בחרתי להשתתף באירוע החשוב הזה מכיוון שאני סבור שעלינו להזכיר את מה שאירע שם. עלינו להזכיר בצעקה גדולה שמדובר באחת מנקודות השפל הגדולות ביותר שחוותה האנושות, תקופה שבה השנאה והטירוף גברו על החמלה והמוסר. עלינו להזכיר גם לעצמנו בעשותנו זאת, ערכים אוניברסאליים של אהבת חינם וכיבוד האדם באשר הוא, בין אם הוא רוב או מיעוט.
כאשר מתמודדים עם הנושא הטעון הזה יש לשקוד על בחירת המילים בחרדת קודש. אני כמובן אינני סבור שיש אירוע בהיסטוריה האנושית שמשתווה לשואה הנוראית שאירעה על אדמת אירופה. מדובר באירוע מצמית שנשען כולו על שנאת עם, פשוט בשל היותו, ימים נוראיים שבהם הגזענות תפסה מימדים מפלצתיים.
חשוב לזכור את הערכים על פיהם נשענה האידיאולוגיה הנאצית, ערכים שבעטיים נכחדו מן האדמה 60 מיליון איש במהלך מלחמת העולם השניה. תורת הגזע, שנאת היהודים – אנטישמיות, אחידות העם הגרמני ושלילת הדמוקרטיה היו המנוע מאחורי ההנהגה הנאצית ובאמצעותם השלטון סחף את העם אחריו, ובשמם, השלטון מחק את מתנגדיו.
התופעות הללו אינן חדשות והן אינן פורחות ביום אחד. מדובר בתופעות שמוזנות ביודעין, שצומחות על קרקע של ייאוש וחוסר תוחלת. זה יכול לקרות בכל מקום ובכל זמן. טבע האדם לא השתנה וכאשר אדם חש מאוים או מבוהל, הוא עלול להגיע לתהומות שמהן אין חזרה.
לא אכחיש שאני חושש. ישראל נכנסה למין מעגל של ייאוש וחוסר תקווה שמייצר אפאתיות מצד אחד ופחד ושנאה מצד שני. אנו חווים התלהמות של השיח, גזענות מוצהרת בכל מקום, חוקים שמצמצמים את חופש הביטוי ואת חופש הפעולה וניסיון להשתיק כל מי שמעז לחשוב אחרת. עלינו לעמוד אל מול הקולות האלה שמאיימים ומבקשים להחיל על הרוב הדומם את עריצות הלאומנות.
זו לא דרכו של בגין וז'בוטינסקי, שדגלו באהבת אדם ובכבודו. זה המון מתלהם שמגיע מהקיצון ונסמך על שתיקת הרוב, בעודו מפלס דרכו אל הזרם המרכזי. עלינו לעמוד אל מול האיומים האלה בעוז ולהחזיר לעצמנו את השפיות ולשמור מכל משמר על הדמוקרטיה.
זו גם המדינה שלנו ומגיע לנו יותר, מגיע לנו שלום, מגיע לנו שקט, מגיע לנו שוויון ובעיקר מגיעה לנו תקווה. מושג אמורפי שלדאבוני נעלם מן השיח הישראלי בשנים האחרונות.
(זוהיר בהלול)
