נוסח 1:

"נראה שהדברים שאתה רוצה לומר, אינם נאמרים כלל או שהם נסתרים באופן שרק מי שמחפש אותם ומתאמץ להגיע אליהם, יודע על קיומם. אולם הדברים שאתה אומר במפורש ובגלוי, כלל אין לטרוח באמירתם כי הם המובן מאליו, מקובלים ומוסכמים ונועדו להתקבל על דעתו של הזרם המרכזי ושל מוקדי הכוח שלו."

נוסח 2:

"נראה שהדברים שלדעתי אתה רוצה לומר אותם והם הולמים את הזרם האלטרנטיבי, החתרני, האופוזיציוני, האמנותי, אתה כלל אינך רוצה לומר אותם ואני משליך עליך כוונות שכלל אינן נמצאות אצלך. על כך אני מצטער.

לעומת זאת הדברים שאתה אומר בגלוי ובמפורש, הם המובן מאליו והם דברים שמראש התכוונת לומר אותם, כדי למצוא חן בעיני הזרם המרכזי ומוקדי הכוח שלו ועל כך אני מצטער שוב

ובכלל, מדוע אתה מטריד אותי ביצירה שזכות הקיום היחידה שלהם היא לעשות כסף? אני מאחל לך שתעשה הרבה כסף מיצירה זו שלך ותן לי מנוחה!"

אלו תגובות אפשריות ליצירות המשרתות את הזרם המרכזי בתרבות ואת מוקדי הכוח שלו כגון משרד ראש הממשלה, משרד התרבות, בנקים, מפעלי הימורים מרכזיים וכיו"ב. רוב היצירות הן כאלה.

ומדוע ראוי לא לומר אותם? כי הם פוגעים פגיעה רגשית קשה, גם בקרב מי שמכחישים את הפגיעה הזאת ועלולים לסרס יצירתיות. פשוט כך. 

(אמיר אוריין)