לעולם לא תדעי
המדרגות כבר חלפו
הקולות בראשך זעקו
דרור, דרור
צחוקו של היער נמוג
בשאון רכבות ואוטובוסים
והדרך עודנה ארוכה
מהתחתית למרכז
עוד שעה קלה
עם כוס תה ועוגייה
תלכי כמו הגברת שפעם כולם ידעו
אתה מדבר על העולם, ואני מהרהר לעצמי: מעניין מאד. אתה מדבר על עצמך, ואני מתרגש: עכשיו אני מבין אותך. |
 |
|||||||||||||||||||||||||||
