האיגרת השבועית

קורס מפרקי פצצות מתקתקות, או במילה אחת: תיעוב. מונולוג. כתב: יוסי זיו. יוצר מופיע: הלל ספיר. צולם בקורס המשחק.

יש תאטרון שהוא בידור

ויש שהוא שליחות אישית וחברתית

מקדש-מעט של אדם בדרך לתיקון עולם

(רגעים של התבוננות בהתנהגות אנושית)

אמר החכם את דברו ואורו עיניהם של שומעיו.

ואני הקטן מקשיב לדבר החכם ולא שומע מה ששומעים שומעיו ועיניי ולא אורות כעיניהם, אלא רק מעט ולא ממש רואה מה שרואים גדולים וחכמים ממני ושואל, האמנם?

על כן אני מטפס על גבם של גדולים וחכמים ממני ועולה על כתפם ואוחז בציצית ראשם, ואז, לפתע פתאום, קו האופק הולך ומתרחק ואני רואה מה שהחכם הגדול לא רואה כי עכשיו אני גבוה ממנו ורואה למרחק רב יותר. בזכותו? כמובן שבזכותו. חס וחלילה מה היו מעוללים לי אם לא הייתי מוסיף "בזכותו". והמרחק גדול מאד והמראות נפלאים ומוזרים ומזעזעים את הנפש ואימה גדולה קמה וסונטת בי: מה יגיד החכם על דברי כפירה אלו? מילא החכם, אבל יעשו חסידיו השוטים שכל ציוץ של כפירה מעורר בהם חמת זעם ופגיעתם רעה.

אבל באמת אני לא צריך לטפס על גבו של איש, אלא רק להביט סביבי ולראות דברים שהחכם הגדול לא רואה. כי מפאת חכמתו הגדולה וגדולתו המחכימה, אין הוא מרכין ראשו לראות מה שלמטה ממנו. אין לו פנאי קטנים כאלה. יום-יומיים כאלה, קטעים כאלה, סרטים קצרים, זוטות, אנקדוטות, כך קראו להם אבותינו . סתם אפורים כאלה, אבל הם החיים בממשותם המדהימה, המפתיעה, המרגשת, הממשית.

מה שאמר החכם הוא המובן מאליו. אבל המובן מאליו כבר זכה להוכחה ולאחר שעיינו בו פעם אחת והוא זכה למעלת המובן מאליו, אין הוא באמת חשוב או לפחות חדל להיות ממשי. הלא מובן מאליו הוא הדבר שיש לתת עליו את הדעת.

1. "בכל אדם מתקנא, חוץ מבנו ותלמידו"

(סנהדרין ק"ה ע"ב)

כלומר: אדם יכול לקנא בכל אדם אחר שמצליח יותר ממנו, חוץ מבנו ותלמידו.

זה המובן מאליו. מה שלא מובן מאליו הוא שהאמירה הזאת לא יכולה להיות נכונה, או לפחות לא יכולה להיות נכונה בהרבה מאד מקרים ועל כן אין זה כלל שאפשר לגזור על כלל הציבור.

הביטו סביב וראו כמה כעס ופחד יש בין אבות ובנים, אימהות ובנות. טקס "פדיון הבן" העברי שבו פודים את הבן הבכור מהכוהן, הוא הד לטקס הפגאני שבו הכוהן מעלה את הבכור קורבן לאל הכנעני הזועם, הד לזעמו המקורי של האב. "תסביך העקדה", "תסביך אדיפוס", אב מקנא קודם לכול בבנו ואחר כך בתלמידו ועליו להיות מודע למקורות הזעם שלו כדי שלא יגרום לאסון.

אין אדם מתקנא אלא בבנו ובתלמידו ואחר כך מתקנא בכול האחרים.

ומדוע אמרו חכמים ש"אין אדם מתקנא..."? לא מפני שהדברים נכונים, אלא מפני שאינם נכונים והם משתוקקים שיהיו נכונים ועל כן אמירתם מכוונת אותנו לקיים את הנאמר בהם ולשאוף לטוב. ועל כן: מה ייעשה אדם? ישתדל להיות אדם הגון. כן, זה קשה לקיים אבל אפשרי. כנגד קנאה וזעם, הגינות היא רפואה טובה לעצמך ולעולם.

2. "קנאת סופרים תרבה חכמה"

(מסכת בבא בתרא דף כא, א(

פירוש:  התחרות בין אנשי חוכמה גורמת להם ללמוד עוד.

האמנם? ראיתי סופרים וחכמים ויוצרים בהמונים ולא מצאתי בהם אחד שהתחרות גרמה לו להרבות חכמה. אם לא הייתה החכמה שורה במעונו לפני שפקדה אותו הקנאה, לא שרתה במעונו גם לאחר שפקדה אותו. להפך: "קשה כשאול קנאה" (שיר השירים ח', 6) והתחרות קשה כמוה. כזו גם זו הן מרבות קנאה ותסכול וכעס וסירוס היצירה והרס הבריאות... סוף דבר: קנאת סופרים לא תרבה חכמה. הטיפול בקנאה באמצעות היצירה הוא ערובה לחזרה למסלול יצירתי משביע רצון. בין זה לבין חכמה, אין דבר וחצי דבר.

