(דברים בטקס הזיכרון האלטרנטיבי לרצח רבין, צוותא, 29.10.2010)

יום בהיר אחד ההורים שלי התחתנו. אימא שלי הייתה כוסית, פצצה אמיתית, אבא שלי גבר אמיתי, ספורטאי. יש לי תמונה שלו עם בגד ים שחור ומטקה על הים. הוא היה משחק טניס שולחן. הם הכירו ברחוב הקליר בתל אביב, ליד איפה שהיה גן החיות הראשון בתל אביב, איפה שרצחו את רבין. בקיצור, יום בהיר אחד הם התחתנו.

טוב, זה לא קרה ביום בהיר אחד. זה סתם משפט יפה שאבא שלי אהב לומר, מטבע לשון. כי בעצם זה היה תהליך, החתונה. כי בכלל ההורים של אבא שלי התנגדו לחתונה עם אימא שלי והם היו צריכים לתכנן איך הם הולכים בסתר לרבנות ומתחתנים. אבל בסוף זה באמת קרה ביום  בהיר אחד. השאלה רק אם היום ההוא היה באמת בהיר. ואז אחרי עשרים ושבע שנות נישואין, אחרי שחזרתי אחר הצהריים הביתה, מצאתי את עצמי רץ בפחד לארון התרופות, כי אימא שלי צרחה עלי שאביא  לה כדורי הרגעה ושאהרוג אותו, הוא ברח עם הזונה.

אולי זה בגלל שבישראל הימים כמעט תמיד בהירים, באנגליה רוב הימים אפורים. באנגלית אין כזה מטבע לשון. אז ביום אפור אחד הם התגרשו. טוב, גם זה כמובן לא קרה ביום אחד. גם זה היה  תהליך והיה צריך למצוא לאימא שלי עורך דין וחוקר פרטי וללכת לאבא שלי ולזונה שלו כדי להחתים חוזה גירושים, ובכלל הכול התחיל עוד לפני, כשאבא שלי מכר את הדירה שקיבל בירושה בלי שאימא שלי ידעה והוציא את הפטפון שלנו לתיקון ואף פעם לא החזיר אותו. תהליך.

אבא שלי מאד דומה לרבין.  זאת אומרת לפני שהוא החליף את מלכי ישראל והפך לכיכר, כי הוא מדבר מאוד מאוד מאוד לאט, אבא שלי, כמו רבין, ובוווליום מאד גבוה, כמו ראש ממשלה, וכמעט שלא נותן לבן אדם השני לדבר, ואתה נהיה די נוירוטי לידו וחסר ביטחון, כי יש לו עוצמה כזאת,  קול באס נמוך, ולא משנה מה נושא הויכוח, תמיד הוא חייב להיות יותר חכם ולהקטין אותך, ואם הוא ירצה שיהיה פה שקט בין שתיים לארבע, אז יהיה פה שקט בין שתיים לארבע, ואם הוא ירצה שיהיה פה שלום, אז כנראה שיהיה פה שלום!

וכדי לעצור אותו, אפשר להתנגד, אבל צריך להשקיע את כל הכוח ולדבר בווליום עוד יותר גדול כדי להתגבר עליו ולי אין קול כזה נמוך כמו של רבין וזה יוצא בצעקה ואז הוא נעלב מנתק את הקשר או מחפש דרך לנקום, ומוותר עליך. טוב, שלא כמו רבין, אבא שלי היה פעם חבר בליכוד, עם אלה שמאמינים בארץ ישראל שלמה וגדולה, ולא כל כך רצה שלום רק שקט בין שתיים לארבע.

אז ביום סגריר אחד הפכתי אותו להרבה פחות מכיכר, באמצעות מכשיר נוקיה 3100 כתבתי לאחותי סיגלית היקרה אס אם אס: "אבא יורם מת". לא בשלוש יריות רצחתי אותו,  בשלוש מילים, וגם זה כנראה היה תהליך, כי אולי ביום בהיר או אביך נרצח ראש ממשלה. אבל שלום נרצח בתהליך, כמו שמלחמה נוצרת בתהליך, כמו שמדינה נעלמת בתהליך ואולי אם תירצו חוזרת בתהליך.

אבל בינינו, הדבר היחיד שלא באמת זקוק לתהליך או לאס אם אס, זה לפגוש עיניים של אדם שלא מכירים, ברחוב, או במעלית או בשדה התעופה או במדינה זרה, וביום בהיר אחד לומר לו או לה בנאיביות מעשית: שלום.

אבל כנראה שאנחנו בתהליך אחר, שלא מאפשר את זה.
חבל