- "בעבר כבר סלחתי להורי על כל מה שעוללו לי וגיליתי את האהבה, אבל לפעמים אני מרגיש את הכעס עולה בי מחדש!"

- טקסי הסליחה הם צורה של התנהגות חברתית היסטורית נלמדת של האדם. זוהי דוגמא לפער האוניברסאלי הקיים בין ההכרח לשחזר היסטוריה לבין החוויה האישית המידית.

ברוב החברות, אחרי תקופה שבה באה לידי ביטוי תוקפנות, מתקיימים טקסי סליחה וכפרה. לאחר המלחמה מתקיים טקס הכרזת השלום. בדרך כלל, השלום כולל בתוכו גם את טקס הסליחה ההדדי על חטאי העבר. טקסים אלו הם לפעמים בעלי אופי פולחני. בני האדם אומרים אז שהם סולחים זה לזה, ההצהרה החיצונית של הסליחה ההדדית, אינה מחייבת שאמנם התקיימה הסליחה הפנימית-רגשית אצל מי מהצדדים, אבל היא יכולה להשפיע לטובה על ההתנהגות הבין-אישית בעתיד.

כלומר, אם מתקיים טקס הסליחה, האדם יכול לקיים אותו כפעולה חיצונית, אבל עדיין לשאת בתוכו רגשות כעס, תסכול או כל רגש אחר שאיננו תואם את הסליחה.

טקס הסליחה החיצוני מגביר את הסיכוי שלפרק זמן מסוים לא יתחדשו פעולות האיבה בין הצדדים, אבל הוא איננו יכול להבטיח סליחה רגשית פנימית מלאה. סליחה רגשית פנימית תלויה בגורמים רבים, שהטקס החיצוני לא תמיד יכול להשפיע עליהם.

טקס הסליחה עצמו הוא תהליך של טיהור. הוא מושך לפחות חלק מן האנרגיה המשוקעת ברגשות הכעס ומפנה אותה אל עבר הטקס עצמו, אבל הטקס לא בהכרח מפרק את הכעס לחלוטין. לכן אדם יכול להצהיר שסלח להוריו או לאויביו, אבל עדיין הוא נושא בתוכו רגשות כעס טעונים. זהו מצב ידוע ונפוץ.

הסליחה השלמה כמעט שאיננה קיימת במציאות. משום שגם לאחר שהכעס נפרק, עדיין קיימת בחדר התודעה החוויה המקורית, על כל מרכיביה, כחוויה לגיטימית, לא מטעינה אנרגיה רבה מדי ויש לקוות שהיא כבר לא טראומטית פעילה והיא כוללת בתוכה, בין השאר, את זיכרון הכעס וגם את זיכרון טקס הסליחה. אדם יכול ללכת כל חייו נושא עימו את רגשות הזעם על הוריו ולטעון אותם אל תוך יצירתו וזהו תהליך רצוי ומטהר.

אם אדם מקיים טקס סליחה חיצוני ואחר כך הוא מרגיש שעדיין קיים בו כעס, עליו לתת לו ביטוי ביצירה. זוהי פעולה טובה ונכונה. בכל מקרה, גם טקסי הסליחה החיצוניים מסייעים להקלת הסבל.

הסליחה הרגשית הפנימית היא רצויה אבל אינה הכרחית. חשוב ביותר שלא נטפח בקרבנו רגש אשמה על שאין ביכולתנו לסלוח באופן מוחלט. עם התעוררות מחודשת של הכעס, או של רגש האשמה על שאין ביכולתנו לכבוש את הכעס, יש לתת להם ביטוי מידי ביצירה: בכתיבה, בציור, במוסיקה, בהגשת טקסט בימתי וכיו"ב. כי הרי בשורשיהן של יצירות רבות ניתן למצוא את עקבותיהן של מערכות היחסים שיש ליוצר עם אבותיו.

(ספר "המעגל הפתוח" גרסת 2017, ע' 177-176)

שלכם באהבה,
אמיר אוריין