האיגרת השבועית

"מונודיא" בתאטרון החדר היא מסורת של ערב מונולוגים-דיאלוגים מתחברים למחזה. כתבו וביימו חברי קבוצות המנחים בתיאטרון החדר. מבצעים חברי קבוצת המשחק. שם הקטע: "נאנסת בשקל". כתיבה ובימוי: ירדן לב. שחקנית: נועה פרומרמן.

יש תאטרון שהוא בידור

ויש שהוא שליחות אישית וחברתית

מקדש-מעט של אדם בדרך לתיקון עולם

(רגעים של התבוננות בהתנהגות אנושית)

(משך קריאה משוער: 4:15 דקות)

בעבר ישבתי כחבר בוועדת התאטרון של משרד התרבות. יום אחד בא שר התרבות, מר מתן וילנאי, לבקר אותנו. נציגת המשרד הציגה את חברי הוועדה בפני השר: זה מר איקס והוא מנהל תאטרון גשר וזה מר וויי והוא מנהל הבימה וכן הלאה. כשהגיעה אלי אמרה: וזה אמיר אוריין והוא מנהל תאטרון החדר והוא מסרב לקבל תמיכה ממשלתית". השר הביט בי רגע ארוך ואמר: "אין חיה כזאת".

שר התרבות באמת לא האמין שקיים תאטרון ישראלי שלא רוצה לקבל תמיכה ממשלתית. גם תאטרונים אחרים לא מאמינים ובכל פעם שדברתי על כך בנוכחות מנהל תאטרון זה או אחר, מיד חשתי בזרמים של חשדנות ואיבה הזורמים לעברי. כביכול, שידרו לי המנהלים ועוזריהם כאחד, שלא עושים דברים כאלה בחברה הגונה. ודאי שלא בחברה לא הגונה כמו זו שבארצנו המובטחת. כי הרי ידוע לכל דרדס שזו מצווה גדולה וחובה לאומית ידועה להיות נתמכים בידי השלטונות ובכלל, לא טוב שיש גוף תרבות שזכאי לקבל תמיכה והוא לא רוצה לקבל אותה ומי יודע אילו רעיונות מטורפים עלולים היוולד במוחו הקודח של הממסד בעקבות הכרזות כאלה.

השר לשיטתו צודק. מנהלי התאטראות לשיטתם צודקים. גם אנחנו צודקים.

מצד אחד חובתה של מדינה לתמוך במוסדות התרבות שלה בלי הבדל מוצא, גזע, דת, מין או השקפה פוליטית. במיוחד חובה על המדינה לתמוך בגופי תרבות המבקרים את השלטון. אבל לך ספר זאת לפשיסטים של הימין השולטים בנו ללא מְצָרִים. יצחקו לך בפנים. מצד שני זכותו של כל גוף תרבות לא לקבל תמיכה.

תאטרון החדר מנצל זכות זו.

תאטרון החדר לא מבקש תמיכה מזה שלושים שנה.

אין לנו תקציבים. ציוד ותפאורה לרוב מוצאים ולפעמים בדוחק קונים.

נכנסים לחדר ושואלים: איך נתאים את עצמנו למקום הזה?

מהם התנאים שבהם יכול אירוע אמנותי להתקיים בו?

רק מה שנכון.

רק מה שצריך.

אם נכנס ממון לקופה הקטנה, מחלקים אותו באופן שווה לפי התפקידים של כל חבר וחברה בקבוצה.

בתאטרון החדר יצירה היא לא מקצוע. היא יעוד לחיים.

לכל יצירה יש ערך נפשי ורוחני נוסף מלבד העונג שבהצגה עצמה.

יצירה בחדר לא תלויה בכמות הממון הנכנסת לכיסם של יוצרים ולא בפרסום, לא במספר הצופים באולם או בחדר ולא בהזדהותם עם היצירה.

