האמנם? בכל
תופעה אנושית נמצא את היש, המסוים, המובן, המובחן, הבהיר, הברור, בעל הגבולות
הניתנים להגדרה, הסופי. נמצא בה גם את המופלא, הבלתי מסוים, שאיננו ניתן להגדרה,
שאיננו ברור מאליו, הבלתי ניתן לידיעה, האינסוף, המהות הנעלמה, שלמעלה מהשגה
אנושית, הנשגב הטמיר והנעלם.
ייעודו של
היוצר לתת ביטוי לכל היש המסוים והמובן בתופעה האנושית. יחד עם זאת עליו להגדיר גם
את כל המופלא והנסתר וכן כל מהות שאומרים עליה שהיא בלתי ניתנת להשגה ולתת לה
ביטוי אישי. הקהל בלבד הוא זה החופשי להגדיר או להימנע מהגדרה.
מלאכת היוצר היא מלאכתו של כהן האמנות, הטכנאי של הנשגב, קוסם מיומן ברזי תחום
האירוע האמנותי. רזים אלה הינם למעשה סדרה ידועה מראש של תגובות ידועות וגם כאלה
שאינן ידועות מראש, אבל יוגדרו, כל אחת בזמנה, וכולן באות לידי ביטוי אמנותי.
יבוא הקהל
ויממש את זכותו, לראות בהתרחשות הבימתית מעשה אמנות או תחבולה זולה או רז מופלא
ונשגב או רוח הקודש בהתגלמותה.
באחת הסדנאות
התקיים דו-שיח זה:
מנחה: מה קורה
עכשיו?
שחקן: עכשיו
אני כל יכול. אני אלוהים.
מנחה: טוב. תאר
בבקשה את אלוהים, כלומר, צורה, צבע. תנועה, צליל.
שחקן: אבל אני
אלוהים ואת אלוהים אי אפשר לתאר.
מנחה: הרשה לי
להציע לך את האפשרות הזאת. חוויה שאי אפשר לתאר אותה
- לא במחשבה ולא בצליל או בתנועה - אינה יכולה להתקיים. אם היא אינה ניתנת להגדרה היא
אינה ניתנת לביטוי אמנותי. היא אדישה לתחום האירוע האמנותי. אולי היא חוץ-אמנותית,
אבל בהחלט לא אמנותית. אתה הגדרת את עצמך כאלוהים. זה בסדר. זו המחשבה. עכשיו נסה
לתאר את המחשבה שלך ברגע זה כתמונה.
שחקן: עכשיו
אני כזה קטן. ראש סיכה.
מנחה: האם אתה
יכול לתאר ראש סיכה, כלומר, צורה, צבע, תנועה, צליל?
שחקן: כן. קטן, עגול, צבע כסף חלוד, צועד בקפיצות עצבניות, צועק צרוד שהוא רוצה להתחבר לאלוהים.
מנחה: עכשיו אפשר
ללכת אל הטקסט האמנותי. אם ראש סיכה זה היה מגיש את הטקסט, איך הוא היה נשמע?...
קטע מתוך הצגת
"מונודיא 2013" של תיאטרון החדר, מקבץ קטעים הזויים ואחרים שמתחברים
לתמונת מצב קיומית עכשווית. שם הקטע: "שתי נשים בתור". כתב: אמיר
אוריין. ביימה: צליל חרלופסקי. שחקניות: אביגיל לזר ונעמה יעקובוביץ.
אני אומרת לה, לא
מה שאת חושבת, התכוונתי לכתיבה שלך!
היא אומרת, ככה
תמיד אומרים לי.
אז מה יהיה? אני
שואלת.
נאכל איזה בורקס?
היא שואלת.
למה? אני שואלת,
כי זה לא אשכנזי ולא ספרדי?
לא, היא אומרת,
כי זה גם וגם.
עוד פעם ניצחת
אותי, אני אומרת לה, ועוד פעם יש לך המילה האחרונה.
זה בא לי טבעי,
היא אומרת.
הולכת על זה,
אני אומרת, בורקס. נאכל הרבה בורקס ונהיה עוד יותר גדולות.
סחתין, היא
אומרת.
עוד פעם הייתה
לה המילה האחרונה.
שתי נשות תקשורת. דמיוני. אם הן היו קיימות
במציאות והן לבטח קיימות, אז מי הייתה יכולה לומר את השטויות הללו למי ולמה?
הפותרים נכונה לא יקבלו שום פרס כי תראו במה שאני מתעסקת בחגים, כאשר מיליוני בני
אדם סגורים, כלואים, בערים ובכפרים שלהם ולא יכולים לצאת ולבוא ולחלקם גם הפסקנו
את המים הזורמים, רק כדי שאני אוכל לחגוג את ראש השנה של השבט השולט שלי?
(נכתב בעילום שם. - "מדוע?" - "מדוע?! איפה אתה
חי?! כי חיי יקרים לי בייבי!")
"דווקא כשעלטה גדולה יורדת על
התיאטרון הישראלי וכולם פוחדים מהצל של עצמם, מצליח תאטרון החדר של אמיר אוריין
לשבור שתיקה, ומעלה את 'המשרתים', עיבוד ישראלי עדכני ל'המשרתות'" (מעריב, "האור בקצה המנהרה",
דנה שוכמכר, 06.12.2015).
בעקבות ז'אן ז'אנה. תרגום: עדה בן נחום.
עיבוד חדש: אמיר אוריין ואבי גיבסון בר-אל (פרס
העיבוד בפסטיבל הפרינג' 2015)
בימוי, עיצוב תפאורה ותלבושות: אבי גיבסון
בר-אל
שחקנים יוצרים: אביאל שיליאן, טל דנינו,
מוטי רוזנצוויג
ייעוץ אמנותי: אמיר אוריין - תיאטרון החדר
ע. במאי וייעוץ חזותי: רינת מוסקונה
הפקה: קבוצת "אורתו-דה" ומנהלה האמנותי ינון
צפריר
40 שח כולל שתיה קלה ומתוקים
יום ו', 18.11.2016, בשעה 10:30
בחדר
טל': 03-5171818, 050-849-7715
"המליאה" של תיאטרון
החדר
דלת פתוחה ליוצרים ולכל אחד ואחת.
פגישה דו-שבועית נינוחה עם קבלת שבת
"מה קורה?", רצף חימום, "מנחה-שחקן",
נושא על הפרק, במה פתוחה
יוצרים יכולים לבדוק קטעים חדשים שלהם
כל אחד מוזמן להופיע ואפשר גם רק לצפות
מנחה: אמיר אוריין.
משך הפגישה: 3 ש' בערך.
20 שח לכיסוי הוצאות, כולל כיבוד.
טל': 03-5171818, 052-340-1478
