הצטרפו לאיגרת השבועית

מתן הביטוי לרגשות שלנו באמצעות היצירה, היא הדרך אל המצב הטבעי הנשאף של האדם, שהוא השמחה והאושר.


הוא הולך ברחוב, מחייך אל כל מי שהוא חושב שהוא מכיר ממקום כלשהו, בזמן כלשהו. לפעמים מחזירים לו חיוך, לפעמים לא. מי שלא מחזירים לו חיוך גורמים לו לרגע של הקלה, על כי לא יהיה חייב לעמוד בייסורי ההכרות מחדש. מי שמחזירים לו חיוך עשויים להיות מי שמחזירים חיוך נימוסין מבלי שזיהו אותו כלל ועיקר, אלא שזה דרכם להשיב חיוך למי שמחייך אליהם ויש מי שמחזירים חיוך נימוסין על כי אכן הכירו אותו אולם לבד מהחיוך אין הם טורחים להוסיף דבר וחולפים על פניו של האיש ובעוד רגע ישכחו אותו או לא ישכחו ויספרו למי שיפגשו בדרכם כי זה עתה ראו אותו ברחוב. בכל מקרה, הוא נותר לבדו עם הספק שמא הוא מכיר או לא מכיר את המחייכים אליו. גם הזיכרון כבר לא מה שהיה.

בעבר הוא היה שחקן תיאטרון וקולנוע ידוע.

לפעמים גם הוא שוכח את הפרט הזה.

(אמיר אוריין)

 

"שיר הבר" (שנות החמישים), מילים: נעמי שמר. לחן : יוחנן זראי.  שרה: ריקה זראי.


לאיגרת השבועית של 2016 . 12 . 8