הצטרפו לאיגרת השבועית

- האם זכור לך שקורצת מן החומר אשר ממנו עשויים כוכבים? - כן, אבל ברגע זה הבית הפוך וצריך להביא את הילד לגן ויש לי הופעה בערב והכביסה על החבל ויורד גשם.


האיגרת השבועית

יום ה', 2010 . 11 . 18

--------------

לימודי משחק ובימוי בתיאטרון החדר

טל': 03-5171818

וגם ב-דוא"ל 
--------------

באיגרת זו:

•   שיטת אוריין - המעגל הפתוח: קואליציוני אופוזיציוני - פרק 3 מתוך 7
•   פרשת השבוע: 8. וישלח: בראשית ל"ב 4 - ל"ו
•   מונודיא 2010: אולי
•   מונודיא 2010 - "עד שתחפץ": יה, ריבון עולם
•   נמר בוער: פרק שני: "המלחמה הרגה אותו" (המשך)
•   יונתן ברקאי: אַלֶּגְרוֹ
•   סמדר שרת: בתוך תיבת הזיכרון
•   מיכל גיל: על חוט דק
•   מולי ש. אנג'ל: כֶּלֶא הַחַיִּים
•   יואב איתמר: שיר ציוני
•   איה רבין: 8. שוב הגוף - פרטיות
•   נתי אורנן: יצירה ציונית
•   פינה חמה ליוצר/ת: קווין ספייסי
•   תיאודור ממליץ: Why Must We Eat The Animals? (Oh Why Oh Why?)
•   רגע של עברית: תראה ותשמע
•   אודישנים דרושים: אולי יש כאן משהו בשבילך
•   אירועים: לוח מודעות
•   הכתובת על הדיר: המכתב השני - עדכון

15.11.07

לא על מפלגות, לא על בתי נבחרים, אלא הגדרת אירועי תרבות במרחב החברתי

בסטנדאפ ובאחרים

--------------

פרולוג ואפילוג:

אז מי קואליציוני ומי אופוזיציוני?

(ברשימה המובאת להלן, נא לא לבלבל,

בין איכות מקצועית של גוף יוצר,

לבין המגמה החברתית שהוא משרת.

רוב הגופים המוזכרים כאן עושים עבודה מקצועית טובה.  

אבל לגופים הקואליציוניים יש תפקיד חברתי מוגדר -

לשמר את הסדר הקיים, או במילים אחרות,

על פי אסכולת פרנקפורט: לשמר את התודעה הכוזבת של ההמונים.

 

גופים קואליציוניים:

1. תיאטרון "הבימה" וכל התיאטרונים הציבוריים.

2. כל תיאטרוני הפרינג'.

3. פסטיבל עכו וכל הפסטיבלים הציבוריים, כולל הפסטיבלים הרוחניים.

4. הסרטים הישראליים הנתמכים על ידי משרד התרבות וחברות הצריכה.

5. ערוץ 1 בטלוויזיה וכל הערוצים של "הוט" ושל "יס".

6. התזמורת הפילהרמונית וכל התזמורות הנתמכות על ידי משרד התרבות וחברות הצריכה.

7. כל המוזיאונים הציבוריים והגלריות המסחריות.

8. שידורי הרדיו הציבורי, הארצי והמקומי.

9. חלק מהמרחב האינטרנטי.

 

אז מה נשאר?

מי אופוזיציוני?

אירועים המתרחשים במועדונים מסוימים ובכל המקומות שעדיין לא נחשפו לתקשורת ההמונים והמציגים תכנים אופוזיציוניים. עדיין ניתן למצוא תופעות אופוזיציוניות באינטרנט.

--------------

 

רן אפלברג: להאכיל את הכלבים

סטנד-אפ היא אחת האמנויות הקשות ביותר בהן נתקלתי בחיי הקצרים שמתארכים מיום ליום בניגוד לרצוני.

משמעותו של סטנד-אפ היא... קום. עמוד. והצחק. זאת אומרת, התבדל מקבוצה של אנשים, עמוד מולם... היה אתה (וסטנדאפיסט טוב מבלה הרבה שנים בלחפש את עצמו, עד שהוא פתאום מבין שהוא תמיד היה שם) וגרום להם להתגלגל מצחוק. דבר על מה שאתה רוצה - אבל תצחיק.  בקומדיה, אם הקהל לא צוחק, נכשלת.

הומור, קומדיה, צחוק אינם אירוע קואליציוני או אופוזיציוני. צחוק הוא... טוב... תכלס הדבר הזה שקופץ לך מהבטן ומרעיד את כל הגוף. זה כמו שלשול, רק שזה יוצא מהפה וזה פחות מסריח.

 

קומדיה, בעיני, היא האמנות הגבוהה ביותר שאפשר לשאוף אליה. קומדיה לוקחת את הזוועה והרצינות של החיים המיותרים הללו והופכת אותם על הראש. שום דבר הוא לא רציני במיוחד. לא אני. לא אתה. לא בכלל. זה לא אומר שאנחנו צריכים להפוך אדישים לחיים, אלה פשוט לא לתת להם לחרפן אותנו או לגרום לנו להתקפי לב.

 

אישית, מעולם לא אהבתי יצירות שנכתבו למען עשרה אנשים. בעיני תפקידה של יצירה היא לתקשר עם כמה שיותר כדי לשלוח הלאה את מה שהיוצר רצה להגיד/ליצור/להתנקות ממנו. עשרה אנשים זה כמו לשיר במקלחת. נחמד - אבל בשלב מסוים המים החמים מפסיקים ואתה נשאר עם הזין ביד.

 

יצירה זו העבודה שלי, אני מעניק מעצמי לעולם ובתמורה אני מבקש לקבל שטרות נייר מרשרשים שעוזרים ליצור עוד יצירה, לאכול, ולפרנס את שני הכלבים שיושבים אצלי כל היום בבית ומייצרים ערימות שיער.

 

יצירה לא צריכה לפנות לכולם, אין כזה דבר – למצוא חן בעיני כולם. (אני גם מעולם לא הרגשתי צורך למצוא חן בעיני אף אחד מלבד עצמי, ואפילו את זה עוד לא ממש הצלחתי)  אבל ברגע שאתה מתקשר עם קהל – והקהל מבין אותך – הוא יכול להחליט אם לקבל אותך (את היצירה שלך) או לא.  לזרוק עליך ביצים או מחמאות. או גם וגם. סטנדאפ היא אחת  מהאמנויות המרתקות, שאוחזות בצד אחד בבידור ובצד השני במחאה/זעקה קיומית חריפה. אמני הסטנד-אפ ויוצרים קומיים בעולם יצרו לא פעם שינויי במחשבה ובפתיחות חברתית.

לא שזה עזר. לא שזה שינה.

אחרי הכול האנושות עדיין ממשיכה להשמיד את עצמה ואת כל הסביבה שלה, אבל לפחות – בוא נצחק קצת בדרכנו מטה...

בקיצור, קואליציוני, אופוזיציוני.... הומור הוא מעבר לכל ההגדרות האלו... בעיקר בגלל שהוא אוהב לבוא מאחוריהם... ולבעוט להן בתחת...

 

יום שמח

רן אפלברג

--------------

 

אמיר אוריין: הבדיחה הסדרתית

רן יקירי,

כן, סטנד-אפ היא יצירה קשה - כמעט כמו כל יצירה, קל וחומר אם הבדיחה מתגלית כאופוזיציונית לקהלך. כן, קום והצחק, ואם לא צחקו, בחן שלושה מרכיבים אלו:

 

1. הבדיחה

בחן את הקטע שלך - האם הוא בנוי נכון באופן מקצועי, מטעם עצמו וגם לשיטתך ולתפיסת העולם שלך? אם כן, לך לאפשרות השנייה.

 

2. האידיאולוגיה

בדוק את קהלך. תגובת קהל היא תלוית מערכת האמונות והדעות שלו. בדיחה שמצחיקה חלק מהגברים, אולי לא תצחיק נשים. בדיחה שמצחיקה חלק מהפלסטינים, אולי לא תצחיק ישראלים.

הומור, כמו כל תופעה אנושית, גם הוא תלוי במערכת האמונות והדעות שלך ושל הקהל שלך. הוא תְּלוּי הֵקְשֶׁר של מקום, זמן, דת, גזע, מין. ויש הרבה מין בסטנד-אפ. מספר הבדיחות המיניות ששמעתי בימי חלדי גדול יותר ממספר הבדיחות על פוליטיקאים, בעלי מקצוע, מלחמות וכיבוש. אם מישהו הגיב על בדיחת מין ב"איכס", יכולת לשער שהבדיחה לא טעמה את האידיאולוגיה שלו. הוא עלול לומר שהבדיחה היא "חסרת טעם" או "מגעילה" ועוד ביטויים נפוצים, אבל אתה ואני יודעים - הבדיחה חצתה את גבול ההסכמה שלו.

