"הצייר, המאייר והקומיקסאי הידוע זאב אנגלמאיר: להתפרנס בעזרת היצירה שלי זו הצלחה" (הארץ). אנגלמאיר אומר כביכול את המובן מאליו וכמו במקרים רבים אחרים, המובן מאליו הזה הוא טעות בסיסית. על פי הטיעון של אנגלמייר, האמן וינסנט ואן גוך היה כישלון כי לא מכר בחייו אף יצירה אחת ולא כך הדבר וכן הלאה. כשמדובר בהצלחה, כמו גם במקרים אחרים, יש להפריד בין הצלחה אישית לבין ממון, פרסום ופרסים.
ההצלחה שלי לא מוגדרת בזה שהרווחתי מיליון דולר או שזכיתי באוסקר או שהתפרסמתי. גם לא בזה ששכנעתי, למשל, פשיסט מצוי והוא הפך להיות מי שנאבק למען זכויות מיעוטים. במקרה הזה ההצלחה שלי באה לידי ביטוי בכך שאני לא מוותר על הניסיון לשכנע ומתמיד בו כנגד כל הסיכויים, גם אם הוא עדיין לא השתכנע. זו הצלחה ראויה בהחלט.
וישנה ההצלחה המהותית: ההצלחה שלי אפשרית וקיימת בכל רגע, אם אני מתמיד במה שאני מאמין שהוא לטובת בני אדם ככלל, מתמיד ביצירה, אפילו אם לא אזכה בעבורה במיליון דולר ולא אקבל פרס ולא אתפרסם. ממון, פרס, פרסום - אלו האשליות שהמשווקים מוכרים לצרכנים, לא לי. אין להם קשר ממשי אלי. אמשיך ליצור כי זה ייעודי כאדם.
