האיגרת השבועית

עינת ויצמן מדברת על תקופת הלימודים שלה בתיאטרון החדר: "תיאטרון החדר בשבילי הוא ארגז הכלים לחיים ולמקצוע". בימוי: שלי גורל. צילום: גיא דוידי.

תאטרון הוא לא רק בידור. תאטרון הוא שליחות אישית וחברתית

מקדש-מעט של אדם בדרך לתיקון עולם

(רגעים של התבוננות בהתנהגות אנושית)

(משך קריאה משוער: 3:30 דקות)

"שקט! מישהו גר בקומת המרתף!" - שלט קטן אך בולט למדי, תלוי על חלון ברחוב יוחנן הסנדלר בתל אביב. לא רחוק משם, ברחוב פיירברג, שלושה זוגות אופניים קשורים לגדר של בית. שניים מהם ישנים מאד ונראה שנזנחו שם מזה זמן רב. מעליהם, על גזע עץ, תלוי שלט: "אסור לקשור אופניים לגדר של הבית!"

אם תסב מבטך אל השלטים הקטנים והגדולים, התלויים במרחב הציבורי והם פרי מוחם הקודח של אזרחים מודאגים או כעסניים במיוחד, או פועל יוצא לתקנות עירוניות עיוורות, לפתע אתה מגלה שאתה מוקף איסורים, התראות והפחדות רבות מספור.

"אני לא יכולה לסבול שמישהו יצפה ממני למשהו. כי אז תמיד מתחשק לי לעשות דווקא את ההיפך!" אמירה של אסטל במחזה "נו-אקסיט", העומד לעלות שוב, בקרוב, בתאטרון החדר בגרסה משודרגת. אסטל מגדירה בפשטות ובבהירות תגובה אנושית אוניברסאלית: אף אחד לא אוהב שאומרים לו מה לעשות ועל אחת כמה וכמה כאשר האמירה הזאת היא על דרך האיסור.

אם מישהו מציב אל מול פנינו איסור או אזהרה או התראה, התגובה הספונטנית היא התנגדות. תאמרו תגובה אינפנטילית? ככל הנראה אכן כן. אבל הגדרתה ככזאת אינה פותרת אותנו ממחויבות למנוע מבני אדם, קטנים כגדולים, את המצוקה, הקלה או הקשה, של התמודדות עם איסורים, אזהרות והתראות.

ראיתי במאים, מנהלים ובכלל בעלי סמכות רבים מדי, אומרים לפקודיהם: "בקטע הזה אני רוצה שאתה תעשה כך וכך!" ובאותו הרגע, השחקן / העובד /המועסק, נראה עוצר בתוכו תגובת התנגדות שניתן לתרגם אותה מילולית כך:

"פאק-יו! אתה רוצה?! אז אתה רוצה! אני לא רוצה! אני לא רוצה לעשות את מה שאתה רוצה שאני אעשה. אני רוצה לעשות דבר אחר! מוצלח יותר! מתאים יותר! ובכלל, מי אתה שתגיד לי מה לעשות?! קקמייקה שכמוך! שב בשקט ואל תפריע לי לעשות את מה שאני יודע לעשות הכי טוב ובטח יותר טוב ממך!"

זהו כמובן מונולוג דמיוני. אני לא זוכר מתי לאחרונה שמעתי שחקן או מועסק אחר, אומר אותו, שהרי יש חוקי עבודה ותקנות והגדרות תפקידים. אבל בכל זאת, "עם יד על הלב", לא מתחשק לפעמים להתיז מונולוג כזה, כולו או מקצתו, אל מול פני בעל הסמכות הקרוב?

כאמור, זוהי תגובה אוניברסאלית והיא גוזלת אנרגיה, שהייתה יכולה ללכת ליצירה והנה היא זורמת אל תוך מצבי התנגדות ואז המתנגד חייב להזרים אנרגיה נוספת, כדי להדחיק את כל החוויה המבעבעת הזאת פנימה, כדי שאיש לא יראה, לא ישמע ולא יידע, ואז, בשארית האנרגיה שנותרה לו הוא מנסה לבצע את הנחיית הבמאי / הבוס / ההורה או כל בעל סמכות אחר, שבעטיו מתרחשת העלילה המיותרת הזאת. המון אנרגיה מתבזבזת על התמודדות עם איסורים.

כמובן שישנם איסורים הכרחיים אבל גם הם מייצרים התנגדות ויש להתמודד איתה. ברוב המקרים האיסורים מיותרים ומזיקים. השלטים שהוזכרו קודם לכן, פשוט מיותרים, איש אינו מתחשב בהם ובמקרים רבים התגובה להם היא דווקאית והפוכה.

