האיגרת השבועית

תיאטרון החדר מברך את אבי גיבסון בר-אל,

איש תאטרון החדר וחבר ההנהלה האמנותית של החדר,

חבר טוב של כולנו ויוצר חשוב בישראל – לרגל המינוי החדש.

אנו בוטחים בגיבסון שמינוי זה יהיה שער ליצירה אמנותית שופעת,

לפיתוח תודעת תרבות פתוחה ולתיקון מצבו של האדם,

במיטב המסורת של תאטרון החדר וגופי תרבות אמנותיים בכל אתר.

כי תאטרון הוא לא רק בידור. הוא שליחות חברתית מתקנת!

באהבה,

אנשי תיאטרון החדר

עיתונות מדווחת:

(הארץ) אבי גיבסון בר־אל מונה למנהל האמנותי של פסטיבל עכו

גיבסון בר-אל, בן 39, בוגר לימודי משחק ובימוי בתיאטרון החדר של אמיר אוריין, נמנה עם מייסדי קבוצת התיאטרון אורתו־דה, מלמד כיום תיאטרון במסגרות חינוך שונות ומביים בתיאטראות שונים. ההצגה "אסקוריאל" שביים ב-2005 זכתה בפרסי קיפוד הזהב בקטגוריות במאי והצגת השנה. הוא כיהן כמנהל האמנותי של תיאטרון הסמטה ביפו וכבמאי בית בו בשנים 2011-2008. מלבד זאת היה אמון, יחד עם ינון צפריר, על ניהול תיאטרון הרחוב בפסטיבל עכו ב-2007 וב-2010 וכן ניהל, יחד עם ינון צפריר, את תיאטרון הרחוב בכמה מפסטיבלי הצגות הילדים בחיפה. "אני מקווה ליצור שיח אקספרימנטלי, מעז, שבודק את תהליכי היצירה לעומק ונותן ביטוי לאוכלוסייה המעורבת בעכו", אמר ל"הארץ", "השאיפה היא גם לנסות לייצר שיח שיתרחש מעבר לתקופת הפסטיבל, שיח של מחקר ולימוד בתהליכי ההכנה אליו, כדי לעודד יצירות ותהליכים ארוכי טווח".

יאיר אשכנזי, 6.7.2015 (להמשך קריאה)

(YNET) "ליצור ולהטיל ספק"

גיבסון בר-אל, 39, נחשב ליוצר אלטרנטיבי בועט ושנוי במחלוקת, בוגר לימודי משחק בתיאטרון החדר של אמיר אוריין, שותף יוצר בקבוצת תיאטרון אורתו-דה, לשעבר במאי בית ומנהל אמנותי בתיאטרון הסמטה ומנהל, יחד עם ינון צפריר, את אירועי החוצות בפסטיבל עכו לתיאטרון אחר ובפסטיבל הבינלאומי להצגות ילדים בחיפה. גיבסון היה בין מייסדי הטקס האלטרנטיבי ליום השואה, שנערך זו השנה ה-17 בתיאטרון תמונע ונחשב לפורץ דרך.

עם מינויו לתפקיד אמר גיבסון ל :ynet"פסטיבל עכו היה בשבילי, כבר כנער, אירוע נשגב שבו אפשר היה לראות דברים שלא נראו בשום מקום אחר. המפגש הזה עם תיאטרון אחר היה גדול מהחיים. הפעם הראשונה שהשתתפתי בפסטיבל בשנת 1997 כשחקן בהצגת הרחוב, 'המעפילים', הייתה חוויה מטורפת ולאורך השנים הייתי תחת כל מיני כובעים בעכו כך שאני מכיר את הפסטיבל מתוך עשייה".

מרב יודילוביץ', 06.07.15  (להמשך קריאה1)

(NRG) "אשאר נאמן לבחירותיי האמנותיות"

בסצנת התיאטרון מברכים מכל כיוון על מינויו האמיץ, ויש מי שיגיד - הצהרתי, של מי שנחשב ל"ילד הרע" של התיאטרון הישראלי. מה שבטוח, זו לא תהיה תחנתו האחרונה.
גיבסון הוא תלמידו של אמיר אוריין המעמיד את השחקן במרכז המעשה התיאטרוני. לבד מהצלחותיו על במות הפרינג' הישראלי - ביים את "אסקוריאל" עטורת הפרסים ויחד עם אמיר אוריין ביים את "נו אקזיט" לפי סארטר, ואת "היטלר" ועוד. גיבסון מילא שורה של תפקידים כמנהל אמנותי בפסטיבלים ותיאטרוני פרינג'. כיום הוא מתגורר בתל אביב, נשוי ואב לילד.

