שינקין, רחוב

קפה תמר נסגר

העשירים הרגו את הרחוב.

האנדרואיד הרג את העיתון.

השלטון הרג את הנשמה.

וכן הלאה ולא חוזר חלילה.

-------------- -------------- --------------

רקפת אמסלם: מי האיש. דו-לשוני.

ביצוע נפלא של השיר. מילים: תהילים לד, 13-15.

-------------- -------------- --------------

נטלי כהן וקסברג: אהבה שכולה

קטע חדש מבית היוצר של האמנית שהקונצנזוס כל כך אוהב לשנוא,

שנאה שמחזקת את האמונה בצדקת הדרך.

-------------- -------------- --------------

"ברצוני לאמץ את כולכם אל לבי ולומר לכם

כי הדבר אשר הכתיב את בואי למקום זה,

הוא הרגש הטהור והאציל של בן גזע נבחר,

אל בני גזע נבחר".

(היטלר, במחזה "היטלר")

--------------

"אני לא סובל כושים שמביטים לי ישר בעיניים.

אני רוצה לישון! לעצום עיניים,

לראות את הים הכחול וחרטום מפלח את המים!"

(רב החובל, במחזה "הנוסע הסמוי")

--------------

"אני העוף השחור, אני השופט והתליין.

הלילה אחי, הלילה הוא רק שלנו!

ולא של אף אחד אחר. אני חשוף.

אני עומד לצאת אל האור. להשתחרר".

(סולאנז'-סמך, במחזה "המשרתים")

--------------

"למה תמיד אנחנו צריכים לוותר?

הפעם אני רוצה שגם הפשיסט,

המענה הזה, יסבול".

(פאולינה, במחזה "העלמה והמוות")

--------------

קטן זה יפה.

אינטימי זה נכון.

(במאמר: אינטימיזציה של האירוע האמנותי)