הם משוחחים ביניהם שעה מלאה, עגולה, ארוכה, יש שעות כאלה ברדיו. שבהן אפשר להתרווח ולהקשיב לשיח חכמים מבלי שהקשב יופרע בזוטות מסחריות. הם מדברים על תרבות, כך לפחות נשמע לי, כי החמצתי את כותרות הפתיחה. על איזו תרבות? אני מתאמץ להבין על מה הם מדברים. קשה. בסופה של השעה אני שואל את עצמי: על מה לעזאזל הם דיברו?
אולי אני לא מוכשר מספיק כדי להבין? השאלות מורכבות לא פחות מהתשובות, ועל פי רוח התקופה וניסוחיה, התשובות מדברות על "דברים מסוימים" שלא נודע לי מה הם ומי הם ויש להם "תכונות מסוימות" שמשפיעות על "תוצאות מובהקות", במשפטים שיש להם התחלה סתומה אף אם מבטיחה, אבל אין להם סוף פסוק. כי לאחר שהמשפט נקטע במהלך דרכו, מופיע משפט נוסף שאף הוא נקטע על ידי זה הבא אחריו.
אולי הם יודעים המשוחחים שם ברדיו את מה שאנו המאזינים עדיין לא השגנו, והוא שלא באמת אנו מבקשים לדעת את פשר הדברים וכי כל תאוותנו היא להרחיק את הפשר, למחוק את הממשות ולהיוותר מעתה ועד עולם, לנצח נצחים, עם נגינת המילים בלבד. נגינה שמעבר לה אין משמעות שתעכיר את השלווה.
