הצטרפו לאיגרת השבועית

מתן הביטוי לרגשות שלנו באמצעות היצירה, היא הדרך אל המצב הטבעי הנשאף של האדם, שהוא השמחה והאושר.


האיגרת השבועית

יום ה', 2015 . 9 . 10

שנה טובה!

-------

לימודי משחק ובימוי

בקורסים השנתיים המרוכזים

- הרשמה עכשיו

טל': 03-5171818

מידע נוסף כאן

ייעוץ אישי: 052-340-1478

-------

סרטוני החדר ביוטיוב

-------

-------

היטלר

יום ד', 16.9.2015, בשעה 20:30 בחדר

-------

הנוסע הסמוי

בקרוב הוא חוזר

-------

המשרתים

בקרוב הם חוזרים

-------

נו-אקסיט

בקרוב היא חוזרת

-------

המליאה

יום ו', 18.9.2015, בשעה 16:00
-------


באיגרת זו:

•   מדברים על תאטרון החדר: רננה רז
•   שיטת אוריין - המעגל הפתוח: מטרה בחיים? אין לי
•   פרשת השבוע: 51. נצבים: דברים כ"ט 9 - ל'
•   טאל לוי: ריפוי ותיקון בשיטת אוריין (29)
•   פינה חמה ליוצר/ת: חלי וחמיס
•   אודישנים דרושים: להיכנס, לבדוק
•   אירועים: לוח

רננה רז מדברת על לימודיה בתיאטרון החדר: "כאן למדתי כיצד להיות אדם-יוצר".
בימוי: שלי גורל. צילום: גיא דוידי.


קישור קבוע

תאטרון הוא לא רק בידור. תאטרון הוא שליחות אישית וחברתית

מקדש-מעט של אדם בדרך לתיקון עולם

 

(רגעים של התבוננות בהתנהגות אנושית)

 

(משך קריאה משוער וכולל: 4 דקות)

 

א' כותבת: "...בן אדם צריך מטרה בחיים. אני לא הצלחתי ליצור מטרות. גם אם היו פעם, הן לא התממשו. בכרטיס הביקור שהוצאתי לפני שנים, רשום, בין השאר, הגדרת מטרות בחיים. מה שניסיתי ללמד אחרים, לא הצלחתי ליצור בעצמי בחיי."


א' יקרה, לא מוכרחים מטרות בחיים. סביבנו חגות באיום לא מוסווה המון קלישאות ותבניות מחשבה שגורות באופן אוטומטי: "צריך מטרה בחיים!", "אדם צריך לשים עליו עול!", "להתחתן!", "ללדת ילדים!" ועוד כהנה וכהנה. לא כולן גרועות אך כולן עושות כאב ראש והן כבר גרמו נזקים קשים. לפעמים בלתי הפיכים. לא מוכרחים להגדיר מטרות בחיים מראש.

 

רוב המטרות המוצהרות שלנו כלל אינן מתממשות, ובמקומן מתממשות אחרות שכלל לא הוגדרו קודם לכן ומי שרוצה יכול להגדירן לאחר מעשה.

 

ובכל זאת אנו חושבים מראש ואחר כך עושים דבר אחד או שניים בחיינו. אם כן, מתי מטרות מתממשות? כאשר הן אינן מוגדרות כמטרות אלא כמשאלות. זה אינו הבדל מילולי בלבד, אלא מהותי. כלומר כך אפשר לממש דבר מבלי להיות כפוי לממש אותו.

 

מדוע? הגדרת מטרות יוצרת מתח שמתבזבז על הכורח לממש אותן. אם נסיר מעלינו את הכורח הזה תתפנה אנרגיה לעשייה רצויה, עשירה יותר וגם לאושר. האושר הכרחי? לא. הוא אפשרי. גם זה על בסיס אותו עיקרון של הרפיית מתח.

 

ליתר ביטחון ראוי לשמור בצד ניסוח נאה של מטרה אחת או שתיים בחיים. לא על מנת לממש מטרה כלשונה - רוב המטרות כלל אינן ניתנות למימוש כלשונן, אלא לכל היותר בקירוב מתסכל. שמירת מטרה בכיס היא למקרה שמישהו ישאל אם יש לך מטרה בחיים. רוב בני האדם עדיין מתייחסים בכבוד למי שהוא בעל מטרות. אם מראיינים אותך ושואלים: "מה המטרה שלך בחיים?" שתהיה לך תשובה מוכנה. נא לשים לב שבדרך כלל הם אינם שואלים אם יש לך מטרה, אלא מקבלים כמובן מאליו שיש לך ועל כן: מה המטרה שלך בחיים? ולפעמים גם: מה החזון שלך? רצוי שתהיה לך תשובה כלשהי כדי להרגיע את השואלים.