על כן יש ללמד עצמנו דבר חיובית.

למשל, במקום לומר, "בקטע הזה אני רוצה שתעשה כך וכך...!"

אפשר לומר, "בקטע הזה הדמות שלך חושבת כך וכך ועושה כך וכך".

או: "בקטע הזה, המשימה שלנו היא...".

כל כך פשוט. עניין של ניסוח, מתסכל או מתקן.

תיקונים מוצלחים!

באהבה,
אמיר 

(קטעים מעבודת המחקר של טאל לוי, הבוחנת את הערך התרפויטי המוסף ב"שיטת אוריין - המעגל הפתוח" בעבודה עם יוצרים מופיעים. מכללת לסלי, נובמבר 2012)

2.ג. ביטוי עצמי ואותנטיות

...

מרואיינת 5, ג' מתייחסת לנושא הביטוי העצמי גם דרך תרגיל "החפץ" בשיטה:

"העובדה שהייתה לי במה לבטא את עצמי, את הרגשות שלי, דרך מונולוג, חימום, או סבב שכול אחד מספר על עצמו, או תרגיל החפץ שמדבר את עצמך. יש המון מקום לעבודה רגשית, במובן של ביטוי רגשי יצירתי או ביטוי של משהו דרך חוויה רגשית. אני חושבת שהיה לזה איזשהו אפקט, לפחות משחרר, של שחרור רגשות, קונפליקטים ותחושות לא נעימות."

אולסן (1993), בהתייחסה לכלי הטיפולי "תנועה אותנטית" טוענת שלעתים קרובות הסיבה לחולי או פציעה היא פער בין מה שאנו מבקשים מגופנו לבצע לבין מה שהגוף זקוק לו, וחלק מן ההחלמה של הגוף ונפש הינה עצם נתינת הרשות לגוף לבצע את אשר הוא רוצה באמת. היא מציינת שבתנועה האותנטית עולים דחפים תחושתיים, אוריינטציה מחודשת של המודע, חוויות שונות, תנועות טעונות רגשית או רוחנית. תנועה לא מודעת ש"מוכנה לצאת לאוויר העולם" חוזרת שוב ושוב, תנועה פחות מגובשת, פחות ברורה דורשת לעתים זמן רב יותר לפני שמקבלת צורה ברורה או חזרתיות.

לסיכום: המרואיינים חוו (באמצעות שיטת אוריין – המעגל הפתוח) תחושות שהם הגיעו למקום בו הם יכולים באמת לתת ביטוי לעצמם, ביטוי מלא, כנה ואמיתי, אם דרך תרגילים ואם באופן ישיר, כמו בסבב בו נשאלו מה קורה איתם. המקום שבו יכלו המרואיינים לתת ביטוי מלא להווייתם, חשף את עצמם במובן מלא ואותנטי ונתן להם כלים לעשות זאת גם בחייהם האישיים.

(עמ' 77, המשך יבוא)

נא לעבור לדף אודישנים דרושים

היטלר

 "זהו מבצע של משחק נדיר!  (צבי גורן, אתר הבמה)

"ביצוע וירטואוזי!"  (חיה בראל, קול ישראל, רשת א', "שורה ראשונה")

"חוויה נהדרת!  אמיר אוריין מתגלה כפרפומר יוצא מן הכלל".  (יוני איתיאל, קול ישראל, רשת ב', "מה יהיה עם יואב גינאי")

"אמיר אוריין בהופעתו האינטנסיבית, עושה את הבלתי אפשרי. הוא מחשמל ומצמרר ומחייה לפנינו את המפלצת המתועבת ביותר שידענו".  (אליקים ירון, קול ישראל, רשת ב', "בחצי היום" וגם "מעריב")

"תצוגת משחק מדהימה. אירוע שהוא בדיוק ברוח הזמן!"  (יואב איתמר, עורך, מנחה, מבקר)

"הצגת יחיד מופלאה!"

(תמי מולד-חיו, מבקרת תרבות וחברה)

אם היטלר היה נכנס אל החדר, מה הוא היה אומר? טרגי-קומדיה אפלה.

מחזה: טובה רוגל ואמיר אוריין

בימוי: אמיר אוריין ואבי גיבסון בר-אל

משחק: אמיר אוריין

החדר: רחוב יוסף הנשיא 5, תל אביב

למנויי האיגרת 40 ש"ח במקום 60 ש"ח

כולל קפה, תה, מים ומאפה

יום ד', 16.9.2015, בשעה 20:30 בחדר

טל': 0508-497715, 03-5171818

(היטלר - דף באתר החדר)

(לקבלת התכנייה)

הנוסע הסמוי

מונודרמה מצמררת, מרתקת,

מבוססת על סיפור אמיתי:

רב חובל מגלה על סיפון ספינתו נוסע סמוי

נכתב כסיפור ע"י יוסי זיו.

