הצטרפו לאיגרת השבועית

"החדר" הוא התיאטרון היחיד בארץ שבו אתה מרגיש כמו בבית (מאיר אלוני)


תאטרון הוא לא רק בידור. תאטרון הוא שליחות אישית וחברתית

מקדש-מעט של האדם בדרך לתיקון עולם

 

(רגעים של התבוננות בהתנהגות אנושית)

 

(משך הקריאה: 7 דקות)

 

אמונות ודעות מקובלות בציבור שלא עומדות במבחן המציאות. רשימה חלקית:

- "פעם אלכוהוליסט, תמיד אלכוהוליסט!"

- "אם הפסקת לשתות אלכוהול וחזרת ולגמת לגימה אחת בלבד, נגזר דינך להיות אלכוהוליסט לנצח!"

- "אם הפסקת לעשן וחזרת לעשן סיגריה אחת בלבד, לא תוכל עוד להפסיק לעשן לעולם!"

- "רק אם הגעת לתחתית השפל האנושי, תוכל להתרומם למעלה!"

- "או שאתה שולט (בשתייה שלך, בעישון, באכילה וכן הלאה...) או שלא!"

- "רק אם אתה מעשן קיצוני או אלכוהוליסט קיצוני, שותה קוקה קולה קיצוני, אוכל מזון מהיר קיצוני, רק אז תוכל להיגאל באמצעות תכנית 12 השלבים!"

- "כדי להשתחרר מהתמכרות אתה צריך את "תכנית שנים עשר הצעדים!"

 

עד כאן אמונות ודעות שנתגלו כחסרות בסיס עובדתי, כולל זו האחרונה. אכן, כאן אנו עוסקים בהטלת ספק במה שנראה כמובן מאליו לנצח נצחים. כי כידוע, טוב להטיל ספק במה שנראה מובן מאליו.

 

ככל הידוע היום, "תכנית שנים עשר השלבים" לא באמת עובדת (מקור1) או לפחות כבר לא עובדת כפי שמספרים עליה הפעילים שלה (מקור2). לרוב היא מייגעת, מתישה, מבלבלת את המוח ובסופו של דבר, במקרים רבים, לא משיגה את התוצאות המקוות. המקרים שבהם היא כן עוזרת, הם המקרים שבהם היה הנגמל נגמל גם בלי התכנית.

 

וכי על מה בנויה התכנית הזאת כמו גם תכניות גמילה חברתיות אחרות? על המרת ההתמכרות בהתמכרות אחרת. זה לעצמו לא חייב להיות רע לגמרי. לדוגמא: בשנות התשעים במקסיקו סיטי רב יהודי גומל מסמים קבוצת צעירים יהודים, על ידי הפיכתם לדתיים אורתודוכסים, הכלואים בדלת אמות של תורה ובחדרי חדרים של לימוד גמרא, טרודים יומם ולילה בקיום מצוות ונזהרים בקלה כבחמורה. לא נראה שיש להם פנאי לחפש סמים. התחליף נראה סביר למדי. ויש שיאמרו נפלא.

 

גם תכנית 12 השלבים ודומותיה בנויות על המרת ההתמכרות המקורית - כלומר, סמים שתיה, עישון וכיו"ב - בהתמכרות לתכניות הגמילה של 12 השלבים ודומותיה. העיסוק הדחוס הכרוך במילוי מטלות תכנית 12 השלבים ודומותיה, משתלט על סדר יומו של המכור ולא מניח לו לשוב להתמכרות המקורית. לא במקרה תכנית 12 השלבים ודומותיה כרוכות גם במערכת יחסים עם אלוהים. מבחינה זו כל הדוגמאות שהובאו כאן תלויות בישות מתא-פיזית, בעלת אופי דתי. הסיבה פשוטה: ההתמכרות היא כל כך חזקה עד שרק ישות טרנסנדנטית דתית יכולה להושיע את מי שאיבד את האמון בעצמו כאדם ומכאן גם איבד את האמון בזולתו בן האדם ועל כן הוא נתלה באלוהים. "אם אדם נופל ממטוס באמצע הלילה, רק אלוהים לבדו יכול להרים אותו" (דליה רביקוביץ).

