נטלי כהן וקסברג: מתנה לטראמפי 

ילדה ישראלית שולחת מתנני לדונלד טראמפי הנשיא האהוב עליה.

A present for the President

ואם בא לכם אז תפיצו

(נטלי כהן וקסברג)

-------------- -------------- --------------

טקסט מתוך הצגות תיאטרון החדר:

 

"ברצוני לאמץ את כולכם אל לבי ולומר לכם

כי הדבר אשר הכתיב את בואי למקום זה,

הוא הרגש הטהור והאציל של בן גזע נבחר,

אל בני גזע נבחר".

(היטלר, במחזה "היטלר")

--------------

"מה שלומך, מר סארטר?"

"תודה, טוב. המאבק נמשך. הכיבוש נמשך.

הדיכוי נמשך. המלחמה נמשכת. היצירה נמשכת.

המאבק נמשך. האם הדמויות שלי הגיעו?"

(ז'אן פול סרטר, במחזה "נו-אקסיט")

--------------

"אני לא סובל כושים שמביטים לי ישר בעיניים.

אני רוצה לישון! לעצום עיניים,

לראות את הים הכחול וחרטום מפלח את המים!"

(רב החובל, במחזה "הנוסע הסמוי")

--------------

"אני העוף השחור, אני השופט והתליין.

הלילה אחי, הלילה הוא רק שלנו!

ולא של אף אחד אחר. אני חשוף.

אני עומד לצאת אל האור. להשתחרר".

(סולאנז'-סמך, במחזה "המשרתים")

--------------

"למה תמיד אנחנו צריכים לוותר?

היום אני רוצה

שגם הפשיסט הזה יסבול".

(פאולינה, במחזה "העלמה והמוות")

--------------

קטן זה יפה.

אינטימי זה נכון.

(אינטימיזציה של האירוע האמנותי)