ספר כתובות
- החלטתי למחוק מספר הכתובות שלי את כל האנשים ששמעתי אותם בהתבטאות פשיסטית, גזענית או בכלל אמירות כנגד מיעוטים. עכשיו נותרתי עם ספר כתובות ריק כמעט לגמרי. נותר בו מנין חברות וחברים בלבד. זה מספיק כדי להתחיל לתקן עולם.
ואז הופיעה המחשבה השנייה: מדוע למחוק? הרי אם אני מבקש לתקן דבר, או ללמד את זולתי דבר, עלי ליצור איתו קשר, גם כנגד כל הסיכויים ואם אתה מבקש לעשות שינוי, זה בדרך כלל כנגד כל הסיכויים, ואז כיצד תיצור עמו קשר, אם מחקת קשר?
מדוע מחשבה שנייה באה תמיד אחרי הראשונה? לפעמים אני מבקש שהשנייה תהיה ראשונה, אלא שהטבע האנושי מבקש לנסות ולטעות ולתהות על הדברים לקראת בואה של השנייה הגואלת. עכשיו ספר הכתובות שלי מלא שוב, לגמרי מלא. אמן כן יהי רצון.
-------------- -------------- --------------
פינת השררה לתרבות
מירי רגב ניצחה. מאמרו של ארי רמז. קטע
"תפקידם של ראשי מוסדות התרבות היה להבהיר שחופש היצירה אינו נושא למשא ומתן, משום שמדובר במשהו בינארי — או שהוא קיים או שלא. כן היה עליהם להצהיר, שתוכן היצירות של האמנים כלל אינו מעניינה של רגב: תפקידם של היוצרים הוא להציב מראה לחברה ולאתגר אותה בשאלות הכי קשות וצורמות. תפקידה של שרת התרבות הוא להעביר לכך מימון, מכספם של האזרחים, שהם בעלי הבית בחברה דמוקרטית, לא הממשלה
רגב ניצחה. היא לא צריכה להשתיק יותר איש, יש מי שיעשה את זה בשבילה."
הכותב הוא במאי ההצגה "קוראים לי רייצ'ל קורי"...
-------------- -------------- --------------
"ברצוני לאמץ את כולכם אל לבי ולומר לכם
כי הדבר אשר הכתיב את בואי למקום זה,
הוא הרגש הטהור והאציל של בן גזע נבחר,
אל בני גזע נבחר".
(היטלר, במחזה "היטלר")
--------------
"אני לא סובל כושים שמביטים לי ישר בעיניים.
אני רוצה לישון! לעצום עיניים,
לראות את הים הכחול וחרטום מפלח את המים!"
(רב החובל, במחזה "הנוסע הסמוי")
--------------
"אני העוף השחור, אני השופט והתליין.
הלילה אחי, הלילה הוא רק שלנו!
ולא של אף אחד אחר. אני חשוף.
אני עומד לצאת אל האור. להשתחרר".
(סולאנז'-סמך, במחזה "המשרתים")
--------------
"למה תמיד אנחנו צריכים לוותר?
הפעם אני רוצה
שגם הפשיסט הזה יסבול".
(פאולינה, במחזה "העלמה והמוות")
--------------
קטן זה יפה.
אינטימי זה נכון.