(על הצגת "המשרתים" בתאטרון החדר) דיכוי האזרח ע"י השלטון, גזענות, תרבות של פחד מביקורת חברתית, הכול נחשף בדירה תל אביבית רגילה, כשהקהל מציץ לסלון וכך עד להתרחשויות. "המשרתים" בהפקת תיאטרון אורתו-דה בניהולו האמנותי של ינון צפריר ובבימויו של אבי גיבסון בר-אל, עולה בשבוע הבא ומעוררת עניין רב הן בגלל הסגנון האמנותי הבלתי צפוי, "הקהל חש את השחקנים, הבל פה להבל פה" כך מספר לי גיבסון, והן בגלל בחירתו כמנהל האמנותי הבא של פסטיבל התיאטרון הגדול והחשוב בישראל.

עידוא דגן, 13.7.2015 (להמשך קריאה 2)

תאטרון הוא לא רק בידור. תאטרון הוא שליחות אישית וחברתית

מקדש-מעט של אדם בדרך לתיקון עולם

(רגעים של התבוננות בהתנהגות אנושית)

(זמן קריאה משוער: 4:30 דקות)

לא תרגיל במתימטיקה, לא בהיסטוריה, לא בדקדוק. התבוננות בהתנהגותם של בני אדם. את התופעה המתוארת כאן חוויתי בעצמי וגם צפיתי בה מתרחשת אצל אחרים. מדוע זה קורה או למה?

תיאור מקרה:

א' וב' צועדים על מדרכה אחת, זה לקראת זה.

עוד מעט יחלפו זה על פני זה וימשיכו בדרכם, כל אחד בכיוון הנגדי לזולתו.

ביניהם, ולא במרחק שווה זה מזה, ניצב פח אשפה והוא חוסם חלק מהמדרכה. נותר מקום למעבר של אדם אחד.

לכאורה, הם אמורים להיפגש בכל נקודת מפגש ביניהם, מלבד בנקודת פח האשפה, שהרי המרחק של כל אחד מהם מהפח הוא שונה ומהירות ההליכה המקורית של כל אחד מהם שונה!

אבל אז מתרחשת התופעה הבאה. בלי קשר למרחק ביניהם או למהירות ההליכה המקורית שלהם ובניגוד לכל חישוב מתמטי – הם יהיו נוטים להיפגש (דווקא) על יד פח האשפה! לכאורה מוזר, אבל וודאי קיים הסבר לכך.

על כן השאלה היא: מדוע ו/או למה?

תגובות יוצרים שנשאלו על המקרה:

...כיוון שכל אחד מהם מבקש להגיע ראשון למכשול, יגביר הרחוק את מהירותו וכך יגמע את המרחק באומדן הזהה לזה של הבא למולו, שבמקור צעד במהירות קטנה יותר, כלומר התחרות היא שתניע את שני הצדדים ותגרום להם להיפגש. (ו.ב.)

...אמרת שכולם נפגשים בסוף על יד פח הזבל הגדול המוצב ברחוב? אם כך, תשובתי היא שבסוף כולם נתקלים בזבל של החיים, גם אם מנסים לעקוף אותו... (ח. ט.)

טבע האדם (י.א.)

...הם ייפגשו מאחר והם קבעו מבעוד מועד חוזה לפגישה, כרתו ביניהם ברית למפגש זה. יש שם אבן, הר, יש שם כל הסיבות למה לא יתחברו... כאב עצום... חורבות הלבבות שנחרכו ודיממו. כשם שאין בורא ללא נברא, כפי שאין יוצר ללא יצירה,

ברגע שקבענו, באנו. לא בהכרח רצינו, אך מי לעזאזל (עזה הבוערת) שאל אותך, אותי, אותנו. אנו... (ז.כ.)