יותר מכל, הומור תלוי באידיאולוגיה שאתה או קהלך אוחזים בה: אידיאולוגיה חברתית או אישית.

אני מניח שידועה לך התופעה הזאת. כל בדיחה נושאת עימה מטען אידיאולוגי סמוי או גלוי. אני יודע שרוב היוצרים מתעלמים מכך. זה לא יעזור להם. קהל אוהב או לא אוהב את הבדיחה שלך, אם היא מתאימה או לא מתאימה למערכת האמונות והדעות שלו.

אם מערכת האמונות והדעות של הבדיחה ושל הקהל, זהות או דומות, לך לאפשרות השלישית.

 

3. החוויה האישית

בחן את החוויה האישית המיידית שלך בזמן ביצוע הבדיחה. אם היית במצב פתוח וזורם, חזור ובחן את האפשרות הראשונה. אם זיהית מצב של התנגדות (ע' "המעגל הפתוח", בפרק מילון), הרי שהבדיחה הכתובה או המבוימת בצורה המבריקה ביותר והולמת את מערכת האמונות והדעות שלך ושל קהלך - תיכשל. כאן צריך טיפול אישי במצבי התנגדות (ע' שם).

 

עד כאן, שלוש אפשרויות לבחינת הבדיחה שלך.

 

אני לא בטוח שאוכל לענות על השאלה איזו אמנות גבוהה יותר מחברותיה או נמוכה יותר.

כל צורה של אמנות הקיימת בצורתה האולטימטיבית, ראויה לכל המחמאות המצויות, ובאותו הרגע היא גבוהה מאד.

 

אם אתה סטנדאפיסט בשביל להשתכר ממון ולפרנס את הכלבים שלך, זו זכותך הלגיטימית. כי אז עליך להתאים את החומר שלך להזדהותו של הקהל הרחב, ואז אתה יוצר קואליציוני ויש לכבד את בחירתך. אם אתה מתעקש לקפץ בין המגמות החברתיות והקהל מקבל אותך, גם אז אתה קואליציוני. אם הקהל משליך אותך מהבמה, אף שאתה מבריק ושנון ומוצלח מצד עצמך - אתה נתפס אצלם כאופוזיציוני.

 

רוב הסטנדאפיסטים, כמו רוב השחקנים, הבמאים, המחזאים ואחרים, לא משתכרים די כדי לפרנס אפילו כלב. זה לא אומר שאינם טובים, אבל קיימת האפשרות שהם אופוזיציוניים.

אין קשר בין איכות הבדיחה לממון.

יש קשר בין המגמה החברתית שהבדיחה מייצגת, לבין ממון.

 

באשר לשינוי החברתי: יצירה עשויה לחולל שינוי חברתי רק אם באה מתוך תפיסת עולם אופוזיציונית וממחישה אותה על הבמה, ולכך יש תקדימים. יצירה קואליציונית לעולם לא תחולל מהפכה, אפילו לא בפיצוציה השכונתית. אולי לכן יוצרים קואליציוניים מרבים בכל כוחם לבטל את אפשרות השינוי החברתי והופכים אותה לעוד בדיחה סדרתית.

 

אמיר

-------------

קישור קבוע

(הקטעים הבאים הם מתוך הקובץ "פרשת השבוע", המשמש כפתיח לדיון במסגרת פגישות "המליאה" של תיאטרון החדר)

 

8. וישלח: בראשית ל"ב 4 - ל"ו

"וישלח יעקב מלאכים לפניו אל-עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום".

 

מיהו יעקב, המוגדר כאחד מאבות האומה, ואשר שמו השני, ישראל, הוא גם שמה של מדינת ישראל? הוא יוצא מבטן אמו רבקה, אוחז בעקב אחיו הבכור עשיו. שם מתחיל המאבק שבין יעקב לעשיו. הוא קונה מאחיו את הבכורה בנזיד עדשים. הוא שותף למעשה התרמית של אמו בקבלת הברכה, ברכת הבכור, מיצחק אביו. הוא עובד עשרים שנה אצל לבן הארמי. ארבע-עשרה שנים תמורת בנות לבן, לאה ורחל, ושש שנים תמורת צאן ורכוש. לבן הארמי מרמה אותו בנשים ובשכר ויעקב מתחכם ללבן בעניין הכבשים. הוא מציע לקבל רק את הכבשים הנקודים וגורם לכבשים להיוולד עקודים נקודים וברודים. כביכול, לבן הארמי ויעקב הם בבחינת מצא מין את מינו.

 

יש מחזוריות זוגית בחייו של יעקב: יעקב משיג את הבכורה פעמיים. פעם אחת הוא קונה אותה מעשיו בנזיד עדשים. פעם שניה הוא מקבל אותה בברכת יצחק אביו. הוא מתחתן פעמיים. האל נגלה אליו בחלום פעמיים. פעם אחת בחלום הסולם, בדרך מבאר-שבע לחרן, ופעם אצל לבן הארמי, בעזיבתו את לבן בדרך לארץ כנען. יעקב הופך לישראל פעמיים. פעם אחת אחרי המאבק עם המלאך במעבר יבוק. פעם שניה במפגש עם האל בבית-אל.

יעקב אוסף את רכושו ואת הנשים ומתכנן בריחה מפני לבן הארמי. לבן הולך לגזוז את הצאן ואז:

"ותגנוב רחל את התרפים אשר לאביה".

 

לבן רודף אחרי יעקב. ביום אחד הוא איבד עובד חרוץ וערמומי כיעקב, את שתי בנותיו וגם את התרפים, האל הביתי הקטן שלו. לא ברור על איזה אבדן הצטער לבן יותר. לא נותר לו אלא לדרוש את התרפים.

"ורחל לקחה את-התרפים ותשימם בכר הגמל ותשב עליהם וימשש לבן את כל האוהל ולא מצא".  

 

אחר כך הם רבים ומתפייסים ומקימים גל-עד, שלבן הארמי קורא לו יגר שהדותא ויעקב קורא לו גלעד, ושם הם עורכים סעודה נאה, וגורל התרפים לא נודע מאז. האל העברי ודאי התמוגג למקרא התיאור המשעשע של התרפים, האל המשפחתי שנגנב והושם בכר הגמל כשאחוריה המכובדים של רחל מכסים עליו. האל העברי לעולם לא ימצא את עצמו במצב מביש כזה. הוא מראש דאג ליצור לעצמו דמות מופשטת כה מאיימת ורבת רושם, שעל דעת איש לא יעלה לגנוב אותו או להתיישב עליו. הסיפור מרמז לתרבות המגוונת של פולחני אלים, הנפוצה באזור זה, במקביל לפולחן האל יהוה. אומר יעקב ללבן:

"לולא אלוהי אבי, אלוהי אברהם ופחד יצחק היה לי כי עתה ריקם שילחתני".

 

יש האל של אבא, שהוא גם האל של סבא אברהם, וישנו "פחד יצחק" - האב-האל יצחק. כאמור, במקביל לאל הכללי פורחת תרבות אלים בכלל ותרבות האל המשפחתי בפרט. אב המשפחה הוא דמוי-אל. המושג "זכות אבות", בא לידי ביטוי גם היום, באמירות מקובלות על זכות אבות שעומדת לצאצאיהם, וזהו גלגול של עיקרון דתי ארכאי הרואה בדמות האב התגלמות של אל...
--------------

 

דעותינו חלוקות - הוקרה הדדית

16.11.2010,

לאמיר אוריין שלום,

אני נהנה לקרוא דבריך על פרשת השבוע. דעותינו חלוקות בנושאים שונים, אך כאנשי רוח נדע ללמוד זה מזה מתוך הוקרה הדדית. אני מצרף לך דבריי על פרשת השבוע וישלח, ויש לזה השלכות אקטואליות כמובן:

http://www.news1.co.il/Archive/003-D-53778-00.html

בברכה, בלפור חקק

--------------

קישור קבוע

ביום שני, 6.9.2010, התקיימה בתיאטרון הסמטה ביפו הצגת "מונודיא 2010", ערב מונולוגים-דיאלוגים, שכתבו וביימו חברי קבוצת המנחים, מחזור 13, וביצעו חברי קבוצת המשחק של תיאטרון החדר, מחזור 57. הנושא המרכזי של הערב: "חוויה מקומית", קטעים שמתייחסים אל הזמן והמקום שבו אנו חיים. הרצף מתחבר לתמונת פסיפס מקומית אקטואלית. הערב החל ברצף חימום שביצעו השחקנים בנוכחות הקהל. לאחר מכן החל רצף הקטעים. בשבועות הקרובים אנו מביאים, בכל פעם קטע מתוך הערב.

