יש תאטרון שהוא בידור
ויש שהוא שליחות אישית וחברתית
מקדש-מעט של אדם בדרך לתיקון עולם
(רגעים של התבוננות בהתנהגות של בעלי חיים כמשל )
(משך קריאה משוער: 1:30 דקות)
לאטע אחז בשיניו את המקל והניף ראשו בגאווה אל על אבל אף כלב אחר לא שם לב אליו. הוא זינק אל עבר הכלבים וחלף לידם בנהמה שפירושה: תראו אותי ובואו אחריי! הם נענו לקריאה ורצו אחריו. עכשיו היה לאטע נושא הדגל, הכלב הראשון במעלה בלהקה הזאת בחלקת הכלבים אשר בגן. לאטע הוביל את השבט במעגלים גדולים ונהם. אחר כך עצר, שמט את המקל לאדמה והביט בכלבים במבט של אדנות. גם הכלבים עצרו והביטו בו. שוב נהם בקריאה שאפשר לתרגמה במילה אחת: אחרי! ושוב נהרו אחריו כל הכלבים ושוב עצר ונהם. עכשיו הכלבים איבדו עניין בלאטע והמקל שלו ונפוצו לכל עבר. לאטע נותר לבדו. הוא שמט את המקל לאדמה, הביט בו רגע קצר, נטש אותו והלך משם. המקל נותר על האדמה וכבר לא היה דגל ולא שרביט המלוכה של כלב האלפא. עכשיו הוא היה ענף קטן ויבש, מוכן לשכחה. כמה קצרה נראית תהילת עולם לאחר שחלפה.
בלילה יחלום לאטע על דהרת המלכות שלו בגן, עיניו יתרוצצו מתחת לעפעפיו וגופו ינוע בקצב הדהרה וזה יהיה חלום טוב מאד.
שיהיו לנו ימים טובים
באהבה,
אמיר
