יש תאטרון שהוא בידור.
יש שהוא שליחות אישית וחברתית
מקדש-מעט של אדם בדרך לתיקון עולם
(רגעים של התבוננות בהתנהגות אנושית)
חכם אחד בא לקהל חסידיו ואמר להם: האם אתם רוצים לחיות חיים טובים יותר? אמרו לו במקהלה: כן! אם כך, אמר החכם, כל אחד מכם ירשום בכל יום חמישה דברים טובים שקרו לו!
הלכו חסידיו ורשמו בכל יום חמישה דברים טובים שקרו להם וראו כי טוב, עד שיום אחד עייפו מלרשום ורק חשבו על חמישה דברים טובים שקרו להם וראו כי טוב, עד שיום אחד שכחו לחשוב על חמישה דברים טובים שקרו להם וראו כי טוב ופתאום ראו כי רע ושוב לא שבו אל החכם שלהם והוא שקע במרה שחורה ותלה את עצמו וחסידיו הלכו לחפש להם חכם אחר שיגיד להם איך לחיות חיים טובים יותר.
בא חכם שני ואמר להם: האם אתם רוצים לחיות חיים טובים יותר? אמרו לו במקהלה: כן! אם כך, אמר החכם השני, כל אחד מכם ירשום בכל יום, לא חמישה דברים טובים, אלא עשרה דברים טובים שקרו לו! הלכו חסידיו ורשמו בכל יום עשרה דברים טובים שקרו להם וראו כי טוב, עד שעייפו ואיבדו תקווה לחיים טובים יותר ונטשו את החכם השני ושוב לא שמעו בקולו והוא עבר לעסקי הפורנו כי שם, אמר, תמיד יש עבודה.
ואז בא חכם שלישי ואמר להם: אַלֶף! אני לא החכם השלישי. אני הדור הבא של החכמים ובדור הבא של החכמים, כולם חכמים ואם כולם חכמים, הרי שאין חכמה זו גדולה מזו, וכל חכם לעצמו יודע בעצמו איך לחיות חיים טובים יותר והכול טוב חוץ מהפגיעה בשלומו ורווחתו של הזולת, במשמעות הרחבה של מושג זה! כך אמר החכם השלישי ואז שתק.
אמרו חסידיו: טוב. זה היה אלף! ומה בית? אמר החכם בן הדור הבא, אין בית! אבל אם תבואו מחר אגיד לכם דבר. התייעצו חסידיו ומינו לעצמם ראש לחסידים והוא פנה אל החכם בן הדור הבא ואמר לו: אלף! אנחנו כבר לא חסידיך, ובית! כל הסיפור הזה גדול עלינו וכבר מזמן יצא מפרופורציה, אז תעשה לעצמך טובה ולך למקום אחר כי לנו כבר אין סבלנות לחכמים כמוך. הלך החכם בן הדור הבא למקום אחר ולא נודעו עקבותיו ואחרי שהלך מצאו החסידים בצד הדרך, הודעה חרוטה בעפר, בזו הלשון:
"כי באמת אדם אחד שקול כנגד עולם מלא
ודבר אחד טוב באמת שקול כנגד עולם מלא בדברים טובים".
ואז ידעו כי היה זה המלך המשיח והם החמיצו את בואו, כמו שעשו בכל דור ודור ומיד הכריזו על עפר הדרך אתר קדוש והפקיעו אותו מידי יושבי הארץ ושמו חומה ושומרים חמושים וחתמו על אמנה, שאם יבוא משיח שוב, לא יחמיצו את בואו ואז נשמעה נקישה בדלת.
שיהיו לנו ימים טובים
באהבה,
אמיר אוריין
