פעם, מתי זה היה? לפני שנות דור? לפני המבול? אחרי המבול? לפני הקריסה? פעם היה עיקרון אי הוודאות עניין של בחירה. רצית בו? אימצת אותו לפי טעמך. לא רצית בו? הנחת לו והוא הניח לך. כי הוודאות, אותה תודעה מלאת סוד, תקווה ויופי, הייתה נגישה לכל דורש. היום, בעיצומה של הקריסה, עיקרון אי הוודאות אינו עוד תלוי ברצונו של איש או אישה, הוא כופה עצמו עליך כרצונו ומניח לך כרצונו. והוודאות? היא מנגד לך, בהישג ידך. אתה מושיט ידך אליה ואליה לא מגיע. עומד על מקומך, עבד לעיקרון אי הוודאות. זו כמובן אשליה. אבל היא כבר נעצה ציפורניה בלבך. אז מה? "קום התנערה עם חלכה"? כן.
(אמיר)