עיבוד לבמה ובימוי: אמיר אוריין.

משחק: יוסי זיו.

מוצ"ש, 29.8.2015, 21:00, בחדר

40 ₪ . טל': 03-5171818, 052-340-1478

(הנוסע הסמוי - וידיאו)

המשרתים

בעקבות ז'אן ז'אנה

ע"פ תרגומה של עדה בן נחום

כולל קטע מתוך "יומן מלחמה 2014",

מאת סלמאן נאטור, בתרגום יהודה שנהב שרעבני

עיבוד חדש: אמיר אוריין ואבי גיבסון בר-אל

בימוי, עיצוב תפאורה ותלבושות: אבי גיבסון בר-אל

שחקנים יוצרים: אביאל שיליאן, טל דנינו, מוטי רוזנצוויג

ייעוץ אמנותי: אמיר אוריין - תיאטרון החדר

ע. במאי וייעוץ חזותי: רינת מוסקונה

הפקה: קבוצת אורתו-דה בניהולו של ינון צפריר

40 שח כולל שתיה קלה

ימים א', ב', 7-8.9.2015, 20:30 בחדר

טל': 03-5171818, 050-849-7715

"המליאה" של תיאטרון החדר

דלת פתוחה. פגישה דו-שבועית נינוחה

"מה קורה?", פרשת השבוע, במה פתוחה

יוצרים יכולים לבדוק כאן קטעים חדשים

כל אחד מוזמן להופיע ואפשר גם רק לצפות

המליאה פתוחה לכל

20 שח כולל כיבוד. טל': 03-5171818, 052-340-1478

משך הפגישה: 3 ש' בערך.

הפגישה הבאה: יום ו', 4.9.2015, בשעה 16:00

20 ש"ח כולל כיבוד.

החדר החדש, רחוב יוסף הנשיא 5, תל-אביב.

רצוי לתאם מראש בטלפון: 03-5171818, 052-340-1478

או בדוא"ל: כאן.

(קישור: המליאה)

פנסיון לכלבים נוקי

נוקי מבשרת בזאת לכלל ציבור הכלבים והכלבות על פתיחת פנסיון נוקי בצפון הישן והשקט של ת"א (רחוב יריחו 7 ת"א). לצורך זה היא שכרה את שרותיו של יוסי, שיוריד את הכלבים ארבע פעמים ביממה, ייתן טיפול צמוד, כולל: מתן תרופות, רחצה ושיחות נפש. לפנות ליוסי, 054-571-1921

מונולוגים ודיאלוגים לשחקנים/ות:

כתבו אלינו ונשלח לכם קובץ מונולוגים (הדוא"ל שלנו)

אבישי מתיה: חדר מלחמה -

מורה הדרך שטלטל את חייהם של שחקנים ישראלים רבים.

"אמיר אוריין חוגג 30 שנה למפעל חייו העצמאי והנושך, תיאטרון החדר, עם בעיטה בממסד התרבותי שמקבץ נדבות מהמדינה ומייצר בידור במקום אמנות. התיאטראות המסחריים מנציחים את הסדר הקיים, הוא קובע..."

(מעריב - להמשך הקריאה)

-------------- -------------- --------------

גרפיטי:

אימא, ביבי הלך? אפשר כבר לצאת מהמרחב המוגן?

-------------- -------------- --------------

"ברצוני לאמץ את כולכם אל לבי ולומר לכם

כי הדבר אשר הכתיב את בואי למקום זה,

הוא הרגש הטהור והאציל של בן גזע נבחר,

אל בני גזע נבחר".

(היטלר, במחזה "היטלר")

--------------

"אני לא סובל כושים שמביטים לי ישר בעיניים.

אני רוצה לישון! לעצום עיניים,

לראות את הים הכחול וחרטום מפלח את המים!"

(רב החובל, במחזה "הנוסע הסמוי")

--------------

"אני העוף השחור, אני השופט והתליין.

הלילה אחי, הלילה הוא רק שלנו!

ולא של אף אחד אחר. אני חשוף.

אני עומד לצאת אל האור. להשתחרר".

(סולאנז'-סמך, במחזה "המשרתים")

--------------

"למה תמיד אנחנו צריכים לוותר?

הפעם אני רוצה

שגם הפשיסט הזה יסבול".

(פאולינה, במחזה "העלמה והמוות")

--------------

קטן זה יפה.

אינטימי זה נכון.

(אינטימיזציה של האירוע האמנותי)