 

אולי

כתיבה ובימוי: אדרה שפיגל

ביצוע: דניאלה נובינסקי, יפעת אהרוני

(הקטע מבוצע תוך ריקוד)

 

הייתי רוקדת לך ריקוד / תחילה הייתי מתביישת / כי אני רוקדת / רק עם עצמי / כשאני לבד / לא רגילה לצופים / אבל אתה לא צופה / אולי קצת ילד / אולי קצת שלי / אולי קצת שלך - אני... / אם ארצה / לתת לך מתנה / ארקוד לך / אספר לך / אגלה לך קצת... / אם לא אתבייש / וגם צדף, אתן לך... / עם ריח של ים / וקול של גלים / וכשארקוד, / אהיה עם עצמי / ולא איכפת / שאתה רואה אותי / עם עצמי / ואין עוד אדם, / שראה אותי כך / היה אחד, / מזמן... / מזמן... / לא שוכחת, / לא מתעלמת / יודעת שאתה שם / רק דע - / זה הרגע שלי / עם עצמי / ואתה צופה בו / ואולי, / יום אחד / תקום ותצטרף / ביחד.  

קישור קבוע

בס"ד

ביום ג', כז תשרי, תשע"א, 5.10.2010, התקיים בתיאטרון החדר ערב מונולוגים-דיאלוגים: מונודיא 2010 - "עד שתחפץ". (הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַים בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ: שיר השירים ב, 7).

 

במהלך שנת תש"ע, 2009-2010, התקיים בתיאטרון החדר קורס משחק שנתי לגברים שומרי מצוות. במהלך הלימודים כתבו חברי הקבוצה קטעים שנאספו לערב הזה. הקטעים נותנים ביטוי לרחשי לבו של אדם מאמין, לאורח החיים הדתי וללבטים הכרוכים בו, לספק ולאמונה. השתתפו: איתן כהן, חיים גודינגר-גורן, נתנאל קראוס, ערן לשם, שמוליק צור. במהלך השבועות הקרובים נביא קטעים מערב זה.

--------------

 

עד שתחפץ

כתיבה וביצוע: שמוליק צור

 

(שר) "יה רבון עולם ועלמיה אנת הוא מלכא מלך מלכיא עובד גבורתך ותמהיה שפר קדמך להחוויא שבחין אסדר צפרא ורמשא..."

 

כך אבא בכל שבת בדבקות אדירה, עניים עצומות ורצון מתפקע ושנראה שלא יכול להוציא מהבן אדם יותר, עד שמגיעים ל: "פרוק ית עמך" הוצא את עמך מהסבל והייסורין והבא אותם למקדשך, אוי אוי...

 

בחוויה דתית עזה וברורה כל כך גדלתי וחשתי את הקב"ה בכל צעד הוא היה איתי בעליות ובירידות וגם סתם בטיולים ובסתם תמיד כאן ממש כמו בשיר "דודלה": "במזרח אתה במערב אתה בכל מקום אתה". אני כ"כ אוהב ואהבתי את ה'. הוא פה ה', הוא שם ה', נמצא בכל העולם, למעלה, מלפנים, מצד שמאל, מצד ימין. כל כך נכון, כל כך עמוק. לפעמים אני רוצה לומר בשולחן שבת במקום כל הדברי תורה או בכלל בשיעורים: חבר'ה, יש ה'! וואו, זה עצום הוא פשוט הכול. ואז יצאתי אתו לחפש אותו. זה פשוט. מחבואים. הוא שם ואתה יודע ועכשיו רק הקטע הוא לזהות אותו ולנצח. והאמת? זה  לא כזה מורכב וקשה. 

(שתיקה)

 

הבעיה היא  שבשטף החיים שוכחים ולא משחקים. פשוט שוכחים שאנחנו באמצע משהו, פוגשים איזה עץ שחושבים שאולי הוא מתחבא מאחוריו ופתאום מתמקדים בעץ. השטף האדיר הזה פשוט כל כך הרבה פעמים מוציא אותי מהעבודה אותו מלגלות אותו.

 

וואי, אתם יודעים מה זה לשבת בבית מדרש ולהרגיש רחוק? זה נורא.

אבל אתם יודעים מה זה לשבת בבית מדרש ולא להרגיש? זה נורא כפליים.

והכי נורא: להרגיש ולהתרגל ולשכוח ולהרגיש שזה רגיל והכול כך צריך להיות ואני והסבירות ו.. וה.. וה.. ולטאטא אותו החוצה ולטאטא אותו החוצה בפאסיביות נוראה או בגאווה אדירה או בחוסר תשומת לב או בראיה או פרשנות או בפשרנות או ב... או ב... או ב...

 

רוצה שלא יהיה רגיל. רוצה להרגיש תמיד את האהבה לאהוב ולהיות נאהב, לראות בגלוי כל הזמן והשטף והעולם ואני ואני ואני ואני.

 

מה אעשה? אני בשר ודם מוגבל מראש פדחתי ועד קצה בהוני

אז בפעימות אעבדך?

לא רוצה. אולי ילדותי אני אבל לא!

אאבק ואוהב, אאבק ואעבוד, אאבק בשגרה כדי להרגישך, את קיומך.

אני לא זקוק להוכחות סרק שלא מעלות את נוכחותך. שם כבר הייתי.  

רוצה אני לא לעזבך לעולם

ואתה ואני ברית נכרות

לעורר את האהבה

עד שתחפץ

קישור קבוע

חיבור חשוב ביותר על היוצר נסים אלוני. ספר מרתק, מצחיק, עצוב, מכיל תובנות מפתיעות וגילויים חדשים. ספר לימוד על אדם ותקופה. באיגרת השבועית אנו מביאים קטעים מתוך הספר (ללא הערות השוליים).

 

"אני הקורבן האמיתי"

 

מחזותיו הפגומים של אלוני, הלא לכידים, בעלי הקונפליקטים נעדרי ההכרעה, עם עודפי החומרים, האמירות הרב-משמעיות, קיטועי הרעיונות והמהלכים, הדמויות המפוצלות, והתמונות ללא מעברים מלכדים – כל אלה, בצירוף טקסטים שעוסקים במצבי זיוף, תעתוע, שכפול, ניכור רגשי, וכמיהה למרחבים שמחוץ למציאות, מעידים על האיש שחזר מהמלחמה. הוא מעמיד את עצמו מולנו כעד, בלי כוח להתייפות ובלי לחפות. הגמגום הוא ההצהרה של נסים אלוני ביחס למלחמה.

 

משום כך אין להתפלא שלאחר הפגיעה המוחית ב-1992 בקע ממוחו וידוי בתוך שיר. שירו של אביון הביטוי, קוסם המילים במחזותיו, אבל לא, כלומר לא אלה בדיוק.

 

השיר שנכתב באנגלית הוא שיר צער ספוג מלחמה. הצער הוא צערו של המשורר אלוני על עצמו, על כך שיש לו רגשות אך הוא אינו יודע כיצד לנהוג בהם, ונדמה לו שבעצם איש אינו מעוניין בהם. לכן הוא נראה לעצמו מוקיוני, מלודרמטי. מה עוד שאלוני נרתע מהפגנת רגשות עודפת, ובעצם מכל הפגנת רגשות.


 This brain of mined

Damaged

Part of it dead

With mourning unrecorded

With leg marching a-la-flag

A clown, weeping-crying

All outer sorrow melodramatic, needless,

Higher older intelligences are at game

Or is it war?

Or has it a completely other word?

Another brain-sign, unknowable lingo?

Another very airy habitant of my body

A friend or foe? -

Seems to speak a language completely unfamiliar to the brain

And very elusive to me

It is my daily-forgotten soul

With its unbearable inexpressiveness.


המוח הזה שלי

פגום

חלק ממנו מת

עם אֶבֶל שלא תועד

עם רגל צועדת כמו-מועדת,

מוקיון, מייבב-בוכה,

כל הצער החיצוני מלודרמטי, לא נחוץ

תבונות גבוהות ועתיקות פועלות כאן,

או שמא זו מלחמה?

או שיש לזה מילה אחרת לחלוטין?

סמן-מוח אחר, ניב לא ידוע?

דייר אחר, אוורירי מאוד, של גופי

חבר או אויב? -

כאילו מדבר שפה זרה לחלוטין למוח

שחומקת ממני

זוהי נשמתי הנשכחת-מדי-יום,

עם אי-היכולת הבלתי-נסבלת לבטא עצמה.

 

דימויי מלחמה ורמזים על אודותיה צצים מתוך שיר שמדבר לכאורה על האירוע המוחי. הדיסוציאציה הופכת לאסוציאציה:

מיהו הפולש החמקמק לתוך גופו של אלוני, המתקיף הלא מזוהה סופית: "חבר או אויב?"

השורה "אינטליגנציות גבוהות ועתיקות נכנסו לפעולה" יוצרת באנגלית (Intelligence) אסוציאציה לשירותי מודיעין. הרגל הכושלת היא גם רגל צועדת עם דגל מונף. Flag באנגלית הוא "כושל" וגם "דגל". ושאלת המפתח בשיר: "או שמא זו מלחמה?"

