האיגרת השבועית

תאטרון הוא לא רק בידור. תאטרון הוא שליחות אישית וחברתית

מקדש-מעט של אדם בדרך לתיקון עולם

(רגעים של התבוננות בהתנהגות אנושית)

(זמן קריאה משוער: 2 דקות)

המשחק הזה הוא תנועה בחלל. הוא משחק. הוא יצירה.

הוא כמו התנועה שבין היסטוריה לבין חוויה אישית מידית.

את הגרפיטי הזה מצאתי רשום על קיר ברחוב שינקין:

"מילים הן לא דבר של מה בכך". יפה.

מילים הן לא דבר של מה בכך כי הן מאפשרות לנו לא לקבל כמובן מאליו את המובן מאליו. הן מאפשרות לנו כפירה שבלעדיה חיינו אינם חיים.

אמונות ודעות, כמו גם מילקי ובמבה, הן מוצרי צריכה בעלי תו תוקף, כלומר בעלי תו של פג תוקף, תאריך תפוגה. על שקית של במבה כתוב תאריך תפוגה וזה מסייע לשקט הנפשי של הלועס במבה. על קפיטליזם לא כתוב מראש תאריך תפוגה וזו סיבה אחת לכך שאידיאולוגיות בעלות מרחב התפשטות גדול, יש בהן פוטנציאל של אימה והן מאתגרות את שלוות הנפש שלנו, או לפחות יוצרות רעש זמני של הרהורי כפירה מפחידים.

בעל ואשרה, שני אלים מזרח תיכוניים חשובים ביותר, פעלו בעיקר בתקופה הכנענית ואינם פעילים עוד. ידוע לנו כי פג תוקפם. מתי יחול מועד פג התוקף על קפיטליזם? יש לקוות שבמהרה, אם לא נסלק אותו בעצמנו מעל למדפים מוקדם יותר וככל שיקדם היום כן ייטב. מתי יבוא יום של פג תוקף על יהוה?

לא לסקול אותי באבנים. עדיין לא. ההוא ששמו לא ידוע אבל יש לו שמות רבים ואין גבול לכוח השפעתו, יודע שאני מתייחס אליו ברצינות הגדולה ביותר ועל כך כבר אמרו חכמים: אלוהים אוהב את האתיאיסטים כי הם מתייחסים אליו ברצינות הגדולה ביותר.

הנה כי כן, אנו זקוקים לאמונה כשם שאנו זקוקים לכפירה.

הנה כי כן, אנו זקוקים לחוויה האישית המידית שלנו כשם שאנו זקוקים להיסטוריה שלנו.

ובכן השם יפוג תוקפו יום אחד אבל הוא עצמו ימשיך למלוך על התודעה שלנו. זו תהיה המהפכה התודעתית השלישית. אולי נהיה טובים יותר אז.

ניפגש בימים טובים, נתראה בחלומות טובים.

וזה מזכיר גרפיטי אחר שגם הוא רשום על קיר ברחוב שינקין:

"להתראות בחלומותיי". אני מקווה שהכותב התכוון לחלומות טובים.

אמן כן יהי רצון.

באהבה,
אמיר

(קטעים מעבודת המחקר של טאל לוי, הבוחנת את הערך התרפויטי המוסף ב"שיטת אוריין - המעגל הפתוח" בעבודה עם יוצרים מופיעים. מכללת לסלי, נובמבר 2012)

1.ח. חיבור גוף-נפש

בתרגילים השונים בשיטה, תשומת הלב מופנית למצב הפסיכו פיזי, תוך שימת דגש על התחושה העורית-חושית, ואז נוצרת אצל המשתתפים מודעות גוברת לתחושותיהם, כמו גם למחשבותיהם ולרגשותיהם. מודעות זאת יוצרת את החיבור הנכסף שלנו עם גופנו - עצמותינו, עורנו, חושינו, עם מה שמתעורר בהם ואיך הדברים הללו משפיעים עלינו מבחינה אישית ברגע נתון.

מרואיין 4, ש', מנחה קבוצות:

"האפשרות להיות בהתבוננות ולהכיר את עצמי, ואת מרכיבי החוויה שלי ולבדוק מה קורה לי בגוף ולתת לדברים האלה ביטוי דרך הגוף. כשאני במגע עם עצמי ועם החושים שלי ועם כל מה שקורה - זה מאפשר לי להכיר את האופציות האלה אחר-כך גם בחיים. כל מיני דברים שמאפשרים תהליך עמוק, על זה שהגוף לא משקר, שיש לו נוכחות ואני יכול להגיד מה שאני רוצה אבל הגוף שלי יגיד הרבה יותר ממה שאני אגיד. ואם אני לומד להכיר את עצמי אז אני יודע להגדיר לעצמי, אפילו בתוך המפגש הזה עכשיו איתך. את מרכיבי החוויה שלי, ומה קורה לי? אני חושב שאפשר לשייך את זה לשיטה ולהשתמש בזה כטיפול."