...זה האגו המטופש של בני אדם וביחוד ישראלים. ב' מבחין במכשול ויאיץ צעדיו כדי להספיק לעבור את המכשול לפני א' מבלי שייאלץ לרדת לכביש! לדוגמה כשנוהגים בכביש ואתה (א'), מנסה לעבור מסלול תוך שימוש בווינקר והמכונית שמאחוריך (ב'), במסלול שאתה מתכוון לעבור אליו היא רחוקה דיה ממך, הנהג במכונית מאחוריך (ב'), יאיץ את מכוניתו תוך כדי סיכון עצמו והסיכון שלך, רק כדי שלא תצליח לעבור "למסלולו" לפניו! כי נראה לו ש"הכביש הוא נחלתו של אביו שהוריש אותו לו". חולים! (ח.צ.)

...לאנשים יש הרגל לעקוף מכשולים. לכן בראותם מכשול הם מגבירים מהירות כדי לעקוף אותו. (י.ז.)

מעברים צרים יוצרים חיכוך. אנשים מתעוררים לחיים כשהם רואים מכשול. כשיש מכשולים ובעיות בדרך – אנשים נפגשים. (ו.ז)

יש להם פחד מהמחסום. הם משתדלים להימנע מפגישה על יד המחסום. דווקא בגלל המאמץ להימנע מהמחסום, הם דווקא נפגשים על ידו. (נ.מ.)

א' ו-ב' יגיעו באותו זמן אל המכשול בדרך, משום שכל אחד דואג לשני שלא ירד חלילה לכביש ועל כן ייתן לחברו לעבור קודם. אפשר גם שאחד מהשניים ממהר מאד ואז ישיג את חברו וידאג להגיע קודם למחסום כדי שלא יווצר מצב שבו השני יהיה נאלץ לרדת לכביש. (נ.כ.)

...מלמד על הרצון של האנשים בקשר. הם פוחדים מקשר אבל באופן לא מודע הם שואפים אליו ועל כן הם שואפים להיפגש ליד המכשול כי אז יש אפשרות ליחסים ביניהם שלכאורה המכשול הוא הגורם להם ולא הם עצמם. (מ.פ.)

לכל אחד מהם תהיה נטייה להאיץ הליכתו כדי להספיק לעבור את המכשול לפני זולתו. הם מבקשים שהמפגש ביניהם לא יהיה על נקודת המכשול, אלא בשטח הפנוי של המדרכה. אבל הם פועלים בניגוד להיגיון של עצמם. אם הם היו הולכים לאט יותר, הם היו נפגשים בנקודה נוחה יותר על המדרכה. (י.ז.)

...כי אנשים רוצים בקרבה. מעבר למה שרואים על פני השטח, אנחנו מעוניינים במפגש, בין אם זה קונפליקט (במקרה זה המכשול) או מצב פתוח, ועל ידי כך יכול להיות שנצליח להתקרב זה לזו. זו המשאלה הבלתי מודעת שלנו שמביאה אותנו לעשות את מה שאנחנו עושים. ואם זה אכן כך, החיים ממש יפים...

לילה טוב ותודה על השאלה. (נ.פ.)

תודה לכל המגיבים/ות. אין תשובה מנצחת. כל אחת מהן כבודה במקומו מונח.

מי שמוכן לפנות רגע מזמנו ולהגדיר את השקפת העולם המנחה כל אחת מהתשובות - יבורך.

באהבה,
אמיר

(קטעים מעבודת המחקר של טאל לוי, הבוחנת את הערך התרפויטי המוסף ב"שיטת אוריין - המעגל הפתוח" בעבודה עם יוצרים מופיעים. מכללת לסלי, נובמבר 2012)

1.ח. חיבור גוף-נפש

בתרגילים השונים בשיטה, תשומת הלב מופנית למצב הפסיכו פיזי, תוך שימת דגש על התחושה העורית-חושית, ואז נוצרת אצל המשתתפים מודעות גוברת לתחושותיהם, כמו גם למחשבותיהם ולרגשותיהם. מודעות זאת יוצרת את החיבור הנכסף שלנו עם גופנו - עצמותינו, עורנו, חושינו, עם מה שמתעורר בהם ואיך הדברים הללו משפיעים עלינו מבחינה אישית ברגע נתון...