 

שתי מלחמות מתחוללות בתוך תודעת אלוני המאושפז בבית חולים לאחר האירוע המוחי. האחת היא המלחמה בפולשים לתוך גופו, הצער, האינטליגנציות הגבוהות המהתלות בו, נשמתו הדוברת פתאום שפה זרה למוח. הצער שלו נראה מיותר, נלעג, גם בגלל שאינטליגנציות גבוהות משחקות כאן. והמלחמה האחרת, שהאירוע המוחי מביא היזכרות בה היא מלחמת העצמאות. הסיום הטראגי של השיר שייך לשתי המלחמות: "דייר אחר, אוורירי מאוד, של גופי / חבר או אויב?  / כאילו מדבר שפה זרה לחלוטין למוח / שחומקת ממני / זוהי נשמתי הנשכחת-מדי-יום, / עם אי-היכולת הבלתי-נסבלת לבטא עצמה".

 

(המשך יבוא)

קישור קבוע

שרירי תופחים בעליצות

אני שוקק חיים.

אושר מתעבה

מציף את גופי ומזרים

דם בעורקי,

הופך את שרביט תשוקתי

לאימתני.

אני משגל, נשגל

ומשתגל, פורק כל עול.

הופך לאיבר מין רוטט,

שקוע בזימה ובאורגיות

נהנה בלי די,

צווח וצורח בקריאות אביונה,

נדלק על כל פיסת גוף עירומה,

מסרב להזדקן,

חי את הרגע,

מבזבז, מתמכר,

מלטף את עצמי,

את כל הסובבים אותי,

איזה טירוף, שיגעון

מה מצודד גופי

כמה תמירים שרירי

מה יפו פני.

 

אני מוצץ בשקיקה

ומלקק בתאווה,

מזיל ריר.

הופך לפזמון,

ללהיט,

לתזמורת ג'אז,

לאובייקט הערצה,

אני נישא על כתפי ההמונים,

אני נושא לחיקוי,

לסדרה טלוויזיונית,

לסרט באורך מלא,

אני הופך למוקד השקעה

אני כותב שירים

פזמונים

מצייר

מפסל

מפרסם ביוגרפיה בהמשכים.

ברחובות יש מצעד לכבודי

אני מחלק חתימות,

הופך לאייטם תקשורתי

לאליל נערץ,

כמה טוב להיות אני.

 

ואף על פי כן

למען האמת

הספק מכרסם בי

בטני תופחת

אני לא רואה את אשכי

והציפור מסתתרת

בין קפלי העולם התחתון.

אני שונא את האושר,

הנעורים,

את צלמי הפשיסטי,

המתנשא, העובר כל גבול

המופקר, עלוב הנפש הקר.

אני מסכן,

חולה,

יש לי מיגרנה וכינים,

לא סובל את ריחי,

בז לדאודורנט,

צריך שיננית,

להחליף את התסרוקת,

זקוק להקזה,

לחוט שדרה פוליטי,

רוצה להיות רמטכ"ל

רוצה להיות משוחרר,

להזדיין עם גברים

ללטף חתול,

להתגרות מכבשה

מו, מו,

האו, האו,

מיאו, מיאו,

כוס אמק,

קיבינימאט,

בא לי לצרוח,

הגוף מתנוון,

אני רוצה השתלה,

ניתוח עפעפיים, שאיבת שומן

זין מתברג,

כואבת לי היד

הזין כואב לי

הביצים מזיעות

אין אלוהים אין צדק

זין עליך ועל כל בני ביתך.

ישימו אותי במאסר?

בכותונת פסים?

האם יטפלו בי בחשמל?

או רק בחגורה?

בוא נראה אותך

רק תנסה.

רוצה להיות מתנחל

עוכר ישראל,

זונה מסופלסת,

קרצייה,

יש לי מעצורים

אני רוצה להשתחרר

לשלשל,

ליבב כמו כלב

לנעור כמו חמור.

לגמור או להתאפק.

להיות גבר

חיה,

טנק מרכבה,

מטוס קרב,

צל"שניק אם לא

שיפוצניק,

קוקסינל,

ישו,

האפיפיור,

הושיעו מלאכי שמיים

הללויה

אמן סלה.

 

(מתוך: דו"ח קצר)

קישור קבוע

בתוך תיבת הזיכרון

ראיתי ים

קולות

ודם

ולא ידעתי איזה יום

צלצלתי לגנן בשבת

בענייני גינות

והוא בכלל היה מתופף

בלהקה אירית.

 

כל התופים שבעולם

צומחים עכשיו בגן

משקים אותם

כל הזמן

וחמת חלילים

צועקת כל היום

לא רוצה לשתות מים

אם כבר

אז ויסקי נקי

או שמפניה

או שַׁבְלִי

כמו ששתיתי בצרפת

כמה צחקנו אז

קישור קבוע

על  חוט  דק  תלויה  ציפור

ממתק  שחור  לכל  הבאים

תאמר  לכל  עובר  ושב:

אני  זה  אתה  והם  זה  אנחנו

כולנו  ביחד  כאן

תרעד  הציפור  על  החוט  הרוטט

עד  שתיפול  על  האדמה

וההמון  ישמח  ויעבירה  מיד  ליד

וכל  אחד  ייקח  גם  נוצה  למזכרת

ויקשרוה  בחוט  וייתלו  למזכרת

על  הקיר

ותצעק  הציפור:

אם  אי  אפשר  לדבר

אפשר  לשיר

ולא  תדבר  עוד

קישור קבוע

כָּלוּא בְּכֶלֶא הַחַיִּים

אֱלֹהִים צוֹחֵק עָלַי מִמַּעַל

לְאַבָּא כְּבָר נִקָּה שְׁלִישׁ עַל הִתְנַהֲגוּת טוֹבָה

לָקַח אוֹתוֹ בֶּן שִׁשִּׁים

 

הִשְׁאִיר אוֹתִי פֹּה לְבַדִּי

אֲנִי אֵין לִי אֱלֹהִים

רוֹצֶה לִהְיוֹת הַמֶּלֶךְ שֶׁל כֶּלֶא הַחַיִּים

רוֹצֶה לִהְיוֹת הַמֶּלֶךְ שֶׁל כֶּלֶא הַחַיִּים

 

כָּלוּא פֹּה לְבַדִּי

הַשֶּׁמֶשׁ מִתְמַקֶּדֶת בִּי

קוֹפַחַת עַל רֹאשִׁי

חַם לִי פֹּה בְּכֶלֶא הַחַיִּים

 

מָחָר יוֹם חָדָשׁ

אוּלַי אֶזְכֶּה לְהִשְׁתַּחְרֵר

אֲבָל דּוֹמֶה שֶׁאֱלֹהִים אֵינוֹ מְמַהֵר

קישור קבוע

היום הקבצנים עושים ביקורי בית,

ואינם מציעים דבר בתמורה.

האיש הקטן במדי הזית,

ביקש לתת לי עט, לכתוב שירה.

 

הוא ביקש שיר ציוני

שיר של אהבת מולדת

שיר שיאחה את הסדקים

בסכר חומת ישראל האובדת

 

העט כמו דוד אל מול גוליית

ביקש לכתוב שיר של ספק

הוא היה חכם ממני וידע

שאין די דבר שימנע מהתפרק

 

קולקטיב שאין בו הסכמה

דמות מופת, גבול או גאווה

הוא החליט על דעת עצמו

לכתוב שירי אהבה.

 

מנעו ממני אוכל, משקה וגם

אוויר. גרשו אותי אל המדבר

למצוא שם את השיר

האהבה הפכה אף היא מצרך נדיר.

 

בסוף העט נותר,

הדף נותר,
ואני הפכתי שיר.

קישור קבוע

8. שוב הגוף - פרטיות

לא כל יום היא מתבוננת בעצמה במראה. לפעמים היא בהסתר פנים מכיור וסבון, לזכר טקסי רחצה חסרי פרטיות, כמו בבית חולים, בחדר ניתוח, בחדר הטראומה.

 

גיגית המתכת העגולה בצבע אפור, שמשקע האבן הנצמד לשוליה, נהפך גירי יותר ויותר מרחצה לרחצה, מוצבת בטבור המטבח, על רצפת העץ האדמדמת, ההולכת ודוהה מקרצוף למשנהו. את הרצפה כאן רק שטפו ולא הבריקו עם משחת בורדו כמו בסלון / חדר ילדים / חדר האוכל לימי החגים/ חדר מכירת הפרוות / חדר הורים.

 

המים החמים, הרותחים, הסבון הקומוניסטי חסר הבושה והחמלה (האם שם עלה הרעיון שסבון כביסה מצוין לחפיפת שיער?), קרצוף קשוח של יד מורגלת בעבודות פיזיות קשות על הגוף הרך, בלי כבוד לפרטיות, לכוח הסבל, צמות דקות שגודלו ארוכות ללא סיבה. כמה טרחה נדרשה לשימור הצמות, כמה כאב זרם בתוכן, בנימיהן נספגו חפיפה חומצית, סירוק

למשעי, קליעה, גיהוץ, עמלון. הסרטים, כמו הדגלים התכולים של קרלוטה החמישית מ"האסופית", שקשרה אותם לצמות הדוקות באובססיביות עד שהפכו לסמלה המסחרי בספר, שהוסר רק לאחר נישואיה, בדום בתמונות מעונות, כשידיי העושות במלאכה מגוידות מטקס חניכה.

