אמיר אוריין: נשבר

שנים ארוכות, ארוכות ורבות מדי, השפלתם אותנו, רמסתם את כבודנו, הכיתם אותנו בראש חוצות, צבעתם את חדרי המדרגות שלנו בכתובות נאצה שחורות. מרחתם סיסמאות נאצה על קירות הבתים והגדרות. הצגתם אותנו כאויבי המדינה. צעדתם ברחובות וצעקתם: "מוות לשמאלנים!"

לא! אני לא שמאלני ואני לא סמולני, כפי שאתם אוהבים לכנות אותנו בזלזול, בשחצנות, ביוהרה! אני איש שמאל! איש שמאל גאה! ואני יודע שאני מייצג מסורת מפוארת של מתקני עולם וגאונים וכבוד הוא לי להסתופף בצילם! אבל אתם בשלכם! אתם המשמיצים אותנו כולאים אותנו, קורעים לגזרים את היצירות שלנו. נשבר לנו!

האין לאיש השמאל עיניים? האין לאיש השמאל ידיים? איברים? קומה ותואר? חושים? מאוויים, רגשות? האם לא כמוהו כאיש הימין, אותו לחם יאכל? באותם כלי משחית יפצע?

 

אם תדקרונו, הלא נזוב דם! אם תרעילונו, הלא נמות!

ואם תעשקונו, האם לא ננקום?

אם כמוכם כמונו בכל, כי אז נהיה דומים לכם גם בזאת!

איש שמאל המקפח את איש הימין, מה דינו של איש השמאל? נקם ושילם!

ואיש ימין המקפח את איש השמאל, מה דינו של איש הימין? הלא נקם ושילם!

הנבלה אשר תלמדונו – אותה נעשה,

ואם גם תכבד מאיתנו – נגדיל לעשות בה מכל אשר תלמדונו!

אמן!

(בהשראת ויליאם שייקספיר, הסוחר מוונציה)

-------------- -------------- --------------

אל: שר החינוך מר נפתלי בנט

(הועדה האקדמית של העמותה הישראלית לקידום חקר התאטרון כותבת אל שר החינוך.

יו"ר הועדה: פרופ' שמעון לוי)

הנדון: התערבותך בשיקולי ועדת התיאטרון של סל תרבות
15 ביוני, 2015
כבוד השר,
רוב חברי הוועדה האקדמית של העמותה הישראלית לקידום חקר התיאטרון (כ-70 חוקרי תיאטרון) מצהירים על תמיכתם בפעילות ועדת התיאטרון של סל התרבות ובהחלטותיה הרפרטואריות. ועדת התיאטרון של הסל מורכבת מכ-30 חברות וחברים מנוסים ואמינים, המוכרים בזכות הישגיהם באמנות התאטרון, בחקר התיאטרון ובחינוך לתיאטרון. החלטות הוועדה לגבי התקבלות או דחייה של הצגות לסל מכובדות בשיח התרבות הישראלי כשקולות, מקצועיות ומבוססות על מומחיות.

כוועדה מקצועית-אקדמית של עמותה, שחברותיה וחבריה מאמינים בערכים הומניסטיים ולא מגזריים, אנו מוחים חריפות נגד הוראתך לבטל את החלטתה של ועדת תיאטרון בסל תרבות ולהוציא מרשימתה את הזמן המקביל המוצגת בתיאטרון אל-מידאן...

(להמשך הקריאה)

-------------- -------------- --------------

יואב איתמר: התרבות והאקדח

או: התעמולה ניצחה את האמנות. יוני 14, 2015

(זו הגרסה המלאה של המאמר שמופיעה ב"יקום תרבות" ולא הגרסה המצונזרת שמופיעה באתר "המקום הכי חם בגיהינום")

(תודה לאמיר אוריין, לאנטון פפרני ולאור אזולאי על הערותיהם)

 

"בכל פעם שאני שומע את המילה 'תרבות', אני שולח יד לאקדח" (פרידריך טימאן, דמות במחזה נאצי)

"בכל פעם שאני שומע את המילה 'אקדח', אני שולח יד לתרבות" (ג'ורג' ל. מוסה, היסטוריון וחוקר טוטליטריזם)

 

הייתה שנה שבה בכל אירועי השירה שהוזמנתי אליהם נכח המשורר חיים גורי. בכל הופעה פומבית שלו חזר ואמר שהלקח שלו ממלחמת יום הכיפורים הוא שקציני מודיעין צריכים לקרוא שירה, משום שהשירה מלמדת על הלכי רוח ציבוריים שהיו מאפשרים לחזות את המלחמה. גורי הוא גם זה שכתב את השיר "אני מלחמת אזרחים", רפלקציה ואבל על מלחמת העצמאות. אני משער שלו היה גורי צריך להתחיל את הקריירה היום, גיבור זה של מלחמת העצמאות היה נשלח הביתה או מושתק כ"שמאלן" ו"הזוי"...

(להמשך הקריאה)

-------------- -------------- --------------

"ברצוני לאמץ את כולכם אל לבי ולומר לכם

כי הדבר אשר הכתיב את בואי למקום זה,

הוא הרגש הטהור והאציל של בן גזע נבחר,

אל בני גזע נבחר".

(היטלר, במחזה "היטלר")

--------------

"אני לא סובל כושים שמביטים לי ישר בעיניים.

אני רוצה לישון! לעצום עיניים,

לראות את הים הכחול וחרטום מפלח את המים!"

(רב החובל, במחזה "הנוסע הסמוי")

--------------

"אני העוף השחור, אני השופט והתליין.

הלילה אחי, הלילה הוא רק שלנו!

ולא של אף אחד אחר. אני חשוף.

אני עומד לצאת אל האור. להשתחרר".

(סולאנז'-סמך, במחזה "המשרתים")

--------------

"למה תמיד אנחנו צריכים לוותר?

הפעם אני רוצה

שגם הפשיסט הזה יסבול".

(פאולינה, במחזה "העלמה והמוות")

--------------

קטן זה יפה.

אינטימי זה נכון.

(במאמר: אינטימיזציה של האירוע האמנותי)