יש תאטרון שהוא בידור

ויש שהוא שליחות אישית וחברתית

מקדש-מעט של אדם בדרך לתיקון עולם

(רגעים של התבוננות בהתנהגות אנושית

כי כל תנועה בחלל היא כרפרוף פרפר אי-שם)

בשנות השמונים של המאה העשרים הופיעה בציבור פטריית הקמבוצ'יון. היא נודעה בשם: "פטריית הנעורים". בית הגידול שלה הוא בתמיסת מים, סוכר ועלי תה בלבד. נאמר עליה שהיא קסומה, מעכבת תהליכי הזדקנות ומרפאה מחלות.

בין אלו שהפיצו אותה, היו שהמליצו ללוות את תהליך גידולה והשימוש בה בטקסים בעלי אופי מיסטי. בכל מקרה הומלץ לא להשליך את העודפים שלה כך סתם, אלא להעבירם הלאה לאדם אחר שימשיך את הטיפול בהם או לקבור את העודפים באדמה, כדי למנוע אסון כלשהו.

לאחר שהפטרייה הפכה לפופולארית, נבדק ההרכב שלה. תוצאות הבדיקה היו שהיא מכילה ויטמינים ומינרלים מסוימים. אישה אחת שהכרתי, שנהגה לטפל בפטרייה ולצרוך אותה, קראה את תוצאות המחקר ההוא ותגובתה הייתה: "חבל שספרו לי! למה הם היו צריכים לספר לי את כל זה?! כל כך האמנתי בה! היא שפרה את הבריאות שלי באופן יוצא מן הכלל! ממש הייתי מאוהבת בה! אבל לא רציתי לדעת מה יש בה. למה לדעת? עכשיו כשאני יודעת, אני לא בטוחה שאני רוצה להשתמש בה". שאלתי אותה מדוע והיא אמרה שעכשיו היא יודעת שזו סתם פטרייה וכל הקסם והמסתורין שלה כבר לא קיימים ואין לה עוד אמון בכוחות המיוחדים שלה. לאחר זמן מה היא רוקנה את תוכן הצנצנת, שהכילה את הפטרייה, אל תוך כיור המטבח ושטפה אותה החוצה.

(אוריין אמיר, ספר המעגל הפתוח, מתוך הפרק "הספק והאמון", גרסה מעודכנת, 2017, עמ' 135-136)

שלכם באהבה,

אמיר