היא תלויה בנחישותם של יוצרים חרף הקשיים,

באמונתם בצדקת הדרך

ובייעוד לתקן מצבו של אדם.

הצגה בחדר היא שליחות אישית וחברתית.

כל אירוע משמש כר לצמיחתו של זה שיבוא לאחריו.

מה שמוצג בחדר אי אפשר להציג בשום תאטרון ציבורי נתמך במדינת ישראל,

כי שררת התרבות תקצץ להם את התמיכה.

היום כבר סתומים פיותיהם של יוצרים נתמכים.

מחר אולי יסתמו את פיותיהם של יוצרים לא נתמכים.

בינתיים אנחנו מציגים.

תאטרון החדר פועל בשאיפה להיות תאטרון אמנותי.

הוא מקצועי לא פחות מאלו שנתמכים.

תאטרון החדר הוא מושג, תפיסת עולם.

היום, לאחר שלושים שנה, תאטרון החדר הוא מגמה תרבותית הכרחית

בנוף בעל אופקים קודרים ואמצעי הפקה מצטמצמים.

תיאטרוני חדר – רשימת טיוטה התחלתית וחלקית:

המרכז לתאטרון עכו הפך את הדירה בעיר העתיקה השייכת לתאטרון, למרחב תאטרוני. שם מופיעה עכשיו הצגתו של מוני יוסף "נשים חזקות".

"אום מוחמד" הוצגה ע"י סמדר יערון בדירתה הפרטית בעכו וגם בחדר שלנו בתל אביב.

המשורר יותם ראובני הציג בביתו את "ההכתרה". תאטרון חדר מובהק.

דורית ניתאי-נאמן ביימה את "אירועי היא", מסע בין חדרים בתאטרון קרוב בתל אביב, בשיתוף עם קבוצת "ניו-אנד" מלונדון והופיעה גם בלונדון ולידס. בכל חדר היו יוצרת אחת או שתיים ולאחרונה הופיעה במסגרת כזאת עם אביה, ניקו ניתאי, ב"להיות בתו".

אלכס אנסקי כיוון את הצגת היחיד "נפילה בשידור חי" להופעה בבתים פרטיים.

ויש גם בידור: תיאטרון הסלון מפיץ מופעי חדר בידוריים.

אם אתם עושים תאטרון חדר בכל צורה שהיא, אנא, כתבו אלי.

תודה.

אלף חדרים יפרחו, אמן.

שלכם באהבה,
אמיר

(קטעים מתוך "פרשת השבוע" מאת אמיר אוריין.

תפיסת המקרא כאן היא דרמטית: אם המקרא היה מחזה, כיצד היינו קוראים בו?)

(משך קריאה משוער: 6 דקות)

19. תרומה: שמות כ"ה - כ"ז 19

"ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו" (תרומה: שמות כ"ה 2).

במקרא נתפסת התרומה לבניין המשכן, כתמורה לאל על שנתן את התורה לבני-ישראל. התורה היא בבחינת קניין והאל כביכול נמכר לישראל עם קניין זה:

ארבעה נקראו קנין. ישראל נקראו קנין, שנאמר "עם זו קנית". ארץ ישראל נקראת קנין, שנאמר "קונה שמים וארץ". בית המקדש נקרא קנין, שנאמר "ויביאם אל גבול קודשו הר זה קנית ימינו". התורה נקראת קנין, שנאמר "ה' קנני ראשית דרכו" (ילקוט שמעוני, משלי, רמז תתקמב).

"אמר הקב"ה לישראל: מכרתי לכם תורתי, כביכול נמכרתי עימה, שנאמר, ויקחו לי תרומה. משל למלך שהיה לו בת יחידה. בא אחד מן המלכים ונטלה (התחתן איתה). ביקש לילך לו לארצו וליטול לאשתו. אמר לו (המלך שנתן את בתו), בתי שנתתי לך יחידית היא. לפרוש ממנה איני יכול. לומר לך אל תטלה איני יכול, לפי שהיא אשתך, אלא זו טובה עשה לי, שכל מקום שאתה הולך, קיטון אחד עשה לי, שאדור אצלכם. שאיני יכול להניח את בתי. כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל. נתתי לכם את התורה. לפרוש הימנה איני יכול. לומר לכם אל תטלוה, איני יכול. אלא בכל מקום שאתם הולכים, בית אחד עשו לי, שאדור בתוכו. שנאמר, ועשו לי מקדש".

