איש אומלל. פעם הוא רצה להיות שחקן. אבל אבא לא היה מסכים לעולם שבנו יהיה שחקן ועל כן הוא ביטל את הרעיון הזה מיד. אחר כך אמר לעצמו שאם לא שחקן, אז לפחות ראש ממשלה. הוא חשב שאבא יאהב את זה. אבל אבא מעולם לא אהב אף דבר אחד שעשה והוא לא איבד את התקווה שיום אחד אבא יאהב אותו והתקווה לא נטשה אותו גם לאחר שאבא נסתלק מן העולם. על כן הוא מהלך בעולם הזה כמי שאף אחד לא אוהב אותו באמת ועל כן עליו לבלוט בחברה באמירות דרמטיות, להקפיד על הופעה מרשימה ומושכת עין ולנוע ממקום למקום בלי כרטיסי אשראי, כדי שאחרים ישלמו בשבילו וזו תהיה לו ההוכחה המכרעת שאוהבים אותו וכן, ציין לעצמו, שמצד אחד, עליו להיות רציני מאד וחשוב מאד למראה, בצאתו אל הרחוב ואל קהל, ומצד שני, להרבות בחיוכים בפגישות פרטיות. החיוך הוא הדבר הקשה ביותר כי הוא מתיש את שרירי הפנים אבל אין לו ברירה. עליו להיות אהוב, בעולם שבו איש אינו אוהב אותו באמת.
(א.א.)
