הצטרפו לאיגרת השבועית

"שיטת אוריין מפיחה רוח חדשה במושגי התיאטרון!" (דוד מעיין, במאי)


תאטרון הוא לא רק בידור. תאטרון הוא שליחות אישית וחברתית

מקדש-מעט של אדם בדרך לתיקון עולם

 

(רגעים של התבוננות בהתנהגות אנושית)

 

(משך קריאה משוער: 5 דקות)

 

היא אמרה לי שיש לי הפרעת קשב. אולי רצתה לעשות לי כבוד ולצרפני למועדון הנבחרים של בעלי ההפרעה שכל העולם מחזר אחריהם. נולדתי בדור שלא הייתה בו כלל הגדרה של הפרעת קשב. אבל לפני זמן מה היא אמרה לי שהיא מאבחנת אצלי הפרעת קשב. כמובן שקיבלתי את דבריה ללא הסתייגות וגם אם אין לי הפרעה כזאת, תמיד נחמד שאפשר להתגאות באפשרות הזאת.

האם הקטע הזה הוא פרי של הפרעת קשב?

קשב והקשבה באים יחד. מה יכול להיות פשוט מזה?

שאלו אותי: לא מתסכל אותך להיות טרוד בדברים פשוטים?

 

פשוט

לא. דברים פשוטים יוצרים את החיים שלנו. גם לכאורה המורכב והמסובך, למעשה מורכב מחלקים פשוטים. ואם נסביר אותו לעצמנו בצורה מובנת יתגלה כפשוט.

למשל: "התנועה שבין היסטוריה לבין חוויה אישית מידית ואותנטית, יוצרת הרמוניה אנושית ואמנותית". בלי ספק משפט מורכב. אבל אם במקום "היסטוריה" נציב את המשפט "הבוקר צחצחתי שיניים", ובמקום "חוויה אישית מידית ואותנטית", נציב את המשפט "בזמן שצחצחתי שיניים חשבתי מה אני צריך לקנות היום במכולת", הרי שהמשפט האקדמי המאיים עשוי להתפרק מאיומיו ולהיות פשוט יותר, מובן יותר.

 

שייקספיר

אתה לא צריך להיות שייקספיר ז"ל או אברהם שלונסקי ז"ל, או תבדל לחיים ארוכים, בר רפאלי. אתה בהחלט יכול להיות אתה עצמך וזה יכול להיות כל כך פשוט ונכון. כמובן שאתה יכול ללכת ללמוד עשרים שנה את תורות הספרות והשירה והדוגמנות למיניהם ואז להטיח את עצמך אל מול חומות התעשייה הבצורות ולהתפלל שתעשיית התרבות תאמץ אותך. יש לך את כל הזמן הזה? אם כן, טוב. בהצלחה במימוש משאלותיך. דרך אגב: בהטיחך את עצמך אל חומות התעשייה זכור להציג את עצמך כשייקספיר או כתואם שייקספיר, וכך גם בר רפאלי או תואמת רפאלי. הדמיון שלהם מוגבל והם תמיד מחפשים מישהו או משהו שדומה למישהו או משהו שהם מכירים. אם בדרך תאבד את עצמך, תמיד תוכל לנחם את עצמך בכך שזהו מחיר סביר כדי להיות בתעשייה.

 

החומה

הקשבה לעצמי ולזולת – מה יכול להיות פשוט יותר מזה?

הנחת יסוד: אנחנו חיים בתקופה מרובת ניכור הדדי, מרימים חומות הפרדה ביני לבינך, ביני לבין עצמי וככל שחומות ההפרדה הללו הולכות ומתגבהות, כך אנו מתעקשים לטעון שיש לנו מודעות עצמית טובה יותר ואנחנו מאושרים יותר. בתנאים כאלה קשה להיערך להקשבה לזולת, אולי רק לפחד מפניו.

הנחת היסוד אינה סותרת את האפשרות של ההקשבה. היא רק מסבירה מדוע קשה לקיים הקשבה. כי כשלעצמה, ההקשבה פשוטה.

 

זבל

אני לא מזלזל בדברים הפשוטים ביותר, אפילו הזולים ביותר, לעיתים מגונים ביותר, וגם זבל. זבל יכול לעורר השראה. לפעמים אני צופה בטלוויזיה ונחשף לתעמולה של פוליטיקאים נלהבים נוטפים דבש ורעל לסירוגין וחטיפים נוטפי שומן וסוכרים, נחשף לסרט תעודה בודד שמלמד דבר אחד או שניים על החיים ונחשף לרבים אחרים חסרי ערך ותוך כדי בהייה סבילה בזבל המוגש לי, אני מוצא לפעמים פנינה אותנטית מקסימה ששרדה למרות המאמץ האוטומטי של ברוני הטלוויזיה למחוק אותה. מעולם לא הבטחתי לעצמי שאתנזר מזוועות העולם הזה.

 

תמונה

אני מבקש ליצור דברים פשוטים וברורים, מובנים לכל אדם, לדבר במילים פשוטות וברורות. מילה היא צורת קשר ישירה ביותר. לא תנוחות פיזיות, לא מחול קלאסי, מודרני, פוסט מודרני, לא פוסט של פוסט של דבר שאפילו לא הוגדר עדיין, לא סימני צבע על בד, מסך, צג, מרקע. לא רוצה תמונות שמדברות יותר מאלף מילים. מבקש מילה אחת בתוך משפט אחד, שמדבר יותר מאלף תמונות.

 

מגע

ועכשיו התמונות כבר לא אומרות יותר מאשר להצהיר על עצמן שהן תמונות, ודאי שהן לא אומרות יותר מאלף מילים. החיים שלנו הפכו לרצף של תמונות והרצף לא אומר דבר מלבד מלהכריז על עצמו שהוא רצף ולחסום את התודעה כדי למנוע מאתנו מגע עם התחושות המקוריות שלנו, התמונות, המחשבות, הרגשות. מדוע הפחד הזה ממגע עם עצמנו? זה הפחד מפני אפשרות של מהפכה.

 

על כן, פשוט לעצור לרגע את מרוץ התמונות ולשאול את עצמך מה קורה לי.

ואז אולי חווים רגע אחד של פחד מפני מהפכה.

איש כמובן לא יודה בכך. אבל לא נורא. לא חייבים להודות בפחד מפני המהפכה. לפעמים מרגישים תסכול או אפילו זעם על מי שהעז לשאול אותנו שאלות מביכות. ואז המהומה הקטנה הזאת שוככת ונעלמת ואפשר לשאול את עצמנו ולענות על השאלה: מה קורה לי? כל כך פשוט. זו תחילתו של מגע מופלא עם עצמנו. אחר כך עם העולם.

 

- שנה טובה. שתהיה לנו בה הזכות להיות אנשים הגונים.

 

באהבה,
אמיר 

לאיגרת השבועית של 2015 . 9 . 24