מרואיינת 5, ג', עו"סית קלינית, מטפלת, מנחת קבוצות:

"נגיד אם את מתרגשת נורא והוא אומר 'אז שההתרגשות תגיד את המונולוג,' ויש לגיטימציה להביא אותו בצורה של התרגשות, או אם משהו רועד בגוף או משהו מרגיש לא בנוח בגוף, אפשר להכניס את זה למונולוג ולא להילחם בזה ולא לשים אותו בצד אלא להעמיק קצת פנימה. זה אלמנט שהוא טוב בעיני, גם טיפולית, זה נותן לך להרגיש טוב, פיזית ונפשית."

מרואיינת 6, ב':

"את מפתחת מודעות ליציבה שלך. אם את חווה מספיק זמן את השיטה, את מבינה שאת מתבוננת בחוויה שלך, למשל אם עכשיו אני מגדירה תחושה פיזית, אז יש לי איזה כובד בכתפיים ויש איזו כהות למשל, יש לי כבר מודעות. גם כל העבודה של החימום, של צליל אישי שבוקע מרצפת הבטן ותנועה בסלואו מושן, לתת לגוף ללכת לאן שהוא רוצה ללכת, לא לסגור אותו, לא להתבייש בו. בנוסף, אני אדם שברוב ימי מוגדרת כשמנה. כשהגעתי לאמיר הייתי נערה צעירה ותפסתי את עצמי כשמנה וכול החיים התנהלתי באופן כזה שאני גדולת מידות ושזה דבר מכוער שמקטין אותי. החיבור לגוף בעבודה בשיטה לימד אותי לקבל את הגוף שלי, לאהוב אותו ואף להשתמש בו. לאורך השנים גם פיתחתי מודעות, אני חושבת יחסית גבוהה, פיזית, אני חושבת שהיציבה שלי השתפרה. אני חושבת שיש הפרדה בין הגוף לבין המיינד לבין הרגש, יש, את יכולה להגדיר הפרדה, אבל גם אחד משפיע על השני."

(עמ' 64-63, המשך יבוא)

...היה לי אודישן ובבוקר קמתי בדיכאון נוראי. בקושי הרמתי את עצמי מהמיטה. במצב הזה לא יתכן שאעבור את היום בשלום, בטח שלא את האודישן. החלטתי שאני עושה "מנחה-שחקן". שאלתי את השאלות בקול רם ועניתי לעצמי בקול רם והלכתי לטקסט לפי חוויה אישית מיידית. התעוררתי לגמרי. הרגשתי מצוין וגם האודישן היה מצוין.

(ענבר קרסל)

השבוע, בעת עיון בארכיון תיאטרון החדר מצאנו את הקטע הבא, של חברנו גיל אלון בהופעתו ב-TED. הופיע לראשונה באיגרת של החדר ב-12.4.2012 וראוי לצפות בו שוב.

נא לעבור לדף אודישנים דרושים 

היטלר

בקרוב הוא חוזר !

טל': 0508-497715, 03-5171818

(היטלר - דף באתר החדר)

(לקבלת התכנייה)

הנוסע הסמוי

מונודרמה מצמררת, מרתקת,

מבוססת על סיפור אמיתי:

מוצ"ש, 22.8.2015, 20:30

40 ₪ . טל': 03-5171818, 052-340-1478

(הנוסע הסמוי - וידיאו)

המשרתים

בעקבות ז'אן ז'אנה

ע"פ תרגומה של עדה בן נחום

כולל קטע מתוך "יומן מלחמה 2014",

מאת סלמאן נאטור, בתרגום יהודה שנהב שרעבני

עיבוד חדש: אמיר אוריין ואבי גיבסון בר-אל

בימוי, עיצוב תפאורה ותלבושות: אבי גיבסון בר-אל

שחקנים יוצרים: אביאל שיליאן, טל דנינו, מוטי רוזנצוויג

ייעוץ אמנותי: אמיר אוריין - תיאטרון החדר

ע. במאי וייעוץ חזותי: רינת מוסקונה

הפקה: קבוצת אורתו-דה בניהולו של ינון צפריר

40 שח כולל שתיה קלה

יום ד', 15.7.2015, 20:30

יום ה', 16.7.2015, 20:30

טל': 03-5171818, 050-849-7715

"המליאה" של תיאטרון החדר

דלת פתוחה. פגישה דו-שבועית נינוחה

סבב תגובות חופשי,

פרשת השבוע, במה פתוחה

שחקנים, מחזאים, משוררים, בודקים קטעים חדשים

כל אחד מוזמן להופיע ואפשר גם רק לצפות

המליאה פתוחה לכל

20 שח כולל כיבוד. טל': 03-5171818, 052-340-1478

משך הפגישה: 3 ש' בערך.

