הצטרפו לאיגרת השבועית

אתה מדבר על העולם, ואני מהרהר לעצמי: מעניין מאד. אתה מדבר על עצמך, ואני מתרגש: עכשיו אני מבין אותך.


האיגרת השבועית

יום ה', 2017 . 5 . 4

-------

לימודי המשחק והבימוי

טל': 03-5171818

מידע נוסף כאן

ייעוץ אישי:

אמיר אוריין, 052-340-1478

-------

-------

המליאה - דלת פתוחה לכל

יום ו', 12.5.2017, 14:00

-------

נו-אקסיט - חוזרת!

יום ד', 24.5.2017, 14:00

-------


באיגרת זו:

•   שיטת אוריין - המעגל הפתוח: אורח בטבע
•   פירור: דברים שאפשר לומר ורצוי לא לומר
•   פינה חמה ליוצר/ת: צבי דולב
•   אירועים: לוח קטן
•   הכתובת על הדיר: (סיכה בבועה)

יש תאטרון שהוא בידור

ויש שהוא שליחות אישית וחברתית

מקדש-מעט של אדם בדרך לתיקון עולם

 

(רגעים של התבוננות בהתנהגות אנושית

כי כל תנועה בחלל היא כרפרוף פרפר אי-שם)

 

במאי ביקש להציג מחזה בתיאטרון החדר. הוא נכנס אל החדר ואמר שהוא צריך להיות עכשיו עם עצמו ולהתרכז. יצאתי כדי להניח לו להיות עם עצמו ולהתרכז. לאחר שעה ארוכה הוא הזמין אותי להיכנס ולראות כיצד עיצב את המקום להצגה שלו. נכנסתי ונתקפתי הלם.


דבר לא נותר על מקומו. החדר נראה כמו לאחר פשיטה של כוחות הביטחון. ערבוביה של חפצים. רהיטים וחפצים הועברו ממקומם והונחו בנקודה אחרת. רק המזנון נותר על מקומו. אולי כי היה כבד מדי להזזה. המקום נראה בלגן. אולי זוהי הפרשנות של הבמאי למחזה? בלגן? קודם לכן, קראתי את המחזה שהוא מביים ולא הבנתי את הקשר שבין זה לבין החדר במצבו הנוכחי. אולי הוא יודע דבר שאני לא יודע? ודאי שכך הוא. או אולי הוא רצה ליצור מקום "מעניין"? אבל גם אם במאים אחדים מתפתים לעשות "במה מעניינת", שזה לעצמו חטא מסדרת חטאים תעשייתיים מקובלים, הרי רבים מהם יודעים את הפיתוי הזה והמלכודת הטמונה בו והם מעדיפים לעשות "במה נכונה".


הבמאי הזה כאן הבחין במבוכה שלי ושאל בדאגה מה דעתי על העיצוב שלו. אמרתי שאני בהלם. הוא נדם. רציתי להרגיע אותו ואמרתי שהסידור הזה נראה מעניין מאד ושאני צריך להתרגל אליו. נשמתי נשימה עמוקה והבנתי שאני צריך קודם לכול להרגיע את עצמי. 


אדם נכנס למקום חדש. מה הוא שואל את עצמו?

איך אני מתאים את המקום הזה לצרכים שלי?

או:

איך אני מתאים את עצמי למקום הזה?

התשובה שייתן תלמד אותנו לפחות דבר אחד על השקפת עולמו.


החדר המרכזי בתיאטרון החדר, כשמו כן הוא: חדר. חדר אורחים שאפשר לגור בו ואפשר להעלות בו מחזות. ככל חדר אורחים יש לו תכונות משלו. החדר אינו "חלל". הוא "מקום".


בתיאטרון קלאסי, כמו התיאטרון הלאומי ודומיו, יש אולם חזיתי ויש אחורי קלעים ובמה ולפעמים מסך וחדר כניסה וכיו"ב. אולם זה אינו "מקום", אלא "חלל". הוא אדיש למה שמוצג בו. בערב אחד אפשר להציג בו מחזמר. למחרת אפשר להציג בו דרמה יוונית קלסית או מחזה מודרני. האולם מארח את ההצגה, הוא שותף סביל לה אבל אינו פעיל במובן של "דמות" בהצגה. יש לסייג ולומר "בדרך כלל" כי בעבר נעשו ניסיונות להפוך חלל קלאסי כזה, על הבמה והאולם שבו, לחלק מן ההצגה. ניסיונות אלו נדירים היום.


החדר בתיאטרון החדר הוא "מקום". הוא בעל צורה מסוימת ותכנים מסוימים ואי אפשר להציג בו כל דבר, אלא רק מה שמתיישב עם החדר ואם האפשרות לתת אמון בכך שהמחזה אכן יכול להתקיים בו.


לדוגמה: אפשר להפוך את המקום הזה לחדר אורחים בדיור מוגן של קשישים, כבהצגת "הנוסע הסמוי", או לחדר שבו מופיע היטלר שמבקש מהנוכחים, בחוג הבית הזה, שיהרגו אותו, בהצגת "היטלר", או שהוא יכול להיות סלון בביתה של מאדאם, בהצגת "המשרתים". על כן, החדר אינו "חלל" לכל דורש, אלא "מקום" המשתף פעולה עם האירוע המסוים והופך ל"דמות" מטעם עצמו באירוע.


