הצטרפו לאיגרת השבועית

"החדר" הוא התיאטרון היחיד בארץ שבו אתה מרגיש כמו בבית (מאיר אלוני)


האיגרת השבועית

יום ה', 2016 . 9 . 29

שנה טובה!

-------

עכשיו ההרשמה ללימודי משחק ובימוי

בקורסים המרוכזים

של תאטרון החדר

טל': 03-5171818

מידע נוסף כאן

ייעוץ אישי:

אמיר אוריין, 052-340-1478

-------

-------

המליאה - דלת פתוחה 

יום ו', 30.9.2016, 16:00

-------

נו אקסיט

יום ג', 15.11.2016, 20:30

-------

המשרתים

יום ו', 18.11.2016, 10:30

-------

פרטים במדור אירועים

-------


באיגרת זו:

•   שיטת אוריין - המעגל הפתוח: התעלות
•   יוצרים בחדר: ההריונית
•   מדברים על תאטרון החדר: דנה דבורין
•   פירור: הצלחה, בתשובה לשאלה חוזרת
•   אודישנים דרושים: לרגע
•   אירועים: לוח קטן

יש תאטרון שהוא בידור

יש שהוא שליחות אישית וחברתית

מקדש-מעט של אדם בדרך לתיקון עולם

 

(רגעים של התבוננות בהתנהגות אנושית

כי כל תנועה בחלל היא כרפרוף פרפר אי-שם)

 

היא כתבה קטע נוקב, בוטה ומרגש, על דיכוי אישי שעברה במסגרת דתית שבתוכה גדלה. "נוקב, בוטה ומרגש" - אלו הגדרות המסמנות הערכה גדולה ומחמאה ליוצרת שכתבה אותן. כי אמנות היא קודם לכל בּוֹטה ונוקבת! זה בגדר של המובן מאליו בכל חברה מתוקנת. אבל נראה שהחברה שבתוכה אנו חיים אינה מתוקנת כל צרכה והיא נוהגת לדחות יצירות בוטות ונוקבות ועל כן יש לחזור ולשנן את המובן מאליו הזה: מיטב השיר אינו בהכרח כְּזָבוֹ, כפי שטען אריסטו, אלא הבּוֹטוּת שבו.

 

והכתיבה הייתה כאש בוערת בעצמותיה. לאחר שנכתב הקטע היא חוותה התרוקנות של מתח ורגע יפה של ניקיון נפשי. את הרגעים הללו יודע כל יוצר, רגע לאחר שמיצה את אונו ביצירה חדשה. יש לנצור רגעים אלו בזיכרון. גם בשביל רגעים כאלה חי אדם-יוצר. אחר כך באה השקיעה.

 

היצירה נכתבה והיא בגדר של טיוטה מזהירה ומבטיחה. מלבד מרכיב אחד, שקודם לכן נראה לה חיוני והכרחי ומובן מאליו ואילו עכשיו הוא מאיים עליה: הבּוֹטוּת. עכשיו היא חושבת שהיצירה היא חריפה מאד, חצופה מדי והיא נתקפת אימה. מה יגיד הקהל? היא יודעת שטעמו של הקהל הזה התנוון בחשיפת-יתר לבידור. היא יודעת דבר אחד או שניים על הרגליו של האזרח המצוי. גם היא יש לה חלק בחייה שהוא האזרחית המצויה. היא יודעת שכולם רוצים נחמה ורוגע ולהיות בסדר עם כולם ושלא יכאיבו להם כי כבר כואב והכי חשוב: לא לעשות גלים ובשורה התחתונה, מה כולם רוצים? מעט נחת ושקט ושלווה וטמטום מבורך.

 

אפקט הפרפר

כיצד נולדת חשיבה מסרסת כזאת? יש לכך שתי תשובות לפחות.

האחת היא אוניברסלית ומשותפת לרבים. החשיבה המסרסת כאן היא תוצאה של התרוקנות מאנרגיה ששימשה ליצירה. היא ניכרת לאחר שהטיוטה הושלמה והגיע עידן הספק וההתלבטות היוצרת וזהו שלב לגיטימי שאחריו היצירה שואטת קדימה על פי בחירתו של היוצר. התשובה השנייה תלויה ברוח התקופה.