 

אם לא מטרה ואפילו לא משאלה, מה כן? יעוד. יש יעוד לאדם והוא לא מטרה, הוא יעוד: להיות אדם הגון, ככל האפשר. זה דבר שאפשר לחשוב עליו. אפילו לא לדרוש. לחשוב ולהיווכח כיצד ניתן ליישם.

 

לשם השגת השינוי לטובה וגם לקראת השנה היהודית החדשה הבאה עלינו לטובה, אני מאחל שלכולנו שתהיה שנה טובה ולא מוכרחים לקבוע מטרות בחיים. אפשר לחיות מיום ליום, זו אינה קללה. זו יכולה להיות דרך אל אושר.


 

קבלתי "שנה-טובה!"

והנה בימים אלו אני כבר מקבל "שנות-טובות" יפות, מושקעות. כלומר, עשירות במבע מילולי בצבעים ולעיתים גם בצלילים. הרבה אנרגיה מושקעת בניסוחים המורכבים הללו: "יצירה-פריון-אהבה-שלום-מילוי-משאלות-אהבה-שלום..." וכן הלאה. שורה ארוכה של מילים נשגבות מעוררות אימה. הכותב כבר השתמש בכולן. מה נשאר לי לתשובה? פתאום נדמה כי לכאורה גם פתק של שנה טובה הוא חלק מהתחרות על התואר השנה הטובה, הטובה מכולן, עם פרס ראשון ופרס ניחומים ועוד רגע תופיע על המרקע תכנית הריאליטי החדשה "השנה הטובה הכי טובה בעולם!" וגיבורי הסדרה ישנאו זה את זה ויקנאו ויאהבו ויתחבקו וידיחו זה את זה.

אני כותב ועונה: "שנה טובה!" ולפעמים שם פרח קטן בצד וזה הכול ואני מקווה לקבל מכם שתי מילים: "שנה טובה!"
ועל כן, שתהיה לכולנו:

"שנה טובה!"


 

באהבה,
אמיר
 

קישור קבוע

(מתוך "פרשת השבוע" מאת אמיר אוריין, המשמש כפתיח לדיון בפגישות "המליאה" של תאטרון החדר. תפיסת המקרא כאן היא דרמטית: אם המקרא היה מחזה, כיצד היינו קוראים בו?)

 

51. נצבים: דברים כ"ט 9 - ל'

"אתם נצבים היום כֻּלכם לפני יהוה אלוהיכם" (נצבים: דברים כ"ט 9).

פתיחה מרשימה לנאום הברית שבין האל לבין עם ישראל. העם ניצבים בפני האל. הניצב אינו מי שסתם עומד בפני אלוהיו. הניצב עומד דרוך מתוך מחויבות לעשות דבר, שבינו לבין עצמו או בינו לבין העולם. השומרים הניצבים בשערי מוסדות רשמיים אינם עומדים שם לקישוט הנוף. הם ממונים על שמירת המקום, ובנוכחותם שם הם, קודם לכל, מייצגים את המושג הכולל של המוסד. המשרת הפותח את הדלת בפני הבאים אל הטירה, מייצג את מושג הטירה. קהל הניצבים אל מול הר סיני מייצגים את מושג האלוהות שעל ההר. הניצב, אם כן, מייצג את הנושא עליו הוא מופקד כניצב.

 

הניצבים בהצגות תיאטרון או בסרטי קולנוע הם בעלי תפקיד. כמו השחקנים, הם חלק לגיטימי בסיפור העלילה. הם סובבים את השחקנים ולצורך העניין השחקנים הם הכוהנים של האירוע, וסביבם הניצבים מעצימים את האפקט הדרמטי, והכול יחד, ניצבים ושחקנים, ניצבים בפני הקהל, כמו עם בפני עצמו. בפני קהל זה הם עושים את חשבון הנפש הציבורי, באמצעות היצירה. בפולחן הדתי יש מלל-תפילה, קולות וצלילים ותנועה פולחנית, באמצעותם יוצר שליח-הציבור, הלוא הוא כהן-הדת, את הקשר עם קהלו, ושני צדדים אלו של הדיאלוג הדתי, יוצרים קשר עם האל שבנפשם.

