(משך קריאה משוער: 1 דקה)
הגר אנוש אומרת לי: הרמתי את המזוודות ונכנסתי לרכבת בעיר הולדתי בודפשט, בדרך לישראל. עשיתי עלייה. מבעד לחלונות הרכבת נשקפו אלי בתי העיר. זו הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותה. מאז ובכל פעם כשאני צופה בנוף, אני אומרת לעצמי שעלי להתבונן בו כאילו אני רואה אותו בפעם האחרונה.
אני מקשיב ואומר לה: אני זוכר את הפעמים האחרונות ורוצה לזכור את הראשונות. את הפעם הראשונה. לפעמים ואולי מעט מדי אני מביט בנוף החיים שלי כאילו אני רואה אותו בפעם הראשונה. הפעם האחרונה כואבת מדי. הפעם הראשונה יש בה תקווה לעתיד לבוא, ליצירה.
ואז נופלת שתיקה ואנו מביטים זה בזו בפעם אחרונה, ראשונה.
