הצטרפו לאיגרת השבועית

"החדר" הוא התיאטרון היחיד בארץ שבו אתה מרגיש כמו בבית (מאיר אלוני)


יש תאטרון שהוא בידור

ויש שהוא שליחות אישית וחברתית

מקדש-מעט של אדם בדרך לתיקון עולם

 

(רגעים של התבוננות בהתנהגות אנושית)

 

(מי שקראו את הקטע הבא אמרו שהוא מתאר את מצבם שלהם בימים אלו או את האווירה סביב. זו סיבה לכך שהקטע מובא כאן. הוא לא מופיע בספר "המעגל הפתוח". תיאור מצב טראומטי. מונולוג. משך קריאה משוער: 3 דקות)

 

מה אני אעשה ביום שבו החרדה תיעלם?

 

מה אני אעשה ביום שבו החרדה תיעלם? איזו מין שאלה היא זו? רק זה חסר לי. אני לא יודע מה אני אעשה ביום שבו תיעלם החרדה. אני בכלל לא רוצה לחשוב על מה אני אעשה ביום שבו תיעלם החרדה. הנה. הכול בגלל ששאלתי את השאלה הזאת. אסור לי לשאול את השאלה הזאת. עכשיו אני בחרדה בגלל ששאלתי מה שאסור לשאול. למה לשאול שאלות? למה אי אפשר לחיות בלי לשאול שאלות? למה אני צריך לשגע את המוח שלי על מה שיקרה לי ביום שבו החרדה תיעלם? זה מטורף. מטורף. מטורף.

אני צריך לשבת. לא. אני צריך ללכת. לאן אני צריך ללכת. אני לא יודע לאן אני צריך ללכת. ללכת. לרוץ. שב. אני לא יכול לשבת. שב. אני יושב. אני קם. כואב. זה כואב. אין לי אוויר. אני נחנק. יש לי כאבים בחזה. אני לא יוכל לנשום. כל הגוף כואב לי. נרדמה לי היד. יש לי התקף לב. להשתעל... עוד... עוד... יותר חזק... זה חרדה. הנה, אני יודע מה זה.

חרדה זה כאב. היא כל הזמן כואבת. היא כל הזמן מפחידה שתבוא ואז היא באה ואז היא הולכת ואומרת שתבוא ואחרי שהיא הולכת. היא חוזרת. היא כל הזמן חוזרת. חרדה אימא שלי. פחד אבא שלי... יש לי הורים מוזרים. מה מוזרים. זה הנורמלי. ככה זה בחיים. אתה נולד. אתה בחרדה. אתה מת. זה הכול. אני לא רוצה למות.

אי אפשר ככה. יש לי רק רגע אחד של שקט וכבר אני כבר חושב מה יהיה אחרי מה שקורה לי עכשיו. אני יודע מה קורה לי. אני כבר מיומן. לא, אני לא יודע מה קורה לי. שכחתי מה קורה לי אחרי מה? חסרה לי המילה, אין לי מילים אני לא זוכר מה הדבר הזה שרציתי לומר. אולי אני משתגע. צריך לפתוח טלוויזיה. זה תמיד עוזר. לפעמים עוזר. בלי קול. רק בלי קול. תמונה. רק תמונה.

הנה. מה זה? ראש הממשלה מדבר. איזה מזל. בדיוק פתחתי בזמן. אני יכול לקרוא את התנועות שפתיים שלו. הוא מדבר אלי. מה הוא אומר? אל דאגה, אזרח יקר. הנה, ככה הוא אומר לי. הוא מחייך אלי. הוא טוב. הוא אבא טוב. ראש הממשלה מחייך אלי בטלוויזיה ומדבר אלי ואומר לי ומבטיח לי, ואומר לי והנה מה שהוא אומר לי, מילה במילה, שקט אני רוצה לשמוע אותו: "כל זמן שאני בשלטון". הנה ככה הוא אומר לי. "כל זמן שאני בשלטון, אני מבטיח הבטחה נאמנה, נצחית ובלתי ניתנת לביטול, שהחרדה תימשך לעד. כי החרדה היא סלע קיומנו והמסד המוצק של שלטוננו לנצח נצחים, כי החרדה לעולם תעמוד לנו ולנצח לא תשקר".

הנה, זה מה שאומר ראש הממשלה. הוא יודע ובגלל זה הוא ראש ממשלה. תודה אדוני ראש הממשלה אבא! תודה! עכשיו יותר טוב. הנשימה שלי עכשיו יותר שקטה. לא שקטה. לא לגמרי. יותר. יש לי אוויר. אני יכול לנשום. אני רגוע. פתאום אני רגוע. לא לגמרי. יותר. אני שקט. לא לגמרי. יותר. כי לגמרי אי אפשר ואי אפשר לגמרי בלי חרדה. ואי אפשר לגמרי בשקט. כי בשקט באה חרדה. קצת בשקט. קצת בחרדה. כל הזמן. ככה טוב. לא לגמרי.

 

שלכם באהבה,
אמיר

לאיגרת השבועית של 2015 . 11 . 26