יש היורדים לפלפול מתחכם מנסים לפרש קנאה כ"קנאות" (הרשבי"ק), כלומר: המחויבות מוחלטת, ההתמסרות המוחלטת לרעיון היצירה, אבל זהו המקרה שבו מצוקת הפירוש מבקשת לה ישע במשחקי מילים והמון הדיוטות שמחים ומסתפקים בכך. לא ממש משכנע.

ועל כן: מה ייעשה אדם? כמו שנאמר קודם לכן: ישתדל אדם להיות אדם הגון. כן, קשה לקיים אבל אפשרי. כנגד קנאה וזעם וסירוס, הגינות היא רפואה טובה לעצמך ולעולם.

שיהיו לנו ימים טובים

איש אומלל. פעם הוא רצה להיות שחקן. אבל אבא לא היה מסכים לעולם שבנו יהיה שחקן ועל כן הוא ביטל את הרעיון הזה מיד. אחר כך אמר לעצמו שאם לא שחקן, אז לפחות ראש ממשלה. הוא חשב שאבא יאהב את זה. אבל אבא מעולם לא אהב אף דבר אחד שעשה והוא לא איבד את התקווה שיום אחד אבא יאהב אותו והתקווה לא נטשה אותו גם לאחר שאבא נסתלק מן העולם. על כן הוא מהלך בעולם הזה כמי שאף אחד לא אוהב אותו באמת ועל כן עליו לבלוט בחברה באמירות דרמטיות, להקפיד על הופעה מרשימה ומושכת עין ולנוע ממקום למקום בלי כרטיסי אשראי, כדי שאחרים ישלמו בשבילו וזו תהיה לו ההוכחה המכרעת שאוהבים אותו וכן, ציין לעצמו, שמצד אחד, עליו להיות רציני מאד וחשוב מאד למראה, בצאתו אל הרחוב ואל קהל, ומצד שני, להרבות בחיוכים בפגישות פרטיות. החיוך הוא הדבר הקשה ביותר כי הוא מתיש את שרירי הפנים אבל אין לו ברירה. עליו להיות אהוב, בעולם שבו איש אינו אוהב אותו באמת.

(א.א.)

אולי יש פה משהו בשבילך.

היטלר,

בקרוב הוא חוזר

טל': 03-5171818, 052-340-1478

(היטלר - דף באתר החדר)

(לקבלת התכנייה)

הנוסע הסמוי

בקרוב הוא חוזר

40 ₪. טל': 03-5171818, 054-524-2461

(הנוסע הסמוי - וידיאו)

המשרתים

בקרוב הם חוזרים

בחדר. טל': 03-5171818, 050-849-7715

Express your MARGA

מופע לתוך עצמנו. ובחזרה.

חוויה אמנותית-חברתית-מדעית, שמאפשרת לך לגלות צד נוסף בעצמך.

MARGA - מילה בסנסקריט שמשמעותה, האמת בדבר הדרך לשחרור מסבל 

אנו מאמינות שמתן ביטוי ל-MARGA בחיינו, יוצר התפתחות חיובית מעצימה מתמדת.

האירוע נוצר בעקבות מחקר אישי וכן בהשראה ובהתבססות על תאוריות וטכניקות שונות: טכניקת המשחק "שיטת אוריין - המעגל הפתוח"; תאוריות וטכניקות בטיפול בתנועה ובמחול (ארליך, שחר-לוי ועוד); תאוריות רוחניות ופסיכולוגיות (יונג, קליין, גשטאלט ועוד); ותאוריות מדעיות (פיזיקה, גאומטריה מקודשת ועוד).

יום ד', 29.6.2016, בסקולה - חלל לאמנויות במה וקרקס, רחוב הרכבת  72 תל אביב.

כניסת קהל בשעה 20:00. תחילת מופע: 21:00.

לפני המופע - תערוכה: Express your MARGA

טלפון: 077-541-6529

http://margaexperience.wix.com/mysite

MARGA - טאל לוי 0523-720763, בת-חן הוורדי וקשי 054-220-9737

נהג ציירת

מחזה: הלל מיטלפונקט. בימוי: יוסי זיו.

משתתפים: מיכאלה קלי, ברוך גפן.

יום ה', 16.6.2016, בית קלי, רחוב וילקומיץ' 13א', רחובות.

להזמנות: טל', 052-355-3078,  054-524-2461.

ההצגה מתקיימת בנוף המקורי של המחזה - בחצר הבית.

"המליאה" של תיאטרון החדר

דלת פתוחה לכולם. פגישה דו-שבועית נינוחה

"מה קורה?", רצף חימום, "מנחה-שחקן",

נושא על הפרק, במה פתוחה

יוצרים יכולים לבדוק קטעים חדשים שלהם

כל אחד מוזמן להופיע ואפשר גם רק לצפות

מנחה: אמיר אוריין.

20 שח כולל כיבוד. טל': 03-5171818, 052-340-1478

משך הפגישה: 3 ש' בערך.

הפגישה הבאה: יום ו', 24.6.2016, בשעה 16:00

20 ש"ח כולל כיבוד. רחוב יוסף הנשיא 5, תל-אביב

טל': 03-5171818, 052-340-1478

או בדוא"ל. (המליאה)

מונולוגים לשחקנים/ות:

לקבלת קובץ מונולוגים: (הדוא"ל שלנו)