8. שוב הגוף - פרטיות

לא כל יום היא מתבוננת בעצמה במראה. לפעמים היא בהסתר פנים מכיור וסבון, לזכר טקסי רחצה חסרי פרטיות, כמו בבית חולים, בחדר ניתוח, בחדר הטראומה.

גיגית המתכת העגולה בצבע אפור, שמשקע האבן הנצמד לשוליה, נהפך גירי יותר ויותר מרחצה לרחצה, מוצבת בטבור המטבח, על רצפת העץ האדמדמת, ההולכת ודוהה מקרצוף למשנהו. את הרצפה כאן רק שטפו ולא הבריקו עם משחת בורדו כמו בסלון / חדר ילדים / חדר האוכל לימי החגים/ חדר מכירת הפרוות / חדר הורים.

המים החמים, הרותחים, הסבון הקומוניסטי חסר הבושה והחמלה (האם שם עלה הרעיון שסבון כביסה מצוין לחפיפת שיער?), קרצוף קשוח של יד מורגלת בעבודות פיזיות קשות על הגוף הרך, בלי כבוד לפרטיות, לכוח הסבל, צמות דקות שגודלו ארוכות ללא סיבה. כמה טרחה נדרשה לשימור הצמות, כמה כאב זרם בתוכן, בנימיהן נספגו חפיפה חומצית, סירוק

למשעי, קליעה, גיהוץ, עמלון. הסרטים, כמו הדגלים התכולים של קרלוטה החמישית מ"האסופית", שקשרה אותם לצמות הדוקות באובססיביות עד שהפכו לסמלה המסחרי בספר, שהוסר רק לאחר נישואיה, בדום בתמונות מעונות, כשידיי העושות במלאכה מגוידות מטקס חניכה.

הידיים שדרשו ממנה בטקס חניכה אחר לבלוע חלמון צהוב וחי והיא לא עמדה במשימה וברחה על נפשה וכוהנת הטקס צמודה אחריה. פתחה את הדלת, ריחפה במורד מדרגות ההיכל, מדרגות עץ מובילות למבוי שאליו נהגה להשקיף ביושבה על אדן חלון המטבח הגדול, שהמדף החיצוני שלו שימש כמקרר לעת-מצוא.

לאן רצתה להמשיך מהמבוא והלאה, בת השבע בבגדים דקים, בשער פרום ודק שטרם סורק? לחצר המשחקים, עם ארגז החול הנקי בכל קיץ, עם עץ הארמון שגדל בחצר או מעבר לגדר? ברחוב סטלינה 48 שיהפוך לאחר מות סטלין לרחוב האחדות הלאומית 48. אז לא ידעה למה, רק שיננה את השם החדש כחידוש מרענן ובאחד הימים המועטים שבילתה בבית הספר, דקלמה אותו בגאון באוזני המורה: יד-נוש-צ'ה נארודובה. אפילו המורה עוד לא ידעה על השינוי בשמו של אחד הרחובות הראשיים של ורוצלב. מה זה אומר שהמורה לא ידעה על השינוי? והנה מאמן ישראלי אימן את קבוצת הכדורסל של ורוצלב ואיה התעצבה על לבה שקבוצתו במקום גרוע בליגת העל בכדורסל הפולני? האירופי? 

אם איה הייתה מספיקה לצאת לרחוב, בשיער הפרוע, נעלי הבית, ובלי מעיל, יכלה לפנות ימינה ותוך דקות ספורות להגיע לנהר האודרה, שחוצה את ורוצלב, שנקרא אצלנו אודר, לעבור את הגבול ולברוח לגרמניה, או לעלות לחשמלית, שנקראה, טראמוואי, ופעם אמה הפסידה תחנה כשניסתה להוריד את עגלת אחיה, עגלה גדולה וכבדה כמוהו, ומאז החליטה ללכת ברגל ולא לנסוע עוד בחשמלית הבוגדנית.

איה יכלה לנסוע ל-Rynek, השוק הגדול של ורוצלב, אל אביה, שהיה לו שם חנות מטעם הספודז'ילנה, ההסתדרות הפולנית, יחד עם קינדרל החייט ולבקש את הגנת אביה עד שתגיע לשם אמה עם קליפת הביצה בידה הגרומה האיתנה, עם עין הביצה הצהובה והדוחה, שנוזלת בזה הרגע בראשה ובשערה הפרום.

כאן, בסופו של גרם המדרגות הראשון, הוכחה עליונות בת הארבעים על בת השבע, בהשלמת החניכה, ההכתרה בביצה נזילה ואחריה חפיפה, סירוק, קליעה צמיתה מהודקת, עטורת הסרטים, מעומלנים, מגוהצים, בידיים גרומות מנצחות.