(שמות רבא, וילנא, פרשה ל"ג, ד"ה: "ויקחו לי תרומה")

כביכול חייו של האל אינם חיים אם נוטלים ממנו את בתו-תורתו, האחת והיחידה, מחמל נפשו, בבת עינו. למה הדבר דומה? לאב הכלה שנדבק אל הזוג הצעיר בכל אשר יפנה זוג זה וכל בקשתו: "סדרו לי חדר אצלכם". פרטיות כבר לא תהיה לכם. האל-האב נמצא מעבר לכותל ואם לא בבחינת "מלוא כל הארץ כבודו" (ישעיהו ו 3), הרי שלפחות בכל הבית הזה כבודו ויש לסגוד לו ולעבוד אותו ולטפל בו ולספק את כל צרכיו. בחברה אבהית (פטריארכלית), כלומר, הנתונה לשלטון האב ונמצאת במצב של מיתון תודעתי ופונה אל העבר התרבותי שלה בבקשת ישועה, בחברה כזאת לכבוד ולברכה ייחשב לארח את האב בצל קורתך. עיין ערך "כבד את אביך ואת אמך" (יתרו: שמות כ 12). בחברה חיה, צומחת ומתפתחת אל עבר העתיד, תפיסה כזאת מעוררת לפחות קושי נפשי. אלא שהמדרש שהובא כאן לא בא אלא ללמד את שומר המצוות שהוא עצמו כרוך בתורה הכרוכה במושג הכולל של אל ש"מלוא כל הארץ כבודו".

כשם שהאל והתורה כרוכים זה בזה, דבר נובע מדבר, כך עקרון היצירה והיצירה עצמה, כרוכים זה בזה. עקרון היצירה מוגדר במקור-התוקף שלה, כלומר, במושג הכולל שלה וברעיון המרכזי הנובע ממנו.

ישנם יוצרים אשר אם יישאלו על יצירתם יאמרו: "אני לא יודע מה המושג הכולל של היצירה שלי וגם לא מעניין אותי. אני יוצר מתוך השראה אלוהית או אישית, או מה שבא לי!" אפשר לקבל גישה כזאת בדוחק, מתוך ההנחה, שבכל מקרה, בכל יצירה מגולם מושג כולל ורעיון מרכזי. גם במקרה כזה ראוי לו ליוצר לגלות בתוך היצירה את מקור התוקף שלה, ואם לא מצא, הרי שלא חיפש כראוי, או שהיצירה חייבת לעבור בדיקה מחודשת על כל מרכיביה.

"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (תרומה: שמות כ"ה 8). "בתוכם" זה בנפשם ולאו דווקא במקדש הפיזי החיצוני. במילים אחרות: אם הם יעשו לי מקדש, מקום מיוחד, בתודעה שלהם - אבוא לשכון בתוכם, ברוחם. כאן האל משתמש בגוף שלישי רבים. מדוע "הם"? כי כל עוד האדם מנוכר למקדש היצירה שברוחו, הוא מרוחק ממנו מרחק של "אני" מ"הוא", מרחק של סובייקט מאובייקט. ברגע שבו בוחר האדם, להכיר במקדש היצירה, הוא יכול לנהל "בתוכו" דיאלוג פנימי בינו לבין פוטנציאל היצירה שבו. ואז האני הכולל, שהוא סובייקט לעצמו ומגולם בחוויה האישית הכוללת שלו, יכול להגדיר את ה"אני היוצר" כאובייקט, ולדבר עם אובייקט זה "בתוכו". אז יכולים להתקיים בתוך נפשו של האדם דיאלוגים חדשים ותפקידי הסובייקט והאובייקט מתחלפים בתנועה מתמדת בין המרכיבים.

