יש תאטרון שהוא בידור
ויש שהוא שליחות אישית וחברתית
מקדש-מעט של אדם בדרך לתיקון עולם
(רגעים של התבוננות בהתנהגות אנושית
כי כל תנועה בחלל היא כרפרוף פרפר אי-שם)
חשבון נפש קצר.
"ניקול ואליזבט עשו סדרת טלוויזיה" - שמעתי אומרים. הן לבדן? לא היה איתן אפילו במאי אחד?
תגובה נפוצה היא בקרב יוצרים שמשתתפים בהפקה בצוות גדול, כאשר שואלים אותם, הם אומרים: "עשיתי סרט!". "עשיתי הצגה!". כאילו הם לבדם עשו את הסרט, עשו את ההצגה. מעט ענווה לא תזיק. הערתי על כך ואז אמרו לי בזו הלשון:
"ענווה זה פאסה וזה בהחלט מזיק, כלומר, הענווה, או איך שלא קוראים לזה ומוכרחים להתבלט ולהיות מפורסמים ותמיד ראשונים כי ראשונים תמיד אנחנו!"
טוב. לא אטריד אותם עוד.
אבל באמת, כוכבים לא עושים את הסרט. כוכבים מושכים קהל. ממלאים את הקופה. את הסרט עושה הבמאי וכוכבים הם כלי המשחק שלו.
שלכם באהבה,
אמיר אוריין