 

על יהושע ברטונוב ז"ל, שהיה אחד מהשחקנים הבולטים בתיאטרון העברי בארץ ישראל, מספרים שנמנע מלהציץ בקהל לפני ההצגה. כידוע, בתיאטרונים בעלי המסך המפריד בין במה לאולם, היה נהוג לקרוע במסך חור הצצה זעיר בגובה העין. בזמנו מקובל היה שלפני ההצגה היו שחקנים עולים לבמה, עומדים מאחורי המסך ומציצים דרך חור ההצצה, בקהל היושב באולם. שאלו אותו: יהושע, כולם מציצים, מדוע אתה לא? והוא ענה: בשבילי הקהל הוא אלוהים, ואני לא רוצה לראות את האלוהים שלי יושב באולם לפני ההצגה, לועס מסטיק ומפטפט רכילות.

 

ישנם שני טיפוסים של ניצבים. הטיפוס האחד נראה כגוש של בני אדם אנונימיים, או כדמויות בודדות ואלמוניות, שנועדו לשמש מסגרת לסיפור המרכזי, שאותו מנווטים השחקנים. הטיפוס השני הם ניצבים המוגדרים כדמויות נפרדות. הם נוטלים חלק בסיפור הבימתי כישויות נפרדות ועצמאיות. הם אינם אומרים דבר, אבל נוכחותם חיונית שם, ובלעדיהם הסיפור היה חסר או אפילו לא היה יכול להתקיים.

 

האם העם היהודי הניצב בפני אלוהיו, הוא חבר-ניצבים כגוש-אדם אנונימי, הסובב את השחקנים הראשיים, הלוא הם כוהני הדת שלו? או שהוא חבר ניצבים, כישויות נפרדות ומוגדרות לעצמן, שבלעדיהן הסיפור הדתי לא היה יכול להתקיים?

 

במילים אחרות: האם העם הזה, הניצבים באותו יום בפני האל, הוא מרקם אחיד, באופן שאין לזהות בו בני אדם נפרדים, או שכל אחד מהפרטים המרכיבים את העם, הוא אדם נפרד ומיוחד לעצמו. מכאן הולכות ומתפתחות הגישות השונות ביהדות – אלו המאחידות את העם לאיש אחד, ואלו המאפשרות ייחוד אישי בתוך הכלל.

קישור קבוע

(קטע מעבודת המחקר של טאל לוי, הבוחנת את הערך הטיפולי המוסף ב"שיטת אוריין - המעגל הפתוח" בעבודה עם יוצרים מופיעים. מכללת לסלי, נובמבר 2012)

...

2.ד. מקור לביטחון עצמי (המשך)

אבן-שושן (2004):  "ביטחון עצמי: אמונה של אדם בעצמו וביכולתו, הרגשת נינוחות במגע עם בני-אדם" (עמ' 102). מספר מרואיינים הזכירו את היכולות הללו בעקבות קבלתם ביטחון עצמי כתוצאה מלימוד השיטה.

 

מרואיינת 5, ג', שהתנסתה בשיטה בשנות ה-20 לחייה, מדברת גם על ביטחון עצמי שגדל:

"אם הייתי בוחרת ללכת במסלול של אמנויות, וכל חיי הולכת לאודישנים - הרי זה קשה מנשוא. את כל הזמן במעמד של בחינה, וברוב האודישנים את לא נבחרת. הוא לימד אותי שכשאדם לא מקבל מישהו, זה לא בגלל שהנבחן כשל אלא בגלל שהוא לא תאם את הציפיות ואת הדברים שמבצע האודישן רצה לראות. זה משהו שאת לוקחת לחיים. אם את לא מתקבלת זה משום שלא התיישבת בתוך הפנטזיה של מישהו ושצריך לא לקחת את זה למקום שאת כישלון, מקום מקטין. במובן הזה אני חושבת שאמיר בעצמו ודרך השיטה, יודע לתת, לעזור לך להיות במקום של ביטחון ולא להיות בחוסר ביטחון."