(המשך מרואיינים)

מרואיין 7, מ', שחקן וכוריאוגרף:

"זה היה משהו אחר. בתור רקדן אתה רגיל לחוות את הגוף בפונקציונאליות מאוד מסוימת, וכשאתה בא לקבוצה עם שחקנים או עם אנשים שכאילו הם אנשים רגילים אז יש הסתכלות אחרת על הגוף ובתור רקדן זה היה לי מעניין, שיש לי עוד דרך לחוות הגוף שלי, שזה לא עוד סטודיו והמחול. לפני כן היה את הגוף של המחול ואת הגוף של היומיום, ופתאום נוצר עוד משהו."

מרואיין 8 מתייחס לחיבור שנוצר אצל הילדים, אותם הוא מלמד תאטרון באמצעות השיטה:

"אני עושה להם גם "מנחה-שחקן", בלי טקסטים מוכנים אלא הם בוחרים בתחילת כל שיעור משפט שאיתו יעבדו. יכול להיות כל משפט, שמושתת על משהו מבין ארבעת המרכיבים. אפשר לבחור תחושה בסיסית בגוף, נגיד 'מגרדת לי נורא הברך' ואז עובדים על 'מגרדת לי נורא הברך'; או 'בעיני רוחי אני רואה גלידה סגולה' וכול המפגש עוסקים בגלידה הסגולה הזאת תוך מתן ביטוי לחוויה אישית מיידית. אם החוויה משתנה הם כבר ידעו להגיד לי, ואני שואל 'מה החוויה עכשיו?' אז עוברים על מרכיבים: תחושה פיזית.. ממש כמו עם גדולים, תמונה בעיני רוחך.. זה מדהים לראות איך שזה עובד."

(עמ' 64, המשך יבוא)

...הוא תמיד גדול יותר או קטן יותר ממה שניתן לתאר מלכתחילה

סלבדור דאלי: לא צריך לפחד משְׁלֵמוּת, כי הרי לעולם לא נגיע אליה.

נא לעבור לדף אודישנים דרושים

היטלר

"זהו מבצע של משחק נדיר!  (צבי גורן, אתר הבמה)

"ביצוע וירטואוזי!"  (חיה בראל, קול ישראל, רשת א', "שורה ראשונה")

"חוויה נהדרת!  אמיר אוריין מתגלה כפרפומר יוצא מן הכלל".  (יוני איתיאל, קול ישראל, רשת ב', "מה יהיה עם יואב גינאי")

"אמיר אוריין בהופעתו האינטנסיבית, עושה את הבלתי אפשרי. הוא מחשמל ומצמרר ומחייה לפנינו את המפלצת המתועבת ביותר שידענו".  (אליקים ירון, קול ישראל, רשת ב', "בחצי היום" וגם "מעריב")

"תצוגת משחק מדהימה. אירוע שהוא בדיוק ברוח הזמן!"  (יואב איתמר, עורך, מנחה, מבקר)

"הצגת יחיד מופלאה!"

(תמי מולד-חיו, מבקרת תרבות וחברה)

בקרוב הוא חוזר !

טל': 0508-497715, 03-5171818

(היטלר - דף באתר החדר)

(לקבלת התכנייה)

הנוסע הסמוי

מונודרמה מצמררת, מרתקת,

מבוססת על סיפור אמיתי:

רב חובל מגלה על הסיפון נוסע סמוי

ופוקד להשליך אותו לים. הצוות מתנגד.

נכתב כסיפור ע"י יוסי זיו.

עיבוד לבמה ובימוי: אמיר אוריין.

משחק: יוסי זיו.

בכורה: ינואר 2014.

מוצ"ש, 22.8.2015, 20:30, מושב אביחיל

מוצ"ש, 29.8.2015, 21:00, בחדר

40 ₪ . טל': 03-5171818, 052-340-1478

(הנוסע הסמוי - וידיאו)