המקדש הפנימי הוא תנאי הכרחי ליצירה וזוהי אך תופעה אנושית שהיוצר מבקש להגשים את עצמו גם בעולם החיצוני, כדי לממש את הקשר שבין האדם-היוצר לבין העולם. אז מקים האדם את המקדש החיצוני. מקדש זה דורש עשייה בחומר: באבן, בעץ, בבד וכיוצא באלה חומרים שבהם יוצר לו האדם את התחומים הפיזיים שלו. בתחומים אלו יכולים להתקיים התנאים ליצירת קשר בין בני האדם לבין עצמם והעולם.

היום אפשר להפיץ בשורות ולקבל אותן מבלי לצאת מהבית. אבל עדיין רבים זקוקים למקום פיזי להיקהל בו בפומבי. לכאורה התחום הפיזי הופך לתנאי הכרחי ליצירת פעולה תרבותית ולתחושת הרוחניות המפעמת בקהיליית בני האדם. כך נוצר המתח הנמשך שבין חומר לרוח. חומר ורוח תלויים זה בזה ואינם יכולים להתקיים האחד בלי השני. מכאן מגיעים למסקנה המתקדמת, בלשונו של רבי אלעזר בן עזריה: "אם אין קמח – אין תורה" (משנה, מסכת אבות, פרק ג', משנה י"ז). אם אין הכנה פיזית, אין התפעמות רוחנית. אדם אינו יכול להתכנס אל תוך הרוחניות בלבד. לרוחניות חייב להיות בסיס פיזי. כאמור, בימינו אפשר להפיץ בשורות ולקבל אותן מבלי לצאת מהבית ואמצעי התקשורת של הרוחניות הדתית פירושה הכנה פיזית ומוכנות נפשית. "ומבשרי אחזה אלוה" אומר איוב. מתוך הבשר, מתוך הגוף, מתוך החומר, אני יוצר לי את חזון האל. אחר כך אני יכול להפיץ את החזון הזה בקרב בני האדם. 

"ומבשרי אחזה אלוה", אמר אברהם, "אחר שׁמַלְתִי את עצמי, הרבה גרים באו להידבק בזאת הברית, ומבשרי אחזה אלוה, אילולי שעשיתי כן, מהיכן היה הקב"ה נגלה עלי?"

(איוב י"ט 26. בראשית רבא, וילנא, פרשה מ"ח).

אבל "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" אינו אלא פן אחד של יחסי יוצר ויצירה. אילו אכן היה זה הפן היחיד, היצירה לא הייתה יכולה לבוא לעולם. ועל כן נאמר: "מלוא כל הארץ כבודו" (ישעיהו ו 3). האם קודם "בתוכם" ואחר-כך "כל הארץ", או להפך? זהו דבר הנתון לבחירתו של כל אדם "בתוכו".

צער גדול. אבלים על פטירתו של גבי. למד משחק בתאטרון החדר.

איש יקר, נעים הליכות, טוב לב, יוצר מחמם לבבות.  

יהי זכרו ברוך.

באותו יום הלכה לעולמה השדרנית ענת דולב ז"ל.

יומיים לפני כן נפטר השחקן יענקל'ה בן סירא ז"ל.

כולם יוצרים. כולם וירטואוזים. כל אחד בתחומו.

מילים כבר נאמרו. נותרה היצירה.

יהי זכרם ברוך.