 

"בעוד הארגון ("תכנית 12 השלבים"), מלמד שאלכוהוליזם הוא מחלה פרוגרסיבית שמסלול התקדמותה בלתי נמנע, נתונים שהתקבלו מסקר במימון פדרלי בשם 'סקר האפידמיולוגיה הלאומי בנושא אלכוהול ובעיות נלוות' מראים שקרוב לחמישית מהאנשים הסובלים מתלות באלכוהול מצליחים בהמשך לשתות בכמויות שלא מסכנות אותם ולא מפגינים סימנים להתמכרות. וסקר נוסף שנערך לאחרונה על-ידי המרכז לבקרת מחלות ומניעתן, וכלל קרוב ל-140,000 מבוגרים, מצא שלתשעה מכל עשרה שתיינים כבדים אין תלות באלכוהול, ושהם יכולים לשנות הרגלים מזיקים בעזרת התערבות קצרה של איש מקצוע" (מקור3).

 

וכבר נרמזת כאן החלופה לתכניות הוותיקות ההן שככל הנראה פג תוקפן במקרים רבים: התערבות של איש המקצוע וגם תמיכה באמצעות כימיקלים, כלומר תרופות. יש תכניות רבות שמבוססות על כימיקלים ולא על אמונות ודעות. מסתבר שהן פועלות במקרים רבים. גם פג התוקף שלהן יגיע. בינתיים משתמשים רבים נעזרים בהן.

 

כמו כן ראוי לעיין באפשרות שנוסתה כאן בתאטרון החדר והביאה לתוצאות טובות. תמצית הדברים בקיצור נמרץ: מדובר ב"תכנית קבלת הרגע" שהרעיון המרכזי שלה הוא גם אחד מעקרונות השיטה ככלל. מדובר בקבלת ההתמכרות והצגתה כפעולה דרמטית בימתית. כי לשחק את החוויה, עשוי להחליש את עוצמתה עד להחלמה ממנה. (ע' "רגע קשה רגע טוב", ב"המעגל הפתוח", 1998). הקהל צופה ביוצר שמשחק את ההתמכרות של עצמו ומוחא לו כף על הביצוע. האירוע מצולם. הפעולה הפרדוכסלית הבימתית הזאת מאפשרת ליוצר לצפות בעצמו מקיים התמכרות ולצפות בעצמו על המסך. הריחוק שנוצר באמצעות המצלמה, מציג פרספקטיבה חדשה או מחודשת. למה דומה הדבר? למי שצופה בקטע וידיאו של עצמו שבו הוא עושה פעולה כלשהי ועצם הצפייה מעוררת בו דיאלוג פנימי שמעודד שינוי והתפתחות. על כך עוד נדבר.

 

המקרה הפרטי של הסיגריה האחת

או האם הפתגם העתיק הזה, "אם הפסקת לעשן וחזרת ועישנת סיגריה אחת בלבד, לא תוכל עוד להפסיק לעשן לעולם!", הוא נכון או לא נכון?

 

לפני כשנה הפסקתי לעשן, לאחר יותר מחמישים שנים רצופות של עישון. כחודש ימים לאחר מכן השתתפתי בסרט סטודנטים ובאחת הסצנות שבתסריט נאמר שאני אמור לעשן בה. האם עישון הסיגריה האחת הזאת יחזיר אותי לעישון רצוף, כמאמר אותו פתכם עתיק? האם עלי לסרב לעשן בסצנה הזאת? האם עלי לציית לתסריט? הבמאי היה סובלני ביותר. הוא ידע על הפסקת העישון שלי ואמר שאני לא חייב לעשן. אמרתי לו שאני מבקש להיות נאמן לתסריט המקורי ולדמות המקורית. במהלך הצילום עישנתי במלוא ריאותיי והעישון נראה לי פשוט, קל ונכון. מיד לאחר שנשמע ה"קאט", כסימן שהצילום הסתיים, חשתי סחרחורת איומה וכמעט התעלפתי. פי היה מלא בחומר דוחה שצבט וגירה את בלוטות הרוק. ביקשתי מים. לרגע חשבתי שהפסקת העישון קרסה. ברגע הבא אחריו אמרתי לעצמי: אתה בחרת להפסיק לעשן. האם אתה בוחר להמשיך לעשן?

 

למעט הסיגריה האחת הזאת במהלך הצילומים, לא חזרתי לעשן עד עצם היום הזה. בתאטרון החדר ישנו עתה חדר עישון נפרד ומי שרוצה, יכול לעשן גם לידי.

 

באהבה,
אמיר

לאיגרת השבועית של 2015 . 6 . 11