יש תאטרון שהוא בידור
ויש שהוא שליחות אישית וחברתית
מקדש-מעט של אדם בדרך לתיקון עולם
(רגעים של התבוננות בהתנהגות אנושית
כי כל תנועה בחלל היא כרפרוף פרפר אי-שם)
"במופלא ממך אל תדרוש!" -
האמנם? בכל תופעה אנושית נמצא את היש, המסוים, המובן, המובחן, הבהיר, הברור, בעל הגבולות הניתנים להגדרה, הסופי. נמצא בה גם את המופלא, הבלתי מסוים, שאיננו ניתן להגדרה, שאיננו ברור מאליו, הבלתי ניתן לידיעה, האינסוף, המהות הנעלמה, שלמעלה מהשגה אנושית, הנשגב הטמיר והנעלם.
ייעודו של היוצר לתת ביטוי לכל היש המסוים והמובן בתופעה האנושית. יחד עם זאת עליו להגדיר גם את כל המופלא והנסתר וכן כל מהות שאומרים עליה שהיא בלתי ניתנת להשגה ולתת לה ביטוי אישי. הקהל בלבד הוא זה החופשי להגדיר או להימנע מהגדרה. מלאכת היוצר היא מלאכתו של כהן האמנות, הטכנאי של הנשגב, קוסם מיומן ברזי תחום האירוע האמנותי. רזים אלה הינם למעשה סדרה ידועה מראש של תגובות ידועות וגם כאלה שאינן ידועות מראש, אבל יוגדרו, כל אחת בזמנה, וכולן באות לידי ביטוי אמנותי.
יבוא הקהל ויממש את זכותו, לראות בהתרחשות הבימתית מעשה אמנות או תחבולה זולה או רז מופלא ונשגב או רוח הקודש בהתגלמותה.
באחת הסדנאות התקיים דו-שיח זה:
מנחה: מה קורה עכשיו?
שחקן: עכשיו אני כל יכול. אני אלוהים.
מנחה: טוב. תאר בבקשה את אלוהים, כלומר, צורה, צבע. תנועה, צליל.
שחקן: אבל אני אלוהים ואת אלוהים אי אפשר לתאר.
מנחה: הרשה לי להציע לך את האפשרות הזאת. חוויה שאי אפשר לתאר אותה - לא במחשבה ולא בצליל או בתנועה - אינה יכולה להתקיים. אם היא אינה ניתנת להגדרה היא אינה ניתנת לביטוי אמנותי. היא אדישה לתחום האירוע האמנותי. אולי היא חוץ-אמנותית, אבל בהחלט לא אמנותית. אתה הגדרת את עצמך כאלוהים. זה בסדר. זו המחשבה. עכשיו נסה לתאר את המחשבה שלך ברגע זה כתמונה.
שחקן: עכשיו אני כזה קטן. ראש סיכה.
מנחה: האם אתה יכול לתאר ראש סיכה, כלומר, צורה, צבע, תנועה, צליל?
שחקן: כן. קטן, עגול, צבע כסף חלוד, צועד בקפיצות עצבניות, צועק צרוד שהוא רוצה להתחבר לאלוהים.
מנחה: עכשיו אפשר ללכת אל הטקסט האמנותי. אם ראש סיכה זה היה מגיש את הטקסט, איך הוא היה נשמע?...
(המעגל הפתוח, ע' 34-35)
שלכם באהבה,
אמיר