 

אחת ממייצגי רוח התקופה היא היום אישיות ציבורית היושבת לה במרומי משרד התרבות, רחוקה והזויה ככל שהיא והיא שררת התרבות ותגובותיה הציבוריות הן ניאו-פשיסטיות. האמירות הבוטות שלה נועדו לחזק את מעמדה הפוליטי בקרב ההמונים ואלה כידוע, מתייחסים בחשדנות לכל פיסת אמנות שיש בה בוטות ועל כן הם מזדהים עם שררתם.

 

ככל שהדבר נשמע מוזר, תגובה של מוקד כוח פוליטי כלשהו, כמו כל תגובה אחרת אכן משפיעה על נפשם ויצירתם של יוצרים בכל אתר, יוצרים שכלל אינם מכירים אותה אישית ואין להם כל ענין בה. אמירה ניאו-פשיסטית אחת של שררה אחת בעיר הבירה, מתגלגלת לה לחדר חזרות קטן בפריפריה של תל אביב, במסלול ישיר או עקיף ואפילו אם היוצרת לא ממש שמעה את האמירה הזאת ולא קראה אותה בטלפון החכם שלה, היא עברה, האמירה, אל תודעתו של חבר של חבר של חברה או של חברה או של בן משפחה או עמית או שכן ונוחתת בתודעת היוצר, לפעמים מבלי שהוא יודע כלל את המקור שלה. כי הרעל הניאו-הפשיסטי מחלחל לפינות שלכאורה אי אפשר לנחש שיבואו שמה ומסרס את היצירה החופשית.

 

"מה יפית!"

כמו בכל מדינה דכאנית בצד המכוער על הגלובוס, גם בארצנו שועטים עדרי יוצרים ומזמרים באוזני השלטון זמירות "מה יפית" בסגנון עדות הקרנפים ומוכנים לשכנע את מי שמוכן לשמוע אותם, מדוע נכון לדכא יצירה חופשית, למתן אותה, לרסן אותה, להרחיק את עדותה, אל מקום אחר, למשל לדנמרק, לזמן אחר, למשל לפני המבול, אחרי המבול, והם משוכנעים שכל מילה שהם אומרים בעניין הזה היא אמת לאמיתה, חצובה מפי הגבורה והיוצרת שלנו, שקודם לכן היצירה בערה כאש בעצמותיה והיא לא יכלה להכיל אותה עד כי נתנה לה ביטוי במילים, היא כעת רוח נמוכה.

 

מי מרכך את מי?

ואז היא אומרת לעצמה: אני צריכה לרכך את המסר. אי אפשר להיות כל כך בוטה. אנשים לא יכולים לעמוד בזה. הם ידחו אותי, יגלגלו אותי מכל המדרגות, יורידו אותי מהבמה. לא יניחו לי לעלות על במה מול קהל. נכון לי יותר להיות קלה עם אנשים. נכון לי יותר לרכך את המסר!".

נכון לך? או נכון לשררה אשר במוקדי הכוח?

הנה מדוע התרבות שלנו כל כך עלובה. כי דיכוי נמשך - משפיע.

 

מה לעשות? שואלת יוצרת

יש שתי אפשרויות ידועות:

1. הדרך המקובלת. להמשיך וליצור יצירות מרוככות, נעימות למגע. לאחר זמן מה גם את תהיי משוכנעת שהן מצוינות ואפילו בוטות. זהו תהליך שכנוע עצמי, לא כואב, נסבל ומבחינה כלכלית הוא עשוי להיות לפעמים מתגמל.

2. זו כביכול הדרך הקשה, אבל היא קלה יותר מהדרך המקובלת, אם מאמינים בה. היא דורשת חשיבה חדשה, מצע אידיאולוגי מגובש ותמיכה של חבר או חברה. היוצרים מנתקים עצמם מעטיני השלטון, ניתוק פיזי. ניתוק כלכלי, ניתוק נפשי ותרבותי ויוצרים באופן ממשי. זו הדרך ליצירה חופשית, בגבולות רחבים הרבה יותר של ביטוי, היא נדירה, בכל פעם היא חד פעמית, מעוררת, מתקנת עולם ולפעמים גם מעוררת השראה אצל יוצרים אחרים וזה בהחלט לא מובן מאליו. זהו קסם היצירה הממשית.

 

אבל, מקשה היוצרת, הרי אנחנו כולנו קשורים בחבל הטבור שלנו אל משרד תרבות זה או אחר, אל מוקד כוח זה או אחר ולא יכולים לראות עצמנו מנותקים מהם.