 

(עמ' 78, המשך יבוא)

קישור קבוע

חלי אמרש סינקה וחמיס אלשייך – שניהם בוגרי תאטרון החדר, ב"תרגיל נתון". בימוי: יניב אייל, 2015.


קישור קבוע

אולי יש שם משהו בשבילך

נא לעבור לדף אודישנים דרושים

קישור קבוע


היטלר

 

(צילום: מיכל ברץ קורן. איפור: יסמין מגן)

 

"זהו מבצע של משחק נדיר!  (צבי גורן, אתר הבמה)

"ביצוע וירטואוזי!"  (חיה בראל, קול ישראל, רשת א', "שורה ראשונה")

"חוויה נהדרת!  אמיר אוריין מתגלה כפרפומר יוצא מן הכלל".  (יוני איתיאל, קול ישראל, רשת ב', "מה יהיה עם יואב גינאי")

"אמיר אוריין בהופעתו האינטנסיבית, עושה את הבלתי אפשרי. הוא מחשמל ומצמרר ומחייה לפנינו את המפלצת המתועבת ביותר שידענו".  (אליקים ירון, קול ישראל, רשת ב', "בחצי היום" וגם "מעריב")

"תצוגת משחק מדהימה. אירוע שהוא בדיוק ברוח הזמן!"  (יואב איתמר, עורך, מנחה, מבקר)

"הצגת יחיד מופלאה!"

(תמי מולד-חיו, מבקרת תרבות וחברה)

אם היטלר היה נכנס אל החדר, מה הוא היה אומר? טרגי-קומדיה אפלה.

מחזה: טובה רוגל ואמיר אוריין

בימוי: אמיר אוריין ואבי גיבסון בר-אל

משחק: אמיר אוריין

החדר: רחוב יוסף הנשיא 5, תל אביב

למנויי האיגרת 40 ש"ח במקום 60 ש"ח

כולל קפה, תה, מים ומאפה

יום ד', 16.9.2015, בשעה 20:30 בחדר

טל': 0508-497715, 03-5171818

(היטלר - דף באתר החדר)

(לקבלת התכנייה)

 

הנוסע הסמוי

בקרוב הוא חוזר

40 ₪ . טל': 03-5171818, 052-340-1478

(הנוסע הסמוי - וידיאו)

 

המשרתים

בקרוב הם חוזרים

טל': 03-5171818, 050-849-7715

 

"המליאה" של תיאטרון החדר

דלת פתוחה. פגישה דו-שבועית נינוחה

"מה קורה?", פרשת השבוע, במה פתוחה

יוצרים יכולים לבדוק כאן קטעים חדשים

כל אחד מוזמן להופיע ואפשר גם רק לצפות

המליאה פתוחה לכל

20 שח כולל כיבוד. טל': 03-5171818, 052-340-1478

משך הפגישה: 3 ש' בערך.

הפגישה הבאה:

יום ו', 18.9.2015, בשעה 16:00

20 ש"ח כולל כיבוד.

החדר החדש, רחוב יוסף הנשיא 5, תל-אביב

רצוי לתאם מראש בטלפון: 03-5171818, 052-340-1478

או בדוא"ל: כאן.

(קישור: המליאה)


תולעים

הקיבוץ של אברם על סף פירוק. כדי להילחם בשינוי מגייס אברם לעזרתו את ילדי הקיבוץ, את הפרות, הטבע, שירי ארץ ישראל ואשתו המתה. סיפור אגדה פיוטי מצחיק-עצוב על אהבה.

מחזה ובימוי: נדב פרידמן. תפאורה ותלבושות: ליטל רייס. תנועה: נועה בוקר. מוזיקה: אורי מלר. תאורה: עמיחי אלהרר. ע' במאי: חמוטל פוסקלינסקי.

שחקנים: יאיר רובין (קויה), אורטל אבנעים-פרידמן, אלירז וויס, יפתח קמינר,

*ההצגה מוקדשת לשמוליק שילה ז"ל.

17.9.2015, 21.10.2015, בשעה 20:00, צוותא 2, אבן גבירול 30, תל אביב.

כרטיסים: 03-6950156. 


קישור קבוע

אמיר אוריין - תיאטרון החדר

רחוב יוסף הנשיא 5, תל אביב
טל: 03-5171818.  פקס: 03-5160706. 
דוא"ל: info@roomtheater.co.il