הפגישה הבאה:

יום ו', 10.7.2015, בשעה 16:00

20 ש"ח כולל כיבוד.

החדר החדש, ברחוב יוסף הנשיא 5, תל-אביב.

רצוי לתאם מראש בטלפון: 03-5171818, 052-340-1478

או בדוא"ל: כאן.

(קישור: המליאה)

ישראל גודוביץ': עשרת הימים ששינו את חיי

היות ובגילי המופלג קשה לי להתכוונן עם הטכנולוגיות המופלאות של המודרנה, קיבצתי אתכם ב"מאמץ" להפיק את היומן הסודי שלי מבית האח הגדול.

רצ"ב קישור לhead start (פרויקט מימון המונים) ומקווה שתפיצו אותו בין כל חברכם.

והיכונו למסיבת הסיום בתום ארבעים "ימי החסד" של הפרויקט.

הודעה על התאריך, השעה, והמקום תועבר אליכם בהמשך.

בברכה, שלכם ישראל גודוביץ

הספר החדש שלי על המסע ב"האח הגדול". 

מונולוגים ודיאלוגים לשחקנים/ות:

כתבו אלינו ונשלח לכם קובץ מונולוגים (הדוא"ל שלנו)

ספר כתובות

- החלטתי למחוק מספר הכתובות שלי את כל האנשים ששמעתי אותם בהתבטאות פשיסטית, גזענית או בכלל אמירות כנגד מיעוטים. עכשיו נותרתי עם ספר כתובות ריק כמעט לגמרי. נותר בו מנין חברות וחברים בלבד. זה מספיק כדי להתחיל לתקן עולם.

ואז הופיעה המחשבה השנייה: מדוע למחוק? הרי אם אני מבקש לתקן דבר, או ללמד את זולתי דבר, עלי ליצור איתו קשר, גם כנגד כל הסיכויים ואם אתה מבקש לעשות שינוי, זה בדרך כלל כנגד כל הסיכויים, ואז כיצד תיצור עמו קשר, אם מחקת קשר?

מדוע מחשבה שנייה באה תמיד אחרי הראשונה? לפעמים אני מבקש שהשנייה תהיה ראשונה, אלא שהטבע האנושי מבקש לנסות ולטעות ולתהות על הדברים לקראת בואה של השנייה הגואלת. עכשיו ספר הכתובות שלי מלא שוב, לגמרי מלא. אמן כן יהי רצון.

-------------- -------------- --------------

פינת השררה לתרבות

מירי רגב ניצחה. מאמרו של ארי רמז. קטע

"תפקידם של ראשי מוסדות התרבות היה להבהיר שחופש היצירה אינו נושא למשא ומתן, משום שמדובר במשהו בינארי — או שהוא קיים או שלא. כן היה עליהם להצהיר, שתוכן היצירות של האמנים כלל אינו מעניינה של רגב: תפקידם של היוצרים הוא להציב מראה לחברה ולאתגר אותה בשאלות הכי קשות וצורמות. תפקידה של שרת התרבות הוא להעביר לכך מימון, מכספם של האזרחים, שהם בעלי הבית בחברה דמוקרטית, לא הממשלה

רגב ניצחה. היא לא צריכה להשתיק יותר איש, יש מי שיעשה את זה בשבילה."

הכותב הוא במאי ההצגה "קוראים לי רייצ'ל קורי"...

(להמשך הקריאה, הארץ)

-------------- -------------- --------------

"ברצוני לאמץ את כולכם אל לבי ולומר לכם

כי הדבר אשר הכתיב את בואי למקום זה,

הוא הרגש הטהור והאציל של בן גזע נבחר,

אל בני גזע נבחר".

(היטלר, במחזה "היטלר")

--------------

"אני לא סובל כושים שמביטים לי ישר בעיניים.

אני רוצה לישון! לעצום עיניים,

לראות את הים הכחול וחרטום מפלח את המים!"

(רב החובל, במחזה "הנוסע הסמוי")

--------------

"אני העוף השחור, אני השופט והתליין.

הלילה אחי, הלילה הוא רק שלנו!

ולא של אף אחד אחר. אני חשוף.

אני עומד לצאת אל האור. להשתחרר".

(סולאנז'-סמך, במחזה "המשרתים")

--------------

"למה תמיד אנחנו צריכים לוותר?

הפעם אני רוצה

שגם הפשיסט הזה יסבול".

(פאולינה, במחזה "העלמה והמוות")

--------------

קטן זה יפה.

אינטימי זה נכון.

(במאמר: אינטימיזציה של האירוע האמנותי)