הצטרפו לאיגרת השבועית

מתי הוא הזמן הנכון ביותר ליצירה? בהנחה שאין אנו שרויים במצב של התנגדות, עכשיו הוא הזמן.


חיבור חשוב ביותר על היוצר נסים אלוני. ספר מרתק, מצחיק, עצוב, מכיל תובנות מפתיעות וגילויים חדשים. ספר לימוד על אדם ותקופה. באיגרת השבועית אנו מביאים קטעים מתוך הספר (ללא הערות השוליים).

 

"אני הקורבן האמיתי"

 

מחזותיו הפגומים של אלוני, הלא לכידים, בעלי הקונפליקטים נעדרי ההכרעה, עם עודפי החומרים, האמירות הרב-משמעיות, קיטועי הרעיונות והמהלכים, הדמויות המפוצלות, והתמונות ללא מעברים מלכדים – כל אלה, בצירוף טקסטים שעוסקים במצבי זיוף, תעתוע, שכפול, ניכור רגשי, וכמיהה למרחבים שמחוץ למציאות, מעידים על האיש שחזר מהמלחמה. הוא מעמיד את עצמו מולנו כעד, בלי כוח להתייפות ובלי לחפות. הגמגום הוא ההצהרה של נסים אלוני ביחס למלחמה.

 

משום כך אין להתפלא שלאחר הפגיעה המוחית ב-1992 בקע ממוחו וידוי בתוך שיר. שירו של אביון הביטוי, קוסם המילים במחזותיו, אבל לא, כלומר לא אלה בדיוק.

 

השיר שנכתב באנגלית הוא שיר צער ספוג מלחמה. הצער הוא צערו של המשורר אלוני על עצמו, על כך שיש לו רגשות אך הוא אינו יודע כיצד לנהוג בהם, ונדמה לו שבעצם איש אינו מעוניין בהם. לכן הוא נראה לעצמו מוקיוני, מלודרמטי. מה עוד שאלוני נרתע מהפגנת רגשות עודפת, ובעצם מכל הפגנת רגשות.


 This brain of mined

Damaged

Part of it dead

With mourning unrecorded

With leg marching a-la-flag

A clown, weeping-crying

All outer sorrow melodramatic, needless,

Higher older intelligences are at game

Or is it war?

Or has it a completely other word?

Another brain-sign, unknowable lingo?

Another very airy habitant of my body

A friend or foe? -

Seems to speak a language completely unfamiliar to the brain

And very elusive to me

It is my daily-forgotten soul

With its unbearable inexpressiveness.


המוח הזה שלי

פגום

חלק ממנו מת

עם אֶבֶל שלא תועד

עם רגל צועדת כמו-מועדת,

מוקיון, מייבב-בוכה,

כל הצער החיצוני מלודרמטי, לא נחוץ

תבונות גבוהות ועתיקות פועלות כאן,

או שמא זו מלחמה?

או שיש לזה מילה אחרת לחלוטין?

סמן-מוח אחר, ניב לא ידוע?

דייר אחר, אוורירי מאוד, של גופי

חבר או אויב? -

כאילו מדבר שפה זרה לחלוטין למוח

שחומקת ממני

זוהי נשמתי הנשכחת-מדי-יום,

עם אי-היכולת הבלתי-נסבלת לבטא עצמה.

 

דימויי מלחמה ורמזים על אודותיה צצים מתוך שיר שמדבר לכאורה על האירוע המוחי. הדיסוציאציה הופכת לאסוציאציה:

מיהו הפולש החמקמק לתוך גופו של אלוני, המתקיף הלא מזוהה סופית: "חבר או אויב?"

השורה "אינטליגנציות גבוהות ועתיקות נכנסו לפעולה" יוצרת באנגלית (Intelligence) אסוציאציה לשירותי מודיעין. הרגל הכושלת היא גם רגל צועדת עם דגל מונף. Flag באנגלית הוא "כושל" וגם "דגל". ושאלת המפתח בשיר: "או שמא זו מלחמה?"

 

שתי מלחמות מתחוללות בתוך תודעת אלוני המאושפז בבית חולים לאחר האירוע המוחי. האחת היא המלחמה בפולשים לתוך גופו, הצער, האינטליגנציות הגבוהות המהתלות בו, נשמתו הדוברת פתאום שפה זרה למוח. הצער שלו נראה מיותר, נלעג, גם בגלל שאינטליגנציות גבוהות משחקות כאן. והמלחמה האחרת, שהאירוע המוחי מביא היזכרות בה היא מלחמת העצמאות. הסיום הטראגי של השיר שייך לשתי המלחמות: "דייר אחר, אוורירי מאוד, של גופי / חבר או אויב?  / כאילו מדבר שפה זרה לחלוטין למוח / שחומקת ממני / זוהי נשמתי הנשכחת-מדי-יום, / עם אי-היכולת הבלתי-נסבלת לבטא עצמה".

 

(המשך יבוא)

לאיגרת השבועית של 2010 . 11 . 18