(משך קריאה משוער: 2 דקות)

(קטעים מעבודת המחקר של טאל לוי, הבוחנת את הערך התרפויטי המוסף ב"שיטת אוריין - המעגל הפתוח" בעבודה עם יוצרים מופיעים. מכללת לסלי, נובמבר 2012)

2.ג. ביטוי עצמי ואותנטיות

כאמור, לפי אוריין (1998) "אותנטי" הוא דבר ראשוני, חד-פעמי ובלתי ניתן לשחזור. הוא מדגיש כי עם המובן הייחודי הזה, יש להיות מודעים גם ליחסי הגומלין שבין האותנטי לבין ההיסטורי, כמו גם ליחסי הגומלין שבין הרגש למחשבה. אך ההבדל הוא שהתגובה ההיסטורית מעוצבת במחשבה, וזו המידית והאותנטית מושפעת בעיקר מתחומי התחושה והרגש.

בעקבות מתן הרשות הפנימית, הסרת הביקורת וקבלת העצמי, אנו יכולים לתת ביטוי ולהגיע לאותנטיות. האותנטיות היא מקום שבו אנחנו עצמנו, במלוא הווייתנו, ללא מעצורים וחסימות, נותנים ביטוי מלא למתרחש בתוכנו, בזמן אמת.

מרואיין 4, ש', מתייחס לנושא:

"את יכולה להתחיל את רצף ה'מה קורה?' עם 'קשה לי, רע לי, תקוע לי' ולסיים במשהו טוב כי נתת ביטוי למשהו שתקוע שם."

מרואיינת 6, ב':

"אם אנחנו מדברים על אותנטיות, הקונספט הוא שגם בחיים יש להיות מודעת במידת האפשר למה שקורה ולתת ביטוי. להתבונן על העולם מפילטר של קבלת הזולת, לאפשר לסביבה להתקיים איתך באיזושהי הרמוניה מסוימת, אפשר גם לכעוס עליה, גם להתנגד, אבל לתת ביטוי למקומות הפחות נעימים. כל זאת דרך כלי שהוא לא מסרס, לא מדכא ולא מתפרץ על הזולת [...]

עשינו פעם נשימות מעגליות בחדר והייתה לי חוויה חוץ-חושית, חוץ-גופית, הרגשתי שהגוף שלי מתרומם באוויר בתוך סשן של נשימות מעגליות שהיה קרוב לשעה ואני נמצאת בצורה אנכית בדיאלוג עם אבי, ואנחנו מדברים. אני חושבת שמה שאיפשר את זה, זה חופש הביטוי בעבודה בחדר, היכולת לתת ביטוי בכול רגע נתון, כל עוד אתה לא פוגע בשלומו וברווחתו של הזולת."

(עמ' 76-75, המשך יבוא)