הצטרפו לאיגרת השבועית

מתי הוא הזמן הנכון ביותר ליצירה? בהנחה שאין אנו שרויים במצב של התנגדות, עכשיו הוא הזמן.


יש תאטרון שהוא בידור

ויש שהוא שליחות אישית וחברתית

מקדש-מעט של אדם בדרך לתיקון עולם

 

(רגעים של התבוננות בהתנהגות אנושית)

 

(משך קריאה משוער: 4:15 דקות)

 

בעבר ישבתי כחבר בוועדת התאטרון של משרד התרבות. יום אחד בא שר התרבות, מר מתן וילנאי, לבקר אותנו. נציגת המשרד הציגה את חברי הוועדה בפני השר: זה מר איקס והוא מנהל תאטרון גשר וזה מר וויי והוא מנהל הבימה וכן הלאה. כשהגיעה אלי אמרה: וזה אמיר אוריין והוא מנהל תאטרון החדר והוא מסרב לקבל תמיכה ממשלתית". השר הביט בי רגע ארוך ואמר: "אין חיה כזאת".

 

שר התרבות באמת לא האמין שקיים תאטרון ישראלי שלא רוצה לקבל תמיכה ממשלתית. גם תאטרונים אחרים לא מאמינים ובכל פעם שדברתי על כך בנוכחות מנהל תאטרון זה או אחר, מיד חשתי בזרמים של חשדנות ואיבה הזורמים לעברי. כביכול, שידרו לי המנהלים ועוזריהם כאחד, שלא עושים דברים כאלה בחברה הגונה. ודאי שלא בחברה לא הגונה כמו זו שבארצנו המובטחת. כי הרי ידוע לכל דרדס שזו מצווה גדולה וחובה לאומית ידועה להיות נתמכים בידי השלטונות ובכלל, לא טוב שיש גוף תרבות שזכאי לקבל תמיכה והוא לא רוצה לקבל אותה ומי יודע אילו רעיונות מטורפים עלולים היוולד במוחו הקודח של הממסד בעקבות הכרזות כאלה.

 

השר לשיטתו צודק. מנהלי התאטראות לשיטתם צודקים. גם אנחנו צודקים.

מצד אחד חובתה של מדינה לתמוך במוסדות התרבות שלה בלי הבדל מוצא, גזע, דת, מין או השקפה פוליטית. במיוחד חובה על המדינה לתמוך בגופי תרבות המבקרים את השלטון. אבל לך ספר זאת לפשיסטים של הימין השולטים בנו ללא מְצָרִים. יצחקו לך בפנים. מצד שני זכותו של כל גוף תרבות לא לקבל תמיכה.

תאטרון החדר מנצל זכות זו.

 

תאטרון החדר לא מבקש תמיכה מזה שלושים שנה.

אין לנו תקציבים. ציוד ותפאורה לרוב מוצאים ולפעמים בדוחק קונים.

נכנסים לחדר ושואלים: איך נתאים את עצמנו למקום הזה?

מהם התנאים שבהם יכול אירוע אמנותי להתקיים בו?

רק מה שנכון.

רק מה שצריך.

 

אם נכנס ממון לקופה הקטנה, מחלקים אותו באופן שווה לפי התפקידים של כל חבר וחברה בקבוצה.

בתאטרון החדר יצירה היא לא מקצוע. היא יעוד לחיים.

לכל יצירה יש ערך נפשי ורוחני נוסף מלבד העונג שבהצגה עצמה.

יצירה בחדר לא תלויה בכמות הממון הנכנסת לכיסם של יוצרים ולא בפרסום, לא במספר הצופים באולם או בחדר ולא בהזדהותם עם היצירה.

היא תלויה בנחישותם של יוצרים חרף הקשיים,

באמונתם בצדקת הדרך

ובייעוד לתקן מצבו של אדם.

הצגה בחדר היא שליחות אישית וחברתית.

כל אירוע משמש כר לצמיחתו של זה שיבוא לאחריו.

 

מה שמוצג בחדר אי אפשר להציג בשום תאטרון ציבורי נתמך במדינת ישראל,

כי שררת התרבות תקצץ להם את התמיכה.

היום כבר סתומים פיותיהם של יוצרים נתמכים.

מחר אולי יסתמו את פיותיהם של יוצרים לא נתמכים.

בינתיים אנחנו מציגים.

 

תאטרון החדר פועל בשאיפה להיות תאטרון אמנותי.

הוא מקצועי לא פחות מאלו שנתמכים.

תאטרון החדר הוא מושג, תפיסת עולם.

היום, לאחר שלושים שנה, תאטרון החדר הוא מגמה תרבותית הכרחית

בנוף בעל אופקים קודרים ואמצעי הפקה מצטמצמים.

 

תיאטרוני חדר – רשימת טיוטה התחלתית וחלקית:

המרכז לתאטרון עכו הפך את הדירה בעיר העתיקה השייכת לתאטרון, למרחב תאטרוני. שם מופיעה עכשיו הצגתו של מוני יוסף "נשים חזקות".

"אום מוחמד" הוצגה ע"י סמדר יערון בדירתה הפרטית בעכו וגם בחדר שלנו בתל אביב.

המשורר יותם ראובני הציג בביתו את "ההכתרה". תאטרון חדר מובהק.

דורית ניתאי-נאמן ביימה את "אירועי היא", מסע בין חדרים בתאטרון קרוב בתל אביב, בשיתוף עם קבוצת "ניו-אנד" מלונדון והופיעה גם בלונדון ולידס. בכל חדר היו יוצרת אחת או שתיים ולאחרונה הופיעה במסגרת כזאת עם אביה, ניקו ניתאי, ב"להיות בתו".

אלכס אנסקי כיוון את הצגת היחיד "נפילה בשידור חי" להופעה בבתים פרטיים.

ויש גם בידור: תיאטרון הסלון מפיץ מופעי חדר בידוריים.

אם אתם עושים תאטרון חדר בכל צורה שהיא, אנא, כתבו אלי.

 

תודה.

אלף חדרים יפרחו, אמן.

 

שלכם באהבה,
אמיר

לאיגרת השבועית של 2016 . 2 . 11