 

אכן. זו צרה שנובעת מהרגלי חשיבה שהוקנו לנו במהלך הזמן. אם כן, לפחות עד שהניתוק יהיה אפשרי או עד שנחליף את השלטון, יש ללמד את עצמנו לדעת שתמיכתו של מוקד כוח היא רק אופציה אחת ויש אחרות. אחת מהן היא המגמה שהתחיל בה תאטרון החדר לפני שני דורות ועכשיו היא זרם בתרבות שיכול להיות קואליציוני או אופוזיציוני: להיות תאטרון חדר. פשוט.

 

שנה טובה!

שלכם באהבה,
אמיר

קישור קבוע

כתיבה ומשחק: אורלי בויום, יואב איתמר.  בימוי: יולי הרגיל שדה. צילום ועריכה: גיא דוידי.  


קישור קבוע

דנה דבורין, שחקנית, במאית, מפיקה, הגישה תכניות ילדים בטלוויזיה, בוגרת תיאטרון החדר, מספרת על תקופת לימודיה בקבוצת המנחים (בימוי, משחק, הנחייה), בתיאטרון החדר. בימוי: שלי גורל. צילום: גיא דוידי.


קישור קבוע

"הצייר, המאייר והקומיקסאי הידוע זאב אנגלמאיר: להתפרנס בעזרת היצירה שלי זו הצלחה" (הארץ). אנגלמאיר אומר כביכול את המובן מאליו וכמו במקרים רבים אחרים, המובן מאליו הזה הוא טעות בסיסית. על פי הטיעון של אנגלמייר, האמן וינסנט ואן גוך היה כישלון כי לא מכר בחייו אף יצירה אחת ולא כך הדבר וכן הלאה. כשמדובר בהצלחה, כמו גם במקרים אחרים, יש להפריד בין הצלחה אישית לבין ממון, פרסום ופרסים.

 

ההצלחה שלי לא מוגדרת בזה שהרווחתי מיליון דולר או שזכיתי באוסקר או שהתפרסמתי. גם לא בזה ששכנעתי, למשל, פשיסט מצוי והוא הפך להיות מי שנאבק למען זכויות מיעוטים. במקרה הזה ההצלחה שלי באה לידי ביטוי בכך שאני לא מוותר על הניסיון לשכנע ומתמיד בו כנגד כל הסיכויים, גם אם הוא עדיין לא השתכנע. זו הצלחה ראויה בהחלט.

 

וישנה ההצלחה המהותית: ההצלחה שלי אפשרית וקיימת בכל רגע, אם אני מתמיד במה שאני מאמין שהוא לטובת בני אדם ככלל, מתמיד ביצירה, אפילו אם לא אזכה בעבורה במיליון דולר ולא אקבל פרס ולא אתפרסם. ממון, פרס, פרסום - אלו האשליות שהמשווקים מוכרים לצרכנים, לא לי. אין להם קשר ממשי אלי. אמשיך ליצור כי זה ייעודי כאדם. 

קישור קבוע

אולי יש פה משהו בשבילך.

מעבר לדף אודישנים דרושים

קישור קבוע

היטלר

בקרוב הוא חוזר

טל': 03-5171818, 052-340-1478, 050-849-7715

(היטלר - דף באתר החדר)

 

נו-אקסיט – חוזרת!

קלסיקה של תיאטרון החדר!

הוצגה שנים רבות בעבר - חוזרת לחדר בגרסה חדשה!

שתי נשים וגבר נכנסים לגיהינום משולש, לעשות את חשבון הנפש שלהם.

דרמה בעוצמה נדירה.

בעקבות ז'אן פול סרטר.

גרסה עברית ועיבוד: אמיר אוריין

בימוי: אמיר אוריין ואבי גיבסון בר-אל.

משתתפים: אבי גיבסון בר-אל, לאנא פאהום, ענבר קרסל.

בתפקיד המארחת: דורית אבנט.

(מידע על הגרסה הקודמת)

40 ₪ כולל שתיה וכדורי שוקולד.

יום ג', 15.11.2016, בשעה 20:30, בחדר

טל': 03-5171818, 052-340-1478

 

הנוסע הסמוי

בקרוב הוא חוזר

טל': 03-5171818, 054-524-2461

(הנוסע הסמוי - וידיאו)

 

המשרתים

"דווקא כשעלטה גדולה יורדת על התיאטרון הישראלי וכולם פוחדים מהצל של עצמם, מצליח תאטרון החדר של אמיר אוריין לשבור שתיקה, ומעלה את 'המשרתים', עיבוד ישראלי עדכני ל'המשרתות'" (מעריב, "האור בקצה המנהרה", דנה שוכמכר, 06.12.2015).

