בס"ד

ביום ג', כז תשרי, תשע"א, 5.10.2010, התקיים בתיאטרון החדר ערב מונולוגים-דיאלוגים: מונודיא 2010 - "עד שתחפץ". (הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַים בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ: שיר השירים ב, 7).

במהלך שנת תש"ע, 2009-2010, התקיים בתיאטרון החדר קורס משחק שנתי לגברים שומרי מצוות. במהלך הלימודים כתבו חברי הקבוצה קטעים שנאספו לערב הזה. הקטעים נותנים ביטוי לרחשי לבו של אדם מאמין, לאורח החיים הדתי וללבטים הכרוכים בו, לספק ולאמונה. השתתפו: איתן כהן, חיים גודינגר-גורן, נתנאל קראוס, ערן לשם, שמוליק צור. במהלך השבועות הקרובים נביא קטעים מערב זה.

--------------

עד שתחפץ

כתיבה וביצוע: שמוליק צור

(שר) "יה רבון עולם ועלמיה אנת הוא מלכא מלך מלכיא עובד גבורתך ותמהיה שפר קדמך להחוויא שבחין אסדר צפרא ורמשא..."

כך אבא בכל שבת בדבקות אדירה, עניים עצומות ורצון מתפקע ושנראה שלא יכול להוציא מהבן אדם יותר, עד שמגיעים ל: "פרוק ית עמך" הוצא את עמך מהסבל והייסורין והבא אותם למקדשך, אוי אוי...

בחוויה דתית עזה וברורה כל כך גדלתי וחשתי את הקב"ה בכל צעד הוא היה איתי בעליות ובירידות וגם סתם בטיולים ובסתם תמיד כאן ממש כמו בשיר "דודלה": "במזרח אתה במערב אתה בכל מקום אתה". אני כ"כ אוהב ואהבתי את ה'. הוא פה ה', הוא שם ה', נמצא בכל העולם, למעלה, מלפנים, מצד שמאל, מצד ימין. כל כך נכון, כל כך עמוק. לפעמים אני רוצה לומר בשולחן שבת במקום כל הדברי תורה או בכלל בשיעורים: חבר'ה, יש ה'! וואו, זה עצום הוא פשוט הכול. ואז יצאתי אתו לחפש אותו. זה פשוט. מחבואים. הוא שם ואתה יודע ועכשיו רק הקטע הוא לזהות אותו ולנצח. והאמת? זה  לא כזה מורכב וקשה. 

(שתיקה)

הבעיה היא  שבשטף החיים שוכחים ולא משחקים. פשוט שוכחים שאנחנו באמצע משהו, פוגשים איזה עץ שחושבים שאולי הוא מתחבא מאחוריו ופתאום מתמקדים בעץ. השטף האדיר הזה פשוט כל כך הרבה פעמים מוציא אותי מהעבודה אותו מלגלות אותו.

וואי, אתם יודעים מה זה לשבת בבית מדרש ולהרגיש רחוק? זה נורא.

אבל אתם יודעים מה זה לשבת בבית מדרש ולא להרגיש? זה נורא כפליים.

והכי נורא: להרגיש ולהתרגל ולשכוח ולהרגיש שזה רגיל והכול כך צריך להיות ואני והסבירות ו.. וה.. וה.. ולטאטא אותו החוצה ולטאטא אותו החוצה בפאסיביות נוראה או בגאווה אדירה או בחוסר תשומת לב או בראיה או פרשנות או בפשרנות או ב... או ב... או ב...

רוצה שלא יהיה רגיל. רוצה להרגיש תמיד את האהבה לאהוב ולהיות נאהב, לראות בגלוי כל הזמן והשטף והעולם ואני ואני ואני ואני.

מה אעשה? אני בשר ודם מוגבל מראש פדחתי ועד קצה בהוני

אז בפעימות אעבדך?

לא רוצה. אולי ילדותי אני אבל לא!

אאבק ואוהב, אאבק ואעבוד, אאבק בשגרה כדי להרגישך, את קיומך.

אני לא זקוק להוכחות סרק שלא מעלות את נוכחותך. שם כבר הייתי.  

רוצה אני לא לעזבך לעולם

ואתה ואני ברית נכרות

לעורר את האהבה

עד שתחפץ