יש תאטרון שהוא בידור
ויש שהוא שליחות אישית וחברתית
מקדש-מעט של אדם בדרך לתיקון עולם
(רגעים של התבוננות בהתנהגות אנושית)
(משך קריאה משוער: 2 דקות)
הבוקר הזה לא היה טוב. אני יודע שזו אמירה פסקנית שלא מקובל היום לומר כמוה בחברה מהוגנת. לכל היותר: "הבוקר לא היה טוב במיוחד" או "לא ממש טוב אבל זה בסדר!", ריכוך מרגיע המעיד על עצמו שדבר לא קרס לחלוטין, אולי רק מעט.
ובכן הבוקר לא היה טוב. נקודה. יצאתי לסיבוב בוקר עם הכלב. בשדרה גזמו עצים והשליכו ענפים על מסלול רוכבי האופניים והרוכבים נאלצו לעבור למסלול הולכי הרגל והתערבבו אלו באלו עד כמעט דריסה. אמש היה ערב לא טוב, או נכון יותר לומר, רע. בחיים יש גם אמש שכזה ויש גם בוקר שכזה ולפעמים אני שומר לעצמי את זכות התסכול ולא מדחיק אותו, אלא נותן לו ביטוי ישיר כי זו צורת ריפוי לגיטימית ובראשיתית, אמן כן יהי רצון.
הייתי עייף ומתוסכל. במעלה הבטן בעבע לו לחץ פסיכו-פיסי. נשמתי נשימות אנחה אחדות והלחץ הוקל אבל התסכול המשיך לקנן בשיפולי התודעה ואיים להתפרץ למרכזה. איש צעיר חבוש כיפה שחורה ניגש אלי ושאל היכן מאפיית "לחם תושייה". זכרתי שיש כאן אחת כזאת בסביבה אבל לא זכרתי היכן. כך גם אמרתי לו והוא הודה לי והלך. לאחר מספר צעדים ראיתי את השלט "לחם תושייה" מעבר לכביש מנגד. קודם לכן לא ראיתי אותו כי עץ אחד שעמד בקו הראייה ממני אליו, הסתיר אותו מעיני. האיש כבר התרחק כמאה מטרים. קראתי לו וסימנתי שישוב. הוא סב על עקביו ושב. הצבעתי על החנות האמורה והוא חייך בשמחה, הודה לי שוב ושוב ואמר "תבורך!".
בזה הרגע נעלם המיחוש בבטני. גופי נמלא חמימות נעימה. מילה אחת אמר האיש שהציפה אותי בשמחה ויומי כבר לא היה כאמש. כמה טובה מילה אחת: תבורך! ואפשר מילה אחרת כמותה ויש עוד רבות כמותן. כולן טובות מראה וטובות לב והן מרפאות חולי.
תבורכו!
שלכם באהבה,
אמיר