בעקבות ז'אן ז'אנה. תרגום: עדה בן נחום.

עיבוד חדש: אמיר אוריין ואבי גיבסון בר-אל (פרס העיבוד בפסטיבל הפרינג' 2015)

בימוי, עיצוב תפאורה ותלבושות: אבי גיבסון בר-אל

שחקנים יוצרים: אביאל שיליאן, טל דנינו, מוטי רוזנצוויג

ייעוץ אמנותי: אמיר אוריין - תיאטרון החדר

ע. במאי וייעוץ חזותי: רינת מוסקונה

הפקה: קבוצת אורתו-דה בניהולו של ינון צפריר

40 שח כולל שתיה קלה ומתוקים

יום ו', 18.11.2016, בשעה 10:30 בחדר

בחדר. טל': 03-5171818, 050-849-7715

 

"המליאה" של תיאטרון החדר

דלת פתוחה ליוצרים ולכל אחד ואחת.
פגישה דו-שבועית נינוחה עם קבלת שבת

"מה קורה?", רצף חימום, "מנחה-שחקן",

נושא על הפרק, במה פתוחה

יוצרים יכולים לבדוק קטעים חדשים שלהם

כל אחד מוזמן להופיע ואפשר גם רק לצפות

מנחה: אמיר אוריין.

משך הפגישה: 3 ש' בערך.
20 שח לכיסוי הוצאות, כולל כיבוד.
טל': 03-5171818, 052-340-1478

הפגישה הבאה:

20 ש"ח כולל כיבוד.

רחוב יוסף הנשיא 5, תל-אביב

יום ו', 30.9.2016, בשעה 16:00

טל': 03-5171818, 052-340-1478

או בדוא"ל. (המליאה)

 

אל תתערבו לי!

אנסמבל קוקייה - ביצירה חדשה, מלאה הומור וקצב,

בימוי ותנועה: שרון שלומי נעים.

יוצרות משתתפות: לירון איתן, ענת ניסני, שרון שלומי נעים.

כתיבה: המשתתפות ושרונה בוטנרו. מנהלת הצגה: ויוי יחזקאלי.

הפקה מוסיקלית: Kaboom. צילום: אמיר אוריין.

תלבושות: מאי מולר. תפאורה: ויוי יחזקאלי.

ייעוץ אמנותי: אמיר אוריין - תאטרון החדר.

יום ד', 26.10.2016, בשעה 20:30, צוותא תל אביב

טל': 054-533-5135

 

בין הכיסאות

מופע תיאטרון-תנועה פואטי

נשים על הקצה – מעבר למקובל והאפשרי

שש יוצרות בקטעים של טקסט שירי, תנועה, שירה ומחול בוטו.

היוצרות המשתתפות: נעמי בראלי, אור זיגלבאום, זהבה מנולי, יעל כספי-בלטש, נטע עזצדוק, אסנת ראם.

יעוץ אמנותי:  אמיר אוריין - תיאטרון החדר

תאטרון החדר, מוצ"ש, 12.11.2016, בשעה 20:30, בחדר.

טל': אסנת, 052-323-0588. זהבה: 052-385-1527

 

דתיים וחילוניים בתיאטרון ובמחול בישראל

יום עיון במסגרת פסטיבל עכו לתיאטרון אחר

המכללה האקדמית גליל מערבי - החוג ללימודי תיאטרון

אודיטוריום הבניין ללימודי סביבה

ההשתתפות ללא תשלום מותנית בהרשמה מראש: yomiun123@gmail.com   

054-325-6380, צופיה.  052-578-3272, רוית.

יום רביעי, י"ז תשרי, התשע"ז, 19 באוקטובר 2016

כל הפרטים: כאן.


טל השילוני מארחת את אמיר אוריין

ב-88 אף אם. שודר לראשונה: 21.7.2016, 15:00-17:00

התכנית זמינה לצפייה בדף הזה עוד 2 חודשים חסר שבועיים - מהיום. תיהנו: (הקישור לתכנית)

http://www.iba.org.il/program.aspx?scode=2083147

 

מונולוגים לשחקנים/ות:

לקבלת קובץ מונולוגים חינם (מכיל כמאה מונולוגים נפוצים): (הדוא"ל שלנו)

קישור קבוע

אמיר אוריין - תיאטרון החדר

רחוב יוסף הנשיא 5, תל אביב
טל: 03-5171818.  פקס: 03-5160706. 
דוא"ל: info@roomtheater.co.il