תאטרון הוא לא רק בידור. הוא שליחות אישית וחברתית

מקדש-מעט של האדם בדרך לתיקון עולם

(רגעים של התבוננות בהתנהגות אנושית)

 (משך הקריאה: 3 ד')

לפעמים חושב אדם לעצמו כחובה למלא את החלל בפטפטת לא מחייבת עד שיימצא לו דבר נכון לומר. השואל שאל שאלה ולנשאל אין תשובה. אילו ישבו שניהם על כוס משקה ומלבדם לא נוכח איש, אפשר שהנשאל היה נינוח יותר ואפילו מרשה לעצמו לחשוב לרגע אחד קצר או ארוך לפני שהוא מגיב ואם השואל הוא בעל נימוסים נאים ויכולת הכלה של הזולת, הוא אפילו היה שותק ומניח לנשאל לשתוק גם הוא ולחשוב בדממה. אבל בנוכחות אחרים בשטח ובהתחשב בקצב המהיר של החיים האלה, שבהם בכל רגע מישהו עלול לקפוץ ולגזול ממך את רשות הדיבור מבלי שאפילו ביקש רשות לכך, בחיים האלה חשים אנשים הכרח פיזי ממש לא לסתום את הפה ולפלוט שטויות עד שיבוא הרגע הגואל שבו תעלה באופן אסוציאטיבי מחשבה נאה.

כלי התקשורת האלקטרוניים מלאים באנשים המעמיסים על אוזנך ועל עיניך כל מיני קש וגבבה מילוליים וחזותיים, דברי הבל ורעות-רוח שאין בהם לא רעות ולא רוח, כלומר, רצון שווא, שאיפה בלתי מעשית. "כי הכול הבל ורעות רוח" אמר קוהלת (ב, 17) וידע מה שאמר כי הכיר את נפש האדם המשתוקקת לביטוי פומבי.

השטויות הנאמרות בנסיבות אלו יש להן שתי מטרות. האחת היא להרוויח זמן עד שיתעשת המדבר ויידע מה הוא רוצה לומר, והשנייה היא לשאת חן בעיני השומעים, כדי שלא ימלטו על נפשם וימתינו בתקווה לשמוע מפיו דבר חכמה. על כן רוב השטויות הנאמרות בנסיבות אלו הן קלישאות המלמדות על מה שבקונצנזוס, על דרכו של הזרם המרכזי הקואליציוני וזוהי הזדמנות להתחכך בקלישאה ולמצוא, בקלות יתרה, את השקר החברתי הגלום בה.

הקלישאה של היום היא הכללה חסרת גבולות שמאיינת את עצמה. המראיין שאל שאלה. המרואיינת נכנסה למצב של התנגדות, כולל מה שקרוי "בלאק-אאוט" והשמיעה מלמול שאולי נשמע סביר למי שמורגל בשטויות הקונצנזואליות אבל הוא חסר משמעות מצד עצמו. היא אמרה, "כולנו חולים כולנו בריאים" וזה היה בעניין ערב של התרמות למחלה מסוימת שבו הופיעו בהתנדבות יוצרים ישראלים ועל כך הם דיברו ברדיו. אחר כך המשיכה המרואיינת למלמל עד שהמראיין נכנס לדבריה והחליף נושא. מדוע האמירה חסרת משמעות? שהרי אם כולנו בריאים וכולנו חולים, אף אחד לא בריא ולא חולה. על כן, זו אמירה מן הסוג שמאיין את עצמו.

מה עושים במקרה כזה? אם אתה ברדיו, בטלוויזיה או סתם בחברת ישראלים חסרי מנוח, תעשה בדיוק מה שהיא עשתה שם. שהרי במקרים אלו הדיבור קיים כדי לקיים את עצמו או למכור סחורה כלשהי, אבל הוא לא קיים כדי לומר דבר בעל ערך סגולי מצד עצמו. אם אתה בחברת בני אדם סבלניים, תעשה פסק זמן לחשיבה מחודשת. מי יודע? אולי תגלה שאין לך מה לומר ברגע זה ותעדיף להקשיב לזולתך. שהרי הקשבה היא אמירה בפני עצמה.

באהבה,
אמיר