תאטרון הוא לא רק בידור. תאטרון הוא שליחות אישית וחברתית

מקדש-מעט של אדם בדרך לתיקון עולם

(רגעים של התבוננות בהתנהגות אנושית)

(משך קריאה משוער וכולל: 4 דקות)

א' כותבת: "...בן אדם צריך מטרה בחיים. אני לא הצלחתי ליצור מטרות. גם אם היו פעם, הן לא התממשו. בכרטיס הביקור שהוצאתי לפני שנים, רשום, בין השאר, הגדרת מטרות בחיים. מה שניסיתי ללמד אחרים, לא הצלחתי ליצור בעצמי בחיי."

א' יקרה, לא מוכרחים מטרות בחיים. סביבנו חגות באיום לא מוסווה המון קלישאות ותבניות מחשבה שגורות באופן אוטומטי: "צריך מטרה בחיים!", "אדם צריך לשים עליו עול!", "להתחתן!", "ללדת ילדים!" ועוד כהנה וכהנה. לא כולן גרועות אך כולן עושות כאב ראש והן כבר גרמו נזקים קשים. לפעמים בלתי הפיכים. לא מוכרחים להגדיר מטרות בחיים מראש.

רוב המטרות המוצהרות שלנו כלל אינן מתממשות, ובמקומן מתממשות אחרות שכלל לא הוגדרו קודם לכן ומי שרוצה יכול להגדירן לאחר מעשה.

ובכל זאת אנו חושבים מראש ואחר כך עושים דבר אחד או שניים בחיינו. אם כן, מתי מטרות מתממשות? כאשר הן אינן מוגדרות כמטרות אלא כמשאלות. זה אינו הבדל מילולי בלבד, אלא מהותי. כלומר כך אפשר לממש דבר מבלי להיות כפוי לממש אותו.

מדוע? הגדרת מטרות יוצרת מתח שמתבזבז על הכורח לממש אותן. אם נסיר מעלינו את הכורח הזה תתפנה אנרגיה לעשייה רצויה, עשירה יותר וגם לאושר. האושר הכרחי? לא. הוא אפשרי. גם זה על בסיס אותו עיקרון של הרפיית מתח.

ליתר ביטחון ראוי לשמור בצד ניסוח נאה של מטרה אחת או שתיים בחיים. לא על מנת לממש מטרה כלשונה - רוב המטרות כלל אינן ניתנות למימוש כלשונן, אלא לכל היותר בקירוב מתסכל. שמירת מטרה בכיס היא למקרה שמישהו ישאל אם יש לך מטרה בחיים. רוב בני האדם עדיין מתייחסים בכבוד למי שהוא בעל מטרות. אם מראיינים אותך ושואלים: "מה המטרה שלך בחיים?" שתהיה לך תשובה מוכנה. נא לשים לב שבדרך כלל הם אינם שואלים אם יש לך מטרה, אלא מקבלים כמובן מאליו שיש לך ועל כן: מה המטרה שלך בחיים? ולפעמים גם: מה החזון שלך? רצוי שתהיה לך תשובה כלשהי כדי להרגיע את השואלים.

אם לא מטרה ואפילו לא משאלה, מה כן? יעוד. יש יעוד לאדם והוא לא מטרה, הוא יעוד: להיות אדם הגון, ככל האפשר. זה דבר שאפשר לחשוב עליו. אפילו לא לדרוש. לחשוב ולהיווכח כיצד ניתן ליישם.

לשם השגת השינוי לטובה וגם לקראת השנה היהודית החדשה הבאה עלינו לטובה, אני מאחל שלכולנו שתהיה שנה טובה ולא מוכרחים לקבוע מטרות בחיים. אפשר לחיות מיום ליום, זו אינה קללה. זו יכולה להיות דרך אל אושר.

קבלתי "שנה-טובה!"

והנה בימים אלו אני כבר מקבל "שנות-טובות" יפות, מושקעות. כלומר, עשירות במבע מילולי בצבעים ולעיתים גם בצלילים. הרבה אנרגיה מושקעת בניסוחים המורכבים הללו: "יצירה-פריון-אהבה-שלום-מילוי-משאלות-אהבה-שלום..." וכן הלאה. שורה ארוכה של מילים נשגבות מעוררות אימה. הכותב כבר השתמש בכולן. מה נשאר לי לתשובה? פתאום נדמה כי לכאורה גם פתק של שנה טובה הוא חלק מהתחרות על התואר השנה הטובה, הטובה מכולן, עם פרס ראשון ופרס ניחומים ועוד רגע תופיע על המרקע תכנית הריאליטי החדשה "השנה הטובה הכי טובה בעולם!" וגיבורי הסדרה ישנאו זה את זה ויקנאו ויאהבו ויתחבקו וידיחו זה את זה.

אני כותב ועונה: "שנה טובה!" ולפעמים שם פרח קטן בצד וזה הכול ואני מקווה לקבל מכם שתי מילים: "שנה טובה!"
ועל כן, שתהיה לכולנו:

"שנה טובה!"

באהבה,
אמיר