אפשר להוסיף לחדר או לגרוע ממנו אובייקט זה או אחר: להוסיף שולחן מתאים, זר פרחים, כורסה מתאימה, להוציא ממנו כסאות וכן הלאה. יש בו "מזנון" באורך של שני מטרים והוא כבד מאד. אי אפשר להזיזו ממקומו ולהחזירו לעיתים תכופות. אם המזנון הזה מתאים לחזונו של היוצר, מה טוב. לא מתאים? אפשר להוסיף למזנון זה פריטים שיהפכו אותו למתאים לאירוע המסוים, כבהצגת "המשרתים", או למצוא מקום אחר או חלל אחר.


כלומר, אפשר להציג בחדר כל דבר שמתיישב עם "הטבע של החדר".


וזהו סדר הדברים הראוי:

א. תחילה על האירוע להיות מתאים לחדר.

ב. בשלב השני נבדק כיצד החדר יכול להיות מתאים לאירוע.

כלומר, תחילה עלינו להתאים את עצמנו למקום ורק אחר כך לבחון כיצד המקום מתאים לנו.

זה אינו בהכרח סדר הדברים המקובל ספונטנית על רבים. יש הבאים אל מקום חדש ומיד מנסים לשנות אותו ו"להתאים אותו לצרכיהם". אם יעשו זאת לאורך זמן ובלי להתחשב בטבעו של המקום, התוצאה עלולה להיות הרס המקום. 


אסונו של הטבע העולמי הוא שלעיתים קרובות מדי, אדם שואל את עצמו איך הוא מתאים את הטבע לצרכים שלו, במקום לשאול את עצמו איך להתאים את עצמו אל הטבע.


בחדר, תחילה עלינו להתאים את עצמנו ל"מקום". אחרת אנו עלולים ליצור מצבי מופע מביכים. בטבע שמחוץ לבמה, אם לא תתאים עצמך, אולי זה לא יהיה רק מביך כי עלול להיגרם אסון מסכן חיים. בחדר עלול להיות בלגן, אבל אף אחד לא ימות מזה. הנה כי כן, תאטרון הוא אתר ללימוד החיים. הוא מיקרו-קוסמוס של הטבע. הוא משל לחיים. בתאטרון ניתנת לנו האפשרות לבחון התנהגות אנושית בסביבה מוגנת. אחר כך נביא את הידע הזה לעולם. 


ומה באשר לאותו במאי בחדר? הוא הביט בי ואז אמר: "הבנתי. בבקשה המתן לי מעט" ואז החזיר את כל האביזרים למקומם. אחר כך עמד והרהר רגע, הזיז שולחן אחד מספר סנטימטרים הצידה, הניח לידו כיסא ואמר: "זו הבמה שלי!"

 

(ספר המעגל הפתוח, ע' 50. גרסת 2017)

 

שלכם באהבה,
אמיר

קישור קבוע


נוסח 1:

"נראה שהדברים שאתה רוצה לומר, אינם נאמרים כלל או שהם נסתרים באופן שרק מי שמחפש אותם ומתאמץ להגיע אליהם, יודע על קיומם. אולם הדברים שאתה אומר במפורש ובגלוי, כלל אין לטרוח באמירתם כי הם המובן מאליו, מקובלים ומוסכמים ונועדו להתקבל על דעתו של הזרם המרכזי ושל מוקדי הכוח שלו."

 

נוסח 2:

"נראה שהדברים שלדעתי אתה רוצה לומר אותם והם הולמים את הזרם האלטרנטיבי, החתרני, האופוזיציוני, האמנותי, אתה כלל אינך רוצה לומר אותם ואני משליך עליך כוונות שכלל אינן נמצאות אצלך. על כך אני מצטער.

לעומת זאת הדברים שאתה אומר בגלוי ובמפורש, הם המובן מאליו והם דברים שמראש התכוונת לומר אותם, כדי למצוא חן בעיני הזרם המרכזי ומוקדי הכוח שלו ועל כך אני מצטער שוב

ובכלל, מדוע אתה מטריד אותי ביצירה שזכות הקיום היחידה שלהם היא לעשות כסף? אני מאחל לך שתעשה הרבה כסף מיצירה זו שלך ותן לי מנוחה!"

 

אלו תגובות אפשריות ליצירות המשרתות את הזרם המרכזי בתרבות ואת מוקדי הכוח שלו כגון משרד ראש הממשלה, משרד התרבות, בנקים, מפעלי הימורים מרכזיים וכיו"ב. רוב היצירות הן כאלה.


ומדוע ראוי לא לומר אותם? כי הם פוגעים פגיעה רגשית קשה, גם בקרב מי שמכחישים את הפגיעה הזאת ועלולים לסרס יצירתיות. פשוט כך. 