 

הידיים שדרשו ממנה בטקס חניכה אחר לבלוע חלמון צהוב וחי והיא לא עמדה במשימה וברחה על נפשה וכוהנת הטקס צמודה אחריה. פתחה את הדלת, ריחפה במורד מדרגות ההיכל, מדרגות עץ מובילות למבוי שאליו נהגה להשקיף ביושבה על אדן חלון המטבח הגדול, שהמדף החיצוני שלו שימש כמקרר לעת-מצוא.

 

לאן רצתה להמשיך מהמבוא והלאה, בת השבע בבגדים דקים, בשער פרום ודק שטרם סורק? לחצר המשחקים, עם ארגז החול הנקי בכל קיץ, עם עץ הארמון שגדל בחצר או מעבר לגדר? ברחוב סטלינה 48 שיהפוך לאחר מות סטלין לרחוב האחדות הלאומית 48. אז לא ידעה למה, רק שיננה את השם החדש כחידוש מרענן ובאחד הימים המועטים שבילתה בבית הספר, דקלמה אותו בגאון באוזני המורה: יד-נוש-צ'ה נארודובה. אפילו המורה עוד לא ידעה על השינוי בשמו של אחד הרחובות הראשיים של ורוצלב. מה זה אומר שהמורה לא ידעה על השינוי? והנה מאמן ישראלי אימן את קבוצת הכדורסל של ורוצלב ואיה התעצבה על לבה שקבוצתו במקום גרוע בליגת העל בכדורסל הפולני? האירופי? 

 

אם איה הייתה מספיקה לצאת לרחוב, בשיער הפרוע, נעלי הבית, ובלי מעיל, יכלה לפנות ימינה ותוך דקות ספורות להגיע לנהר האודרה, שחוצה את ורוצלב, שנקרא אצלנו אודר, לעבור את הגבול ולברוח לגרמניה, או לעלות לחשמלית, שנקראה, טראמוואי, ופעם אמה הפסידה תחנה כשניסתה להוריד את עגלת אחיה, עגלה גדולה וכבדה כמוהו, ומאז החליטה ללכת ברגל ולא לנסוע עוד בחשמלית הבוגדנית.

 

איה יכלה לנסוע ל-Rynek, השוק הגדול של ורוצלב, אל אביה, שהיה לו שם חנות מטעם הספודז'ילנה, ההסתדרות הפולנית, יחד עם קינדרל החייט ולבקש את הגנת אביה עד שתגיע לשם אמה עם קליפת הביצה בידה הגרומה האיתנה, עם עין הביצה הצהובה והדוחה, שנוזלת בזה הרגע בראשה ובשערה הפרום.

 

כאן, בסופו של גרם המדרגות הראשון, הוכחה עליונות בת הארבעים על בת השבע, בהשלמת החניכה, ההכתרה בביצה נזילה ואחריה חפיפה, סירוק, קליעה צמיתה מהודקת, עטורת הסרטים, מעומלנים, מגוהצים, בידיים גרומות מנצחות.

קישור קבוע

בעקבות הכרזתה של שרת התרבות על פרס לעידוד יצירה ציונית, התחלתי ליצור רק יצירה ציונית.
להלן תמונה מתוך סדרת התמונות שלי מהתערוכה החדשה "
Limi Give Me".

סופ"ש מוצלח,

נתי אורנן

 

קישור קבוע

על הצלחה. (העברה: נוני טל)

קישור קבוע

דילמה חמורה. מצד אחד, אין ספק שסטייק צעיר הוא מאכל תאווה. מצד שני, אני מגויס לרווחת האדם וכל היצורים השוכנים על פני הפלנטה (חוץ מיתושים, קרציות, בעלי עסקים גדולים ושאר מוצצי דם. אפילו הדלאי-למה אמר זאת). לשיקול דעתכם - הקליפ (העברה: נוני טל).

http://www.youtube.com/watch?v=X8LnxSjWWD8

שלכם באהבה
- תיאודור

 

 



 

קישור קבוע

"תראה! מה שרציתי להגיד לך..."

"תשמע! מה שאני רוצה שתעשה עכשיו זה..."

"תראה!", "תשמע!", אלו ביטויים המגלמים בתוכם מילות ציווי: "ראה!... "שמע!"...

אף אחד לא אוהב שאומרים לו מה לעשות או שמצווים עליו לעשות דבר כלשהו.

מילות ציווי יוצרות אצל הזולת התנגדות פנימית ספונטאנית ותסכול, ולא תמיד היא מודעת.

על הביטוי: "מה שאני רוצה שתעשה עכשיו זה..." אפשר לדבר בהזדמנות אחרת.

בפשטות: ראוי להימנע מביטויים אלו.

קישור קבוע

נא לעבור לדף:  אודישנים דרושים

קישור קבוע

"המליאה" של תיאטרון החדר
דלת פתוחה ליוצרים ולצופים.

פגישה דו-שבועית קבועה באווירה נינוחה.

הפגישה הבאה של המליאה
מתקיימת ביום ו', 19.11.2010, בשעה 16:00

בחדר ברחוב הרב קוק 8, תל-אביב. טל': 03-5171818

במקום מוגש כיבוד קל והוא מוגדר כמקום פרטי
משך הפגישה: 3-4 שעות בערך. אפשר לבוא ולצאת בכל שעה.
תשלום: 15 ש"ח לכיסוי הוצאות.

אפשר להשתתף? כן, ואפשר לצפות בלבד.

"המליאה" פתוחה לכל. רצוי לתאם מראש בטלפון: 03-5171818

 

 

תיאטרון הסמטה

למשפחת תיאטרון החדר כולל חברי האיגרת השבועית: כרטיסי הנחה!

תיאטרון "הסמטה"- רחוב מזל דגים 8, יפו עתיקה,  http://www.hasimta.com 

טלפון להזמנות: 036812126.  פקס: 03-6814024
hasimta.theater@gmail.com

-------------- 

מילות מפתח

מבית היוצר של תיאטרון אורתו-דה

ההצגה זוכת פרס ראש עיריית עכו בפסטיבל עכו 2009

"מילות מפתח" הינו פרויקט ניווט תיאטרלי בתוך ארכיון הכיבוש.

המחזה מבוסס על כתבותיו של העיתונאי גדעון לוי ועל עדויות של נשות ארגון "מחסום וואטש", "טוקבקיסטים" וקולות רבים המהווים חלק מתוך בליל מילות המפתח.

מאת: אלדר גלאור. בימוי: מרטין מוגילנר. מוסיקה: יובל מסנר. עיצוב תאורה: מיכה מרגלית.

משתתפים: גבריאל הדר, לוטוף נוייסר, דורית אבנט, איילת הלפרן, איברהים סקלה, מירי קירמאיר.

"...אגרוף בבטן, גרוני נחנק, עיני דמעו, הצטמררתי ונסחטתי רגשית...

נטענתי לעוד 25 שנות סיקור..". (גדעון לוי, הארץ)

משך ההצגה: שעה ורבע

טלפון הסמטה לרכישת כרטיסים מוקדמת (ולאור הביקוש רצוי לעשות כן) 03-6812126

לפרטים והזמנת כרטיסים, תיאטרון הסמטה  03-6812126

לפרטים והזמנת הצגות, מרטין  0542-393669 אלדר 0546-966228.

ההצגה הבאה ביום ה', 18.11.2010, בשעה 21:00 בתיאטרון הסמטה.

לאנשי תיאטרון החדר ולנמעני האיגרת, המחיר הוא 35 ש"ח במקום 70 ש"ח. בזמן רכישת הכרטיסים יש לציין שהינכם אנשי תיאטרון החדר.
--------------

 

אנסמבל קוקייה מציג: תחושת בטן

תיאטרון תנועה נשים. סיפורה של אישה הנקרעת בין שני עולמות עד שיגעון. היא מנסה לרצות את הסביבה ולהתנהג בהתאם לציפיות החברה ממנה, אך שואפת לממש עצמה. היא נעה בין מחשבות מסרסות שמשתלטות על תודעתה לבין מערכות יחסים עם נשים כוחניות ודכאניות. במהלך המסע היא מגלה את הכוחות שבתוכה. 

