(קטעים מעבודת המחקר של טאל לוי, הבוחנת את הערך התרפויטי המוסף ב"שיטת אוריין - המעגל הפתוח" בעבודה עם יוצרים מופיעים. מכללת לסלי, נובמבר 2012)

1.ח. חיבור גוף-נפש

בתרגילים השונים בשיטה, תשומת הלב מופנית למצב הפסיכו פיזי, תוך שימת דגש על התחושה העורית-חושית, ואז נוצרת אצל המשתתפים מודעות גוברת לתחושותיהם, כמו גם למחשבותיהם ולרגשותיהם. מודעות זאת יוצרת את החיבור הנכסף שלנו עם גופנו - עצמותינו, עורנו, חושינו, עם מה שמתעורר בהם ואיך הדברים הללו משפיעים עלינו מבחינה אישית ברגע נתון...

(המשך מרואיינים)

מרואיין 7, מ', שחקן וכוריאוגרף:

"זה היה משהו אחר. בתור רקדן אתה רגיל לחוות את הגוף בפונקציונאליות מאוד מסוימת, וכשאתה בא לקבוצה עם שחקנים או עם אנשים שכאילו הם אנשים רגילים אז יש הסתכלות אחרת על הגוף ובתור רקדן זה היה לי מעניין, שיש לי עוד דרך לחוות הגוף שלי, שזה לא עוד סטודיו והמחול. לפני כן היה את הגוף של המחול ואת הגוף של היומיום, ופתאום נוצר עוד משהו."

מרואיין 8 מתייחס לחיבור שנוצר אצל הילדים, אותם הוא מלמד תאטרון באמצעות השיטה:

"אני עושה להם גם "מנחה-שחקן", בלי טקסטים מוכנים אלא הם בוחרים בתחילת כל שיעור משפט שאיתו יעבדו. יכול להיות כל משפט, שמושתת על משהו מבין ארבעת המרכיבים. אפשר לבחור תחושה בסיסית בגוף, נגיד 'מגרדת לי נורא הברך' ואז עובדים על 'מגרדת לי נורא הברך'; או 'בעיני רוחי אני רואה גלידה סגולה' וכול המפגש עוסקים בגלידה הסגולה הזאת תוך מתן ביטוי לחוויה אישית מיידית. אם החוויה משתנה הם כבר ידעו להגיד לי, ואני שואל 'מה החוויה עכשיו?' אז עוברים על מרכיבים: תחושה פיזית.. ממש כמו עם גדולים, תמונה בעיני רוחך.. זה מדהים לראות איך שזה עובד."

(עמ' 64, המשך יבוא)