תאטרון הוא לא רק בידור. תאטרון הוא שליחות אישית וחברתית

מקדש-מעט של אדם בדרך לתיקון עולם

(רגעים של התבוננות בהתנהגות אנושית)

(משך קריאה משוער: 3:30 דקות)

"שקט! מישהו גר בקומת המרתף!" - שלט קטן אך בולט למדי, תלוי על חלון ברחוב יוחנן הסנדלר בתל אביב. לא רחוק משם, ברחוב פיירברג, שלושה זוגות אופניים קשורים לגדר של בית. שניים מהם ישנים מאד ונראה שנזנחו שם מזה זמן רב. מעליהם, על גזע עץ, תלוי שלט: "אסור לקשור אופניים לגדר של הבית!"

אם תסב מבטך אל השלטים הקטנים והגדולים, התלויים במרחב הציבורי והם פרי מוחם הקודח של אזרחים מודאגים או כעסניים במיוחד, או פועל יוצא לתקנות עירוניות עיוורות, לפתע אתה מגלה שאתה מוקף איסורים, התראות והפחדות רבות מספור.

"אני לא יכולה לסבול שמישהו יצפה ממני למשהו. כי אז תמיד מתחשק לי לעשות דווקא את ההיפך!" אמירה של אסטל במחזה "נו-אקסיט", העומד לעלות שוב, בקרוב, בתאטרון החדר בגרסה משודרגת. אסטל מגדירה בפשטות ובבהירות תגובה אנושית אוניברסאלית: אף אחד לא אוהב שאומרים לו מה לעשות ועל אחת כמה וכמה כאשר האמירה הזאת היא על דרך האיסור.

אם מישהו מציב אל מול פנינו איסור או אזהרה או התראה, התגובה הספונטנית היא התנגדות. תאמרו תגובה אינפנטילית? ככל הנראה אכן כן. אבל הגדרתה ככזאת אינה פותרת אותנו ממחויבות למנוע מבני אדם, קטנים כגדולים, את המצוקה, הקלה או הקשה, של התמודדות עם איסורים, אזהרות והתראות.

ראיתי במאים, מנהלים ובכלל בעלי סמכות רבים מדי, אומרים לפקודיהם: "בקטע הזה אני רוצה שאתה תעשה כך וכך!" ובאותו הרגע, השחקן / העובד /המועסק, נראה עוצר בתוכו תגובת התנגדות שניתן לתרגם אותה מילולית כך:

"פאק-יו! אתה רוצה?! אז אתה רוצה! אני לא רוצה! אני לא רוצה לעשות את מה שאתה רוצה שאני אעשה. אני רוצה לעשות דבר אחר! מוצלח יותר! מתאים יותר! ובכלל, מי אתה שתגיד לי מה לעשות?! קקמייקה שכמוך! שב בשקט ואל תפריע לי לעשות את מה שאני יודע לעשות הכי טוב ובטח יותר טוב ממך!"

זהו כמובן מונולוג דמיוני. אני לא זוכר מתי לאחרונה שמעתי שחקן או מועסק אחר, אומר אותו, שהרי יש חוקי עבודה ותקנות והגדרות תפקידים. אבל בכל זאת, "עם יד על הלב", לא מתחשק לפעמים להתיז מונולוג כזה, כולו או מקצתו, אל מול פני בעל הסמכות הקרוב?

כאמור, זוהי תגובה אוניברסאלית והיא גוזלת אנרגיה, שהייתה יכולה ללכת ליצירה והנה היא זורמת אל תוך מצבי התנגדות ואז המתנגד חייב להזרים אנרגיה נוספת, כדי להדחיק את כל החוויה המבעבעת הזאת פנימה, כדי שאיש לא יראה, לא ישמע ולא יידע, ואז, בשארית האנרגיה שנותרה לו הוא מנסה לבצע את הנחיית הבמאי / הבוס / ההורה או כל בעל סמכות אחר, שבעטיו מתרחשת העלילה המיותרת הזאת. המון אנרגיה מתבזבזת על התמודדות עם איסורים.

כמובן שישנם איסורים הכרחיים אבל גם הם מייצרים התנגדות ויש להתמודד איתה. ברוב המקרים האיסורים מיותרים ומזיקים. השלטים שהוזכרו קודם לכן, פשוט מיותרים, איש אינו מתחשב בהם ובמקרים רבים התגובה להם היא דווקאית והפוכה.

על כן יש ללמד עצמנו דבר חיובית.

למשל, במקום לומר, "בקטע הזה אני רוצה שתעשה כך וכך...!"

אפשר לומר, "בקטע הזה הדמות שלך חושבת כך וכך ועושה כך וכך".

או: "בקטע הזה, המשימה שלנו היא...".

כל כך פשוט. עניין של ניסוח, מתסכל או מתקן.

תיקונים מוצלחים!

באהבה,
אמיר