בימוי: רן בן עזרא ושרון שלומי. כוריאוגרפיה: שרון שלומי.
משחק ומחול: אדרה שפיגל, ליאור ג'ייקובס, מירב סקאל-רוז'נקו, רונית הריס, שלי בן אברהם, שרונה בוטנרו ושרון שלומי.
עיצוב תפאורה ותלבושות: סיון יחזקאלי וענת בילו. תאורה: ענת בילו. עריכת סאונד: איתן בהר. עיצוב גרפי: בלה מלכין

ייעוץ אמנותי: אמיר אוריין - תיאטרון החדר.
הצגת טרום בכורה, היכל התרבות, נתניה, 4.12.10 בשעה: 20:30
כתובת: רחוב רזיאל 4, נתניה. עלות כרטיס: 35 ש"ח
טלפון ישיר לקופות להזמנות: 09-8308811

כתובת האתר להזמנת כרטיסים און ליין:
http://www.netanya-culture.co.il/play.asp?ID=565

הצגת בכורה, התיאטרון הערבי עברי, ת"א-יפו, 8.12.10 בשעה: 21:00
כתובת: רחוב מפרץ שלמה 10, יפו העתיקה (ליד החמאם).

עלות כרטיס: 60 ש"ח (לילדים, גמלאים וסטודנטים 35 ש"ח).

טלפון ישיר להזמנות: 03-5185563.

להזמנת כרטיסים און ליין: http://www.arab-hebrew-theatre.org.il/heb/plays/play_info.asp?ProgramID=702

 

דקת דומייה  Schweigeminute

זוכת פרס ההצגה הטובה ביותר 'עכו 2', פסטיבל עכו 2010 

גרמניה מדגמנת ציונות - ישראל מדגמנת גרמניה.

מסע הגירה אוטוביוגרפי ודמיוני. 4 יוצרים כלואים בימים ההם בזמן הזה.

מוקדש לסבתא רחל, שאהבה בעברית, בגרמנית ובשפה הייחודית שלה. 

18.11, יום ה', בשעה 20:00 בתיאטרון תמונע

19.11, יום ו' בשעה 13:00 ו- 20:30 בתיאטרון תמונע.  טלפון להזמנות: 03-5611211

http://www.tmu-na.org.il/Index.asp?CategoryID=21

20.11, מוצ"ש, בשעה 21:00 במרכז לתיאטרון עכו.  טלפון להזמנות: 04-9914222

http://www.acco-tc.com/site/

רעיון: אריאל ניל לוי, הילה גולן. בימוי וכתיבה: הילה גולן
מאת ובהשתתפות: ניבה דלומי, אריאל ניל לוי, אנקה ראוטמן, מיטל צור
מוסיקה: ארז פרנק. עיצוב תאורה: יאיר ורדי 
קטעים מתוך הסרט: 'יזכור- עבדי הזיכרון' 1991 במאי: אייל סיון 

בתמיכת מכון גתה

 

לזכרו של יקירנו ואהובנו מאיר אלוני נ''י

שלום אמיר יקר, ולכל הזוכרים והמוקירים.

ביום שני, 29.11.10 בשעה  20:30  בבית- תמי (שבגינת שיינקין) תל אביב, נקיים ערב אומנותי של ''תיאטרון הנפש'' לזכרו של יקירנו ואהובנו מאיר אלוני נ''י.שהלך מאתנו, כך לפתע, לפני שנה. נשמח לכל השתתפות בדברים לזכרו, קטע אומנותי, כל רעיון אחר שיבוא מכם - יהיה מבורך!

אנא, הגיעו לכבד את זכרו.

בבקשה להתקשר אלי, רצוי לטל. נייד :054-680-5548 מירי/אלונה
בריאות  ושמחה !
מירי/ אלונה, אלוני

 

יונתן אסתרקין - שתי הצגות

1. "הכלב היהודי" בתיאטרון הסמטה בתאריכים 12, 13, 15 בנובמבר בשעה 21:00.

03-6812184

2. "הנשים האבודות מטרויה" מאת חנוך לוין החל מ-28.11 ובמשך כל חודש דצמבר
בבית צבי באולם אהוד מנור ערב ערב בשעה 20:30. 03-6161122.

יונתן: 0545-952101,  rubberduck2@walla.com

 

קול קורא לפסטיבל עכו ה- 32

פסטיבל עכו ה- 32 לתיאטרון ישראלי אחר

מזמין יוצרי תיאטרון, מיצג ומופעי רחוב להגיש הצעות לפסטיבל עכו 2011

פניה זו מיועדת ליוצרים ולהקות לא ממוסדות שאינן נתמכות באורח קבוע והמשכי, המעוניינות להעלות יצירות חדשות בבכורה בפסטיבל עכו ה- 32 לתיאטרון ישראלי אחר שיתקיים בעכו בין ה- 16-19  לאוקטובר 2011 חוה"מ סוכות.

את ההצעות יש להגיש לא יאוחר מהתאריך 1.1.2011 לפי ההנחיות שבטופס ההגשה.

הוועדה האומנותית של הפסטיבל לתיאטרון אחר מעוניינת ביצירות השואפות לפתח שפה תיאטרונית מקורית, חדשה או שונה, יצירות הקוראות תיגר על אתוסים מרכזיים בחברה הישראלית, נותנות ביטוי להלכי רוח אלטרנטיביים ומציבות סימני שאלה במקום בו מונצח המוסכם.

יצירות הבודקות את גבולות מושגי התיאטרון והרחבתם, יצירות בינתחומיות, יצירות המציעות גישה מקורית לחלל תיאטרוני, לבימוי, ליחסי קהל-מופע, ושמבקשות לייצר תהליך עבודה ארוך טווח.

הוועדה תעודד הצעות שתהיה להן זיקה וקשר לעיר עכו ברמה של חלל, תוכן והשראה וכן תעודד הצעות המתכוונות לעבוד לאורך תהליך יצירת המופע והחזרות בעכו עצמה.

להצעות שיתקבלו יוענקו תקציבי הפקה וליווי אומנותי והן תוצגנה במסגרת הפסטיבל. האחריות הכוללת להפקת ההצגות \ מיצגים מוטלת על מגישי ההצעות.

את ההצעות יש להגיש לפי הטופס המצורף – אשר ניתן להורדה באתר

הנהלת הפסטיבל אינה מתחייבת להחזיר את חומר ההצעות שתישלחנה.

טופס הגשת מועמדות להצגה בפסטיבל עכו 2011:

את ההצעות יש לשלוח אך ורק דרך המייל. במידה ולא קיבלתם תשובת אישור על משלוח המייל תוך שבועיים מיום המשלוח נא ליצור קשר טלפוני במספר 054-589-7954.

נא למסור את ההצעה בקובץ וורד אחד בלבד (נא לא לשלוח גרסת 2007),

במידה ואתם מצרפים נספחים ותמונות, נא להדביקם על מסמך הוורד.

בראש כל הצעה נא להוסיף את הסעיפים הבאים כפי שהם מופיעים מיד:

1. שם ההצעה

2. שם מגיש ההצעה ותפקידו בהפקה

3. פרטי התקשרות: שם, כתובת אי-מייל, כתובת דואר רגיל ומספר טלפון.

4. סינופסיס \ תקציר ההצעה – לא יותר מחצי עמוד.

5. קורות חיים מקוצרים של היוצרים והמשתתפים ותפקידם בהפקה (גם אם זו רק רשימה חלקית נכון לעכשיו).

6. גוף ההצעה: במידה ומדובר במחזה; את המחזה בשלמותו. במידה ולא מדובר במחזה; את פרוט המופע.

7. הצהרת כוונות אומנותית לגבי המימוש הבימתי של המופע - חזון בימתי.

8. נספחים: תמונות, שרטוטים וכ"ו .

נא לא להגיש הצעות להצגות יחיד והצגות שעלו כבר בעבר ואינן מוצעות להעלאה בבכורה.

את ההצעות יש לשלוח לכל המאוחר עד לתאריך ה- 1.1.2011 למייל: storgepit@gmail.com

בהצלחה

 

יהודית קונפורטי: החיים הטובים

כל יום רביעי באינטרנט, בין 15:00-16:00, "יחסים עם יהודית קונפורטי", שידור חי.

הנה הלינק לשידורים הקודמים. יש מוסיקה שרצה כמה דקות ואחר כך - אני שלכם: http://www.bestlife.co.il/?categoryId=65850
טלפון לעלייה לשידור ביום רביעי: 077-3000909
הרגישו חופשי להציף אותי בשאלות ותגובות. קצת עלי:

http://www.bestlife.co.il/?categoryId=63973&itemId=133847

יהודית קונפורטי, 054-6240131, 03-6051459
www.my.alternativli.co.il/kjud
http://kjud.cafe.themarker.com

מוסיקאים
מוסיקאים בראשית דרכם שיצירתם איננה רשומה באקו"ם מוזמנים לשלוח אלי מוסיקה להשמעה בתוכנית "יחסים עם יהודית קונפורטי", רדיו החיים הטובים באינטרנט. לך תדע לאן זה יגיע.

kjud59@gmail.com

תודה ענקית, יהודית קונפורטי

 

אלי הוז - קורא סיפורים

כותב לפעמים בקפה דה-מרקר http://cafe.themarker.com/user/22233/
קורא לעתים רחוקות בפייסבוק http://www.facebook.com/?ref=home
מוכר סיפורים יום-יום בסמטת מזל אריה 18, יפו העתיקה.
עונה לטלפון 050-5606670
ועכשיו גם מקבל דואר בג'י-מייל: elie.hoz@gmail.com

תודה. אלי

 

פסטיבל לתיאטרון קצר בצוותא מס. 13

22-25.12.2010, ימים ד'-מוצ"ש

מחיר מוזל  40 לכרטיס למקצרון (במקום 90 ש"ח)

כרטיסים בקופות צוותא, טלפון 6950156.

