הצטרפו לאיגרת השבועית

"שיטת אוריין היא צעד קדימה בהתפתחות התיאטרון. זו חוויה בלתי רגילה! (פרופ' אואן שפירו, אוניברסיטת סירקוז, ארה"ב)


שיטת אוריין – המעגל הפתוח

 

יש תאטרון שהוא בידור

ויש שהוא שליחות אישית וחברתית

מקדש-מעט של אדם בדרך לתיקון עולם

 

בכל שנה בשבוע הזה, הובא כאן התיעוד המלא של "הטקס האלטרנטיבי ליום הזיכרון לשואה ולגבורה".

 

השנה אין עוד "טקס אלטרנטיבי". הקול האופוזיציוני המובהק נדם אחרי 18 שנה. הוא נאלם דום מחמת הקולות האחרים, הלאומנים, הממלאים בצווחתם הפטריוטית את מרחב התודעה החברתית.

 

מזה שנים מספר מתקיימים בישראל טקסי שואה "אלטרנטיביים", "זיכרון בסלון" וחוגי בית אחרים, אבל הם אינם הטקס של שהרה וגיבסון ותיאטרון החדר ותיאטרון תמונע. רובם ככולם הם התרפקות נוסטלגית על סבלם של אחרים, במקום אחר, בזמן אחר  ושימוש נצלני של ניצולי השואה כחזיון של בידור מקאברי. ודאי שאין הם עוכרי שלווה ומעוררים לחשיבה מצפונית. כי כך היה הטקסט האלטרנטיבי מיסודם של גיבסון ושהרה.


כל שנה רשמנו בתכנייה: "הטקס האלטרנטיבי הראשון התקיים בשנת 1999 במועדון לוגוס, תל-אביב". לראשונה באותה שנה הציגו שהרה בלאו ואבי גיבסון בראל את המודל שהתקיים מאז ועד עתה ולא עוד. הם יזמו וערכו והגישו והופיעו בו והזמינו מניין של גברים ונשים, בני הדור הישראלי השני והשלישי, שעלו לבמה ודיברו על חווית השואה האישית. תמיד זה היה מרתק ומרגש. ב-1999 אנשים עדיין לא ידעו עליו דבר אבל המועדון כבר אז היה מלא. המשטרה באה לסגור את המקום כי חשבה שמדובר במופע עינוגים. כשהסבירו להם מה קורה כאן הם נכנסו להלם ונסוגו בשקט. בשנה השנייה כבר היה התור בחוץ מתפתל אל מעבר לפינת הרחוב. הטקס האלטרנטיבי היה צורך נפשי וחברתי של ישראלים שקצו בדיבור הנפוח של הטקסים המרכזיים. הוא הפך לטקס מרכזי מבלי שאיבד את התוכן האופוזיציוני שלו. פעם אחת צעקתי בוז לאיש גל"ץ שדיבר על הבמה בטקס ודבריו נשמעו לי ימניים להחליא. פעם צעקו לי בוז כשדיברתי על הבמה את מה שככל הנראה, נראה להם, כדיבור שמאלי להחליא. בדרך כלל ישבו והקשיבו בשקט. לא מחאו כפיים מפני שידעו שלא מדובר בהצגה מבוימת, אלא בתיעוד אישי אותנטי ופעמים רבות גם קורע לב.


הטקס האחרון התקיים בשנה שעברה, ביום ד', כו ניסן, תשע"ו, 4.5.2016, בשעה 22:00, בתיאטרון תמונע, תל-אביב. כשהגעתי למקום לפני הטקס, אמר לי גיבסון: "אין קהל!"
חשבתי שאני לא שומע נכון. יצאתי החוצה והרחוב היה ריק. לא היה התור הקלאסי שהתארך והתפתל עד מעבר לפינה. לא תם הטקס. לא נשלם. אולי רק ירד למחתרת להמתין לשעה שבא יידרש ממנו לשוב ולהכות על המצפון האנושי שלנו.
אני שואל את גיבסון, אז מה יהיה? הוא אומר: בשנה הבאה.

(הטקס האלטרנטיבי נערך בחסות תיאטרון החדר)

שלכם באהבה,
אמיר

לאיגרת השבועית של 2017 . 4 . 24