המשרתים

בעקבות ז'אן ז'אנה

ע"פ תרגומה של עדה בן נחום

כולל קטע מתוך "יומן מלחמה 2014",

מאת סלמאן נאטור, בתרגום יהודה שנהב שרעבני

עיבוד חדש: אמיר אוריין ואבי גיבסון בר-אל

בימוי, עיצוב תפאורה ותלבושות: אבי גיבסון בר-אל

שחקנים יוצרים: אביאל שיליאן, טל דנינו, מוטי רוזנצוויג

ייעוץ אמנותי: אמיר אוריין - תיאטרון החדר

ע. במאי וייעוץ חזותי: רינת מוסקונה

הפקה: קבוצת אורתו-דה בניהולו של ינון צפריר

40 שח כולל שתיה קלה

יום ד', 15.7.2015, 20:30

יום ה', 16.7.2015, 20:30

טל': 03-5171818, 050-849-7715

"המליאה" של תיאטרון החדר

דלת פתוחה. פגישה דו-שבועית נינוחה

סבב תגובות חופשי - "הייד-פארק" בחדר

פרשת השבוע, במה פתוחה

שחקנים, מחזאים, משוררים, יכולים לבדוק כאן קטעים חדשים

כל אחד מוזמן להופיע ואפשר גם רק לצפות

המליאה פתוחה לכל

20 שח כולל כיבוד. טל': 03-5171818, 052-340-1478

משך הפגישה: 3 ש' בערך.

הפגישה הבאה:

יום ו', 24.7.2015, בשעה 16:00

20 ש"ח כולל כיבוד.

החדר החדש, ברחוב יוסף הנשיא 5, תל-אביב.

רצוי לתאם מראש בטלפון: 03-5171818, 052-340-1478

או בדוא"ל: כאן.

(קישור: המליאה)

בשוליים - ​FRINGE STORY – הסרט

מסעותיה של קבוצת אורתו-דה. הסרט זכה בפרס ​אפוס​ לסרטי תרבות ואמנות 2015.

בחירה רשמית פסטיבל הקולנוע ירושלים 2014.

הופק בתמיכת: שירות הסרטים הישראלי, משרד התרבות והספורט.

הסרט יוקרן ביום ​1.08.15, בשעה שלוש אחה"צ, באולם 5 בסינמטק תל אביב.
הטריילר. לרכישת כרטיסים.

ישראל גודוביץ': עשרת הימים ששינו את חיי

היות ובגילי המופלג קשה לי להתכוונן עם הטכנולוגיות המופלאות של המודרנה, קיבצתי אתכם ב"מאמץ" להפיק את היומן הסודי שלי מבית האח הגדול.

רצ"ב קישור לhead start (פרויקט מימון המונים) ומקווה שתפיצו אותו בין כל חברכם.

והיכונו למסיבת הסיום בתום ארבעים "ימי החסד" של הפרויקט.

הודעה על התאריך, השעה, והמקום תועבר אליכם בהמשך.

בברכה, שלכם ישראל גודוביץ

הספר החדש שלי על המסע ב"האח הגדול".

מונולוגים ודיאלוגים לשחקנים/ות:

כתבו אלינו ונשלח לכם קובץ מונולוגים (הדוא"ל שלנו)

אלוהים הביא את הרפובליקנים לעולם בדיוק מאותה הסיבה שהביא את היתושים לעולם: כדי למרר את חיינו ולמצוץ את דמנו. דבר אחר: האם ייתכן שאלוהים יביא לעולם יצורים שימררו את חיינו וימצצו את דמנו? על כן אמור מעתה: אלוהים הביא רפובליקנים לעולם כדי שימררו את חיינו וימצצו את דמנו, על מנת שנדע את משמעות הדיכוי והסבל ונלמד את עצמנו להשתחרר מהם ובא לציון גואל.

(א.א.)

-------------- -------------- --------------

"ברצוני לאמץ את כולכם אל לבי ולומר לכם

כי הדבר אשר הכתיב את בואי למקום זה,

הוא הרגש הטהור והאציל של בן גזע נבחר,

אל בני גזע נבחר".

(היטלר, במחזה "היטלר")

--------------

"אני לא סובל כושים שמביטים לי ישר בעיניים.

אני רוצה לישון! לעצום עיניים,

לראות את הים הכחול וחרטום מפלח את המים!"

(רב החובל, במחזה "הנוסע הסמוי")

--------------

"אני העוף השחור, אני השופט והתליין.

הלילה אחי, הלילה הוא רק שלנו!

ולא של אף אחד אחר. אני חשוף.

אני עומד לצאת אל האור. להשתחרר".

(סולאנז'-סמך, במחזה "המשרתים")

--------------

"למה תמיד אנחנו צריכים לוותר?

הפעם אני רוצה

שגם הפשיסט הזה יסבול".

(פאולינה, במחזה "העלמה והמוות")

--------------

קטן זה יפה.

אינטימי זה נכון.

(אינטימיזציה של האירוע האמנותי)