יש לציין קוד קופה 2010 לקבלת ההנחה.

נשמח לראות את כולכם.  תודה,

http://www.tzavta.co.il/

ענת נוי - שיווק צוותא

 

המרכז לתיאטרון עכו

מנהלים: סמדר יערון, מוני יוסף, חאלד אבו עלי

www.acco-tc.com , טל': 04-9913834, 04-9914222, 050-4633433

עדכונים שוטפים באתר התיאטרון: http://www.acco-tc.com 

 

הקבוצה ביפו

מנהל אמנותי: איתי יטוב איש החדר

הקבוצה ביפו, בית ספר עצמאי למחול, רחוב קדם 109, יפו (במרכז הקהילתי הערבי-יהודי), לפרטים והרשמה לחץ כאן. טל': 03-6595961, אתר אינטרנט: http://www.hakvutza.org.il 

 

יומן אזרחי

עורך: גיא דוידי איש החדר

כל יום שלישי ב - 22:30 ערוץ 98 בכבלים ובלווין

(ש.ח - ראשון ב-10:30 בבוקר )

לתגובות על התוכנית או להצטרפות לקורסי הוידיאו

לשלוח מייל לכתובת : yoman.video@gmail.com

מבחר מתוך קטעי היומן – באתר אקטיבי.

לארגונים ואנשים המעוניינים לשדר סרט וידאו במסגרת התוכנית או לפניות, תגובות והצעות ניתן לפנות במייל – yoman.video@gmail.com

להצטרפות לקבוצת התפוצה של "יומן אזרחי" בגוגל ללחוץ כאן: videodiaries

(גיא דוידי)

 

קדימונים למופעים

רוצים שיכתבו עליכם קדימון בעכבר העיר, תיאטרון / מחול / אופרה / בין תחומי?

פנו אל אייל מלובן (לא כרוך בתשלום): eyal.meluban@gmail.com , eyal.hair@gmail.com

--------------

תיקון מחשבים

שחר נגר, 050-7648002. nshachar@bezeqint.net

--------------

שיפוצים

יניב מויאל משפץ דירות ובתים.

הנחות למכותבי האיגרת השבועית של תיאטרון החדר: 0523-868338.

--------------

מונולוגים ודיאלוגים לשחקנים/ות:

לכתוב אלינו amir@roomtheater.co.il  ולבקש מונולוגים ו/או דיאלוגים.

קישור קבוע

עם פתיחת "היכל התרבות" באריאל

- המשך כרונולוגיה של תגובות

על המכתב השני של היוצרים בתיאטרון כנגד ההופעה באריאל.

(תגובות קודמות נמצאות כאן: האיגרת השבועית, 11.11.2010)

--------------

בעקבות הסערה: הופץ "קטלוג ציוני לתיאטרון"

ווינט, מרב יודילוביץ', פורסם: יום חמישי,1.11.10, 16:10 1

תנועת "ישראל שלי" הפיצה קטלוג ובו מפורטות הצגות מותרות ולא מותרות לצפייה, "על פי קריטריונים ציוניים", כהגדרתם. בין ההצגות האסורות: "גטו", "לילה לא שקט", "המלט" ועוד. דליה שימקו: "זה מזכיר תקופות קשות בהיסטוריה"

בשעה שבפורום איגודי היוצרים עמלים על ארגון כנס חירום שייערך מחר (ו') באולם צוותא בתל-אביב, נחת על שולחנם של חברי המדור לתיאטרון במועצה לתרבות ולאמנות, לתיאטראות ולתיבות הדואר של שחקנים וחברים באיגודי היוצרים "הקטלוג הציוני לתיאטרון"...

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3983291,00.html  

--------------

אמנים ללימור לבנת: "חזרי בך או התפטרי"
מאת: טל לוין, עכבר העיר אונליין, יום שישי 12 בנובמבר 2010 20:31

בכנס חירום של איגודי שחקנים, אנשי תיאטרון ואמנים שנערך היום, קראו שחקנים ויוצרים לשרת התרבות לימור לבנת לחזור בה מכוונתה לחייבם להופיע בהיכל התרבות באריאל. "אנו קוראים ללבנת להתפטר או לרדת מהעץ", אמר השחקן דביר בנדק.
"קיבלנו שרת תרבות חשוכה ולא מעורבת. אני קורא לה לעשות את אחד מהשניים - או להתפטר או לאסוף את עצמה, לרדת מהעץ ולפעול לסיום הפילוג הזה". את הדברים הללו אמר היום (שישי) דביר בנדק, יו"ר הוועד המנהל של שח"ם (איגוד שחקני המסך) בכנס חירום שנערך בצוותא...
http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,720,209,56741,.aspx
--------------

אנשי קולנוע מתייצבים לצד סרבני אריאל
מאת מרב יודילוביץ' ווינט, פורסם:  13.11.10, 11:15 
ארי פולמן, ערן ריקליס, איתן פוקס ויוצרי טלוויזיה וקולנוע נוספים הצטרפו לעצומה היוצאת נגד איומיהם של שרת התרבות וגורמי ימין: "סירובם של אנשי התיאטרון - זכותם הדמוקרטית, מימון התרבות אינו כלי לאיום והשתקת אזרחים"
עשרות אנשי קולנוע וטלוויזיה בכירים בישראל החליטו להצטרף לאנשי התיאטרון ומחאתם נגד כוונתה של שרת התרבות לימור לבנת לדרוש ממוסדות נתמכים להתחייב להופיע בכל מקום בארץ (לרבות ישובים מעבר לקו הירוק) כתנאי למימון. בעצומה המתפרסמת באינטרנט נכתב: "ביחד איתכם נעמוד על זכותנו וחובתנו האזרחית והמוסרית להביע את דעתנו ולפעול על פי עמדותינו הפוליטיות וצו מצפוננו, ובכך לנסות ולהשפיע על עתידה של מדינת ישראל".
על העצומה חתומים עשרות יוצרים בולטים ובהם ארי פולמן ("ואלס עם באשיר"), קרן ידעיה ("אור"), ערן ריקליס ("שליחותו של הממונה על משאבי אנוש"), רונית אלקבץ ("שבעה"), דוד אופק ("ההרוג ה-17"), איתן פוקס ("הבועה"), רני בלייר ("שבתות וחגים"), איתן גרין ("הכל מתחיל בים"), סיון ארבל ("בטיפול"), שירה גפן ("מדוזות"), ג'ולי שלז ("עפולה אקספרס"), שי כרמלי פולק ("בלעין חביבתי"), אסף אמיר ("הדקדוק הפנימי"), אמיר הראל ("יוסי וג'אגר", "ללכת על המים"), דוד וולך ("חופשת קיץ") ויעקב גולדווסר ("מתחת לאף", "אבא גנוב").

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3983668,00.html

--------------

יוסי שריד, מהשפלת מורים להשפלת יוצרים - מהפכת התרבות

הארץ, 14.11.2010

גם בישראל מתחוללת עכשיו מהפכת תרבות: יבחן אמן את עצמו בכל יום אם הוא ציוני בכל-מאודו, ואם לא יעשה זאת - לימור לבנת תבחן אותו. מי שיעבור את הבחינה בהצלחה, יהיה מועמד לפרס היצירה הציונית; ואם ייכשל, חלילה, כי אז לא בטוח שימצא עבודה או שישולם לו מלוא שכרו: מי לפיצוי ומי לקיצוץ, והכול נהיה בדברה של השרה... 

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1198422.html

--------------

ראש הממשלה בנימין נתניהו: מי שמחרים את אריאל חותך בבשר של כולנו

מאת ברק רביד, הארץ, 14.11.2010

נתניהו ביקר במהלך ישיבת הממשלה את חרם האמנים על היכל התרבות החדש בעיר. "אני חושב שזו לא השיטה", אמר... 

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1198436.html

--------------

עצומה נגד דיכוי חופש הביטוי בידי שרת התרבות

15.11.2010

אנו, החתומים מטה מביעים את דאגתנו וחרדתנו לנוכח יוזמתה של שרת התרבות לימור לבנת, לכפות על שחקנים ואמנים להופיע בהתנחלויות כנגד רצונם -  ובמקביל לחלק פרסים למה שנקרא בפיה יצירות ציוניות.