ג'וני איז דה גוי פור מי (יענקל'ה)

שש עשרה מלאו לנער /

להשתטות /

בראשית /

לילה בחוף אכזיב /

מלאך שלי /

אל תוך הלילה /

אתה אחי

פחות מילה

(משך קריאה משוער: 1 דקה)

הגר אנוש אומרת לי: הרמתי את המזוודות ונכנסתי לרכבת בעיר הולדתי בודפשט, בדרך לישראל. עשיתי עלייה. מבעד לחלונות הרכבת נשקפו אלי בתי העיר. זו הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותה. מאז ובכל פעם כשאני צופה בנוף, אני אומרת לעצמי שעלי להתבונן בו כאילו אני רואה אותו בפעם האחרונה.
אני מקשיב ואומר לה: אני זוכר את הפעמים האחרונות ורוצה לזכור את הראשונות. את הפעם הראשונה. לפעמים ואולי מעט מדי אני מביט בנוף החיים שלי כאילו אני רואה אותו בפעם הראשונה. הפעם האחרונה כואבת מדי. הפעם הראשונה יש בה תקווה לעתיד לבוא, ליצירה.
ואז נופלת שתיקה ואנו מביטים זה בזו בפעם אחרונה, ראשונה.

אולי יש פה משהו בשבילך.

מעבר לדף אודישנים דרושים

היטלר

בקרוב הוא חוזר

טל': 03-5171818, 052-340-1478, 050-849-7715

(היטלר - דף באתר החדר)

(לקבלת התכנייה)

הנוסע הסמוי

מונודרמה מצמררת, מרתקת,

מבוססת על סיפור אמיתי:

רב חובל ישראלי מגלה על סיפון ספינתו נוסע סמוי.

כתב: יוסי זיו.

עיבד לבמה וביים: אמיר אוריין.

משחק: יוסי זיו.

מוצ"ש, 12.3.2016, בשעה: 20:30, רחובות

מוצ"ש, 9.4.2016, בשעה: 20:30, בחדר

40 ₪. טל': 03-5171818, 054-524-2461, 052-340-1478

המשרתים

בקרוב הם חוזרים

בחדר. טל': 03-5171818, 050-849-7715

"המליאה" של תיאטרון החדר

דלת פתוחה ליוצרים ולכולם. פגישה דו-שבועית נינוחה

"מה קורה?", רצף חימום, "מנחה-שחקן", נושא על הפרק, במה פתוחה

יוצרים יכולים לבדוק כאן קטעים חדשים

כל אחד מוזמן להופיע ואפשר גם רק לצפות

המליאה פתוחה לכל

20 שח כולל כיבוד. טל': 03-5171818, 052-340-1478

משך הפגישה: 3 ש' בערך.

הפגישה הבאה:

יום ו', 19.2.2016, בשעה 16:00, בחדר

20 ש"ח כולל כיבוד.

רחוב יוסף הנשיא 5, תל-אביב

טל': 03-5171818, 052-340-1478

או בדוא"ל. (המליאה)

ריקוד היערות

הפקה חדשה של הבמה לתיאטרון אפריקאי-ישראלי (ע"ר)

מאת ווֹלֶה שׁוֹיִנְקָה Wole Soyinka

לרגל יום הולדתו ה-80 של המחזאי, חתן פרס נובל לספרות לשנת 1986.

בימוי: ד"ר יפה שיין שוסטר.

עברית: ליהיא ברזל-מלמד, אברהם עוז. מוסיקה: מילו-פרדריק דרבו.

הפקה: עלמוורק איילה.

סיפור שעניינו בעשיית צדק ובסגירת מעגלים. האמצעי האמנותי דרכו מעביר המחזאי את המסר הוא גלגול הנשמות, ברוח שבט היורובה שממנו הוא בא. המחזה משקף את העוצמות ההרסניות הטמונות בהיעדר השוויון בין בני האדם. 

40 ₪, יום ג', 8.3.2016, בשעה 20:30, תאטרון החדר.

טל: 054-657-0300, 054-656-8955

מונולוגים לשחקנים/ות:

כתבו אלינו ונשלח לכם קובץ מונולוגים (הדוא"ל שלנו)