה שימוש: השפה של יוזף גבלס ולני ריפנשטאהל. תהום התחתית של דימויי התעמולה הנאצית. יהודי בוגדני, בעל חוטם ארוך וצבע כהה-חשוד. יהודון שימכור את נשמתו לשטן בתמורה לבצע כסף. הוא מפיץ מוות ורוע. והוא כה מנוון וחולה עד שלבסוף יאבד את נפשו לדעת.

 

גם כותרת נבחרה לזה. "היהודי הנצחי". בדיוק-בדיוק כשמו של סרט התעמולה המבחיל במיוחד של פריץ היפלר מ-1940. הסרט הנודע לשמצה בו הוצגו יהודי פולין כעכברושים היוצאים מן הביוב. חובת צפייה לאנשי האיינזץ גרופן. אירוניה היסטורית: אפילו באולמות גרמניה הנאצית, בזמן אמת, נתפס "היהודי הנצחי" כפיסה דוחה במיוחד. 75 שנה אחר כך הייתה ליורשו הצברי גאולה במדינת היהודים. מדינת היהודונים.

 

לא, אין מדובר בכינוי הצד השני בשם "נאצי". לזה כבר התרגלנו, גם לשיח הפורה בו אנשים מאחלים זה לזה משרפות, רכבות ואושוויץ. לא. יש כאן הפנמה של תפיסת העולם הנאצית המעוותת על ידי קורבנות הזוועה עצמם, הם או נכדיהם. שימוש בטרמינולוגיה נאצית על ידי יהודי אחד כלפי יהודון אחר. הזדהות ואימוץ השפה, הדימוי, האיור, המיתוס, העלילה. הסכמה עם תהליך אבולוציוני: אתה פועל, אתה מדבר, אתה בוגד, אתה יצור נחות, אתה טפיל, אתה מפיץ מוות, אתה מת בעצמך. אלה הן כמובן חדשות משמחות עבור אנטישמים לאורך ההיסטוריה. צדקתם! הנה אנחנו היהודונים, העכברושים, אומרים זאת במפורש: אכן, בכל אחד מאתנו טמון "היהודי הנצחי".

 

וכאשר זו הטמפרטורה, קל יותר לתופעות מכוערות ללבלב. כאשר אנחנו מפנימים כי אתה ואת עלולים להיתפס בהבל פה כ"יהודון", שרץ, חיידק טורף, סרטן, סכין בגב – רבים יבקשו לשמור מרחק מהאש. כי למה לי, בעצם? קל לנו להתרגל לא רק לדימויים מתועבים. אלא גם לאקלים של הפחדה, השתקה, הטלת אימים. נבכר לחדול ולסכור פה, נקבל בהכנעה צנזורה, תכתיבים, התערבות מגבוה, הגבלות על פעילות, על יצירה, על אמירה, על דעה, על אמונה. פן ניחשד חלילה גם אנחנו ביהודותנו. אז בואו נלך על בטוח. הולכים על ארץ נקיה.

 

(יהודה נוריאל, עיתונאי ומסאי)