אחד מסימני ההיכר המובהקים של משטר דמוקרטי הוא חופש הביטוי של כל אזרח – ושל כל אמן - להביע דעה באופן חופשי, הן במלים והן במעשים, כל עוד אין במעשים משום עבירה על החוק. במשטר דמוקרטי רואה הממשלה כחובתה לתמוך באמנים ולקדם את האמנויות, מבלי להעלות בדעתה להתנות זאת בנאמנות עיוורת לעמדות הממשלה.

מדינה שבה מחולקים פרסים לאמנים מטעם שיצירותיהם משקפות את הקו הפוליטי והאידיאולוגי של השלטון, ואילו מי שמעז לחלוק על הקו הזה נענש בחומרה, תתקשה לטעון לתואר מדינה דמוקרטית.

שאלת ההתנחלויות בשטחים שכבשה ישראל בשנת 1967 היא בלב ליבו של הדיון והויכוח הפוליטי המתנהל במדינתנו מזה ארבעים ושלוש שנה. זכותו של אמן בישראל, כמו של כל אזרח, להביע עמדה בדיון זה – גם על ידי היענות לצו מצפונו וסירוב להופיע בהתנחלות.

אנו קוראים לשרה לימור לבנת לחדול מיד מהניסיונות לכפות על אמנים נקיטת עמדה פוליטית שאינה עמדתם. תרבות ואמנות אינן יכולות לשמש שופר תעמולה למשטר. שרה שאינה מבינה זאת אינה יכולה להמשיך ולשמש שרת תרבות במדינת ישראל

אנא חתמו והעבירו הלאה:
http://www.atzuma.co.il/kriyrteryonim

(העברה: אדם קלר)

--------------

לראשונה: חרם צרכני על אריאל

דפנה ליאל | המהדורה המרכזית, חדשות 2 | פורסם 15/11/10 20:44 

מהומת התיאטרון באריאל נמשכת וכעת - מקרה ראשון של חרם צרכני נגד המכללה האקדמית של אריאל. יבואן חיפאי שהתבקש לספק מוצרים למחקר במכללה, סירב לעשות זאת בנימוק: המכללה מחבלת בסיכויים להגיע להסדר שלום...

http://www.mako.co.il/news-channel2/Channel-2-Newscast/Article-2a46fca33b05c21004.htm&Partner=rss

--------------

הארץ, מאמר המערכת: שרת התרבות והכפייה
16.11.2010, 07:11
שרת התרבות לימוד לבנת מוכיחה, שהמציאות יכולה לפרנס את תיאטרון האבסורד. חרם האמנים על היכל התרבות החדש באריאל עורר בלבנת פרץ של פעלתנות. סירוב של אנשי תיאטרון וקולנוע לתת הכשר לכיבוש ולהתנחלות בגדה המערבית זיכה את השרה בחשיפת יתר ועורר את תאבונה, עד שאינה מסתפקת בהצהרות לאומניות מתלהמות ובהסתה נגד אנשי תיאטרון בעלי מצפון. אתמול פורסם, כי לבנת הורתה לשנות את הקריטריונים לקבלת תמיכה ממשלתית כך שהעברת כסף למוסדות תרבות תותנה בהתחייבות להופיע בכל מקום בישראל - שעל פי הגדרתה, כוללת בתחומה גם את אריאל.
תאוות המחלוקת מעבירה את אנשי הימין על דעתם. עד היום לא החליט שום מוסד תרבות להחרים את האולם באריאל. להיפך, רוב מנהלי התיאטראות הודיעו, כי חרף סירוב של כמה שחקנים להופיע על במת אריאל הם דבקים בחוזים שחתמו עם הנהלת האולם. אחדים מהמנהלים מזדהים עם הגישה, שהאמנות חוצה גבולות ומחלוקות פוליטיות. אחרים חוששים, שידו הארוכה של השלטון תיכנס לכיסם ותפגע בפרנסתם.
הופעה בהיכל התרבות באריאל כמוה כהופעה באולם תיאטרון בתל אביב המתיר כניסה ליהודים בלבד. אריאל פותחת את שעריה אך ורק לפני השכנים הפלסטינים מיישובי הסביבה, שהתמזל מזלם לקבל היתר לנקות את רחובות ההתנחלות. האיום לפגוע בפרנסת אמנים, שהופעה בהתנחלות עומדת בסתירה להשקפת עולמם המוסרית, אינו עולה בקנה אחד עם חופש הביטוי וחופש העיסוק של היוצרים והמבצעים.
"פרס היצירה הציונית", עוד המצאה של לבנת, מלמד על חוסר תרבות. על פי הקריטריונים שהשרה מבקשת להכתיב לעולם התרבות בישראל, יצירות של עמוס עוז, דויד גרוסמן, מאיר ויזלטיר וסמי מיכאל אינן ראויות לפרס. ספק רב, אם הכרזת העצמאות הייתה עומדת במבחן הנאמנות של השרה.
אם חופש הביטוי וחוסן הדמוקרטיה הישראלית יקרים ללבו של ראש הממשלה, עליו לרסן את שרת התרבות.

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1198762.html

--------------

ניצחון בנקודות ללבנת: התיאטראות יציגו באריאל

יום שלישי 16 בנובמבר 2010 20:50 מאת: מתן אברמוביץ', עכבר העיר אונליין

בתום ישיבה סוערת בה השתתפו נציגי האמנים והרשויות המקומיות, הוחלט כי כל מוסדות התרבות יופיעו באריאל. ההחלטה על שינוי הקריטריונים לתקצוב המוסדות, תועבר למשא ומתן נוסף...  

http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,720,209,56864,.aspx

--------------

האגודה לזכויות האזרח בישראל

16 בנובמבר 2010, דחוף בפקס: 5408096

לכבוד

מר איציק רוכברג,

ראש עיריית רמת השרון

שלום רב,

הנדון: החרמת אמנים המסרבים להופיע באריאל

שמענו בדאגה רבה על החלטתך להורות למחלקת התרבות של העירייה שלא להתקשר עם אמן כלשהו, המסרב להופיע באריאל. אם לא היה די בכך הרי שהגדלת לעשות כשפנית לראשי רשויות מקומיות נוספות ושכנעת אותם להצטרף ליוזמתך. החלטה זו אינה חוקית בהיותה פוגעת בזכויות יסוד והיא אף פסולה מבחינה ציבורית.

כידוע אריאל הוא יישוב בגדה המערבית, שהיא שטח כבוש המנוהל על ידי שלטון צבאי. כך על פי המשפט הישראלי וכך על פי הדין הבינלאומי. אמנם קשה למצוא לכך זכר באתר האינטרנט של עיריית אריאל, אך היא הוקמה על פי צו של המפקד הצבאי, וכל פעולתה המוניציפאלית מוכתבת על ידי חקיקת הביטחון. מובן שכל עוד ישראלים שוהים בשטח הגדה המערבית צה"ל מחויב להגן על שלומם ולספק להם את כל השירותים הנדרשים. יחד עם זאת לא ניתן לחייב אף אדם שאיננו עובד ציבור בתוקף תפקידו להגיע לאריאל, יהיו סיבותיו אשר יהיו – חשש מפני הסכנה הביטחונית, מחאה נגד הפגיעה בזכויות האדם הנגרמת על ידי קיומן של ההתנחלויות, תמיכה בהסדר מדיני, שהקמתן של ההתנחלויות מנוגדת לו, ועוד כהנה וכהנה סיבות ומניעים.

אסור לרשות ציבורית להפלות אדם בשל דעותיו והשקפותיו. יש בכך פגיעה הן בחופש הביטוי והן בחופש העיסוק...  

בכבוד רב,

דן יקיר, עו"ד, היועץ המשפטי

האגודה לזכויות האזרח בישראל (ע"ר), נחלת בנימין 75 תל אביב, טל': 03-5608185, פקס: 03-5608165. www.acri.org.il, אימייל: mail@acri.org.il

--------------

סטודנטים להוראה מסרבים לערוך פרויקט באריאל

תומר ולמר פורסם:  17.11.10, 21:51 

פרויקט הגמר של הקורס ללמידה אתגרית ייערך בעיר שמעבר לקו הירוק. שליש מהסטודנטים הודיעו על סירובם, חבריהם הצטרפו לאות הזדהות - ואחרים התקוממו. המכללה: בחרנו במקום רק משיקולי איכות ובטיחות, תהיה חלופה למחרימים...  

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3986176,00.html  

--------------

חרם אמנים, לא רק באריאל

הארץ, מאת ציפי שוחט. 18.11.2010

מאורי צבי גרינברג ועד דודו טופז, מחוה אלברשטיין ועד אריאל זילבר. מסע היסטורי קצר בין אמנים שהוחרמו בשל דעותיהם הפוליטיות, בעקבות פרשת היכל התרבות באריאל... 

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1199132.html

-------------- -------------- --------------

קישור קבוע

אמיר אוריין - תיאטרון החדר

רחוב הירקון 29, תל אביב 6801138
טל: 03-5171818.  פקס: 03-5160706. 
דוא"ל: info@roomtheater.co.il