(אמיר אוריין)

קישור קבוע

סרט קצר של תלמידי תיכון עירוני א', עם השחקן, בוגר תיאטרון החדר, ד"ר צבי דולב.

קישור קבוע


"המליאה" – דלת פתוחה לכולם

(צילום: גיא דוידי)

דלת פתוחה ליוצרים ולכל אחד ואחת.
פגישה דו-שבועית נינוחה עם קבלת שבת

"מה קורה?", רצף חימום, "מנחה-שחקן",

נושא על הפרק, במה פתוחה.

כל אחד מוזמן להופיע ואפשר גם רק לצפות

מנחה: אמיר אוריין.

משך הפגישה: 3 ש' בערך.
20 שח לכיסוי הוצאות, כולל כיבוד.

הפגישה הבאה:

יום ו', 12.5.2017, בשעה 16:00

תיאטרון החדר, רחוב יוסף הנשיא 5, תל-אביב

טל': 03-5171818, 052-340-1478

או בדוא"ל. (המליאה)

 

נו-אקסיט

(צילום: אמיר אוריין)

דרמה בעוצמה נדירה!

הוצגה שנים רבות - חוזרת לחדר בגרסה משודרגת!

שתי נשים וגבר נכנסים לגיהינום משולש

בעקבות ז'אן פול סרטר

גרסה עברית ועיבוד: אמיר אוריין

בימוי: אמיר אוריין ואבי גיבסון בר-אל

יוצרים מופיעים: דורית אבנט, ענבר קרסל, לאנא פאהום, אבי גיבסון בר-אל

40 ₪ כולל שתייה וכדורי שוקולד

יום ד', 24.5.2017, בשעה 20:30

תיאטרון החדר, רחוב יוסף הנשיא 5, תל-אביב

טל': 03-5171818, 052-340-1478, 050-849-7715

 

הבזקים של תפיסה מדויקת

שירה, מוסיקה, מחשבות. מגישה משפחת נרדי: ד"ר רבקה נרדי, ד"ר חן נרדי, בן נרדי ובליווי מוסיקאלי. בהשראת ספר השירה של בן נרדי. אהבה, בגידות, זוגיות ושמחת חיים, פחדים ובדידות, זהות ושייכות וגם על אמת ושקר שבין אדם לעצמו ובין אדם לזולתו. מונולוגים מהעולם אישי, הזוגי ומחדר הטיפולים.

בוקר יום ו', 12.5.2017, 09:45-12:00 (כולל השיחה שלאחר ההצגה)

בית התרבות ע"ש רייזל, רחוב גאולה 12, כפר סבא

60 ₪. לפרטים: רבקה, 0506-323363, חן, 0506-702727

 

היטלר

הנוסע הסמוי

המשרתים

בקרוב הם חוזרים

טל': 03-5171818, 052-340-1478

 

מונולוגים לשחקנים/ות בדוא"ל שלך

קבלו חינם, את קובץ המונולוגים של תיאטרון החדר.

(קובץ PDF המכיל יותר ממאה מונולוגים נפוצים). כתבו אל הדוא"ל שלנו.

קישור קבוע


נטלי כהן וקסברג: מתנה לטראמפי 

ילדה ישראלית שולחת מתנני לדונלד טראמפי הנשיא האהוב עליה.

A present for the President

ואם בא לכם אז תפיצו

(נטלי כהן וקסברג)


-------------- -------------- --------------

טקסט מתוך הצגות תיאטרון החדר:

 

"ברצוני לאמץ את כולכם אל לבי ולומר לכם

כי הדבר אשר הכתיב את בואי למקום זה,

הוא הרגש הטהור והאציל של בן גזע נבחר,

אל בני גזע נבחר".

(היטלר, במחזה "היטלר")

--------------

"מה שלומך, מר סארטר?"

"תודה, טוב. המאבק נמשך. הכיבוש נמשך.

הדיכוי נמשך. המלחמה נמשכת. היצירה נמשכת.

המאבק נמשך. האם הדמויות שלי הגיעו?"

(ז'אן פול סרטר, במחזה "נו-אקסיט")

--------------

"אני לא סובל כושים שמביטים לי ישר בעיניים.

אני רוצה לישון! לעצום עיניים,

לראות את הים הכחול וחרטום מפלח את המים!"

(רב החובל, במחזה "הנוסע הסמוי")

--------------

"אני העוף השחור, אני השופט והתליין.

הלילה אחי, הלילה הוא רק שלנו!

ולא של אף אחד אחר. אני חשוף.

אני עומד לצאת אל האור. להשתחרר".

(סולאנז'-סמך, במחזה "המשרתים")

--------------

"למה תמיד אנחנו צריכים לוותר?

היום אני רוצה

שגם הפשיסט הזה יסבול".

(פאולינה, במחזה "העלמה והמוות")

--------------

קטן זה יפה.

אינטימי זה נכון.

(אינטימיזציה של האירוע האמנותי)

קישור קבוע

אמיר אוריין - תיאטרון החדר

רחוב יוסף הנשיא 5, תל אביב
טל: 03-5171818.  פקס: 03-5160706. 
דוא"ל: info@roomtheater.co.il