הצטרפו לאיגרת השבועית

"תיאטרון החדר? קסם של תיאטרון!" (יורם קניוק, סופר)



(קטע)

...עב"מ, עצם בלתי מזוהה, הוא תמיד עצם שיש לזהות אותו כיצירה בדרכה אל האור.


מי שמעולם לא ראה עב"מים חוצנים ולא מאמין בקיומם של עב"מים, גם אם יגישו לו מתחת לאפו עב"ם מובהק - לא יאמין. מי שרוצה לראות עב"מים חייב להאמין בקיומם ואז גם יגדל הסיכוי שיראה אותם. גם כאן פועל עיקרון השהיית הספק ויצירת האמון שמקובל ליחסו להצגות וסרטים.

 

לכל עב"ם יש הסבר - רציונאלי ו/או מיסטי. ישנם אנשים שמראש דוחים כל הסבר ומבקשים להשאיר את העב"ם במצב של "כשמו כן הוא", כלומר, עצם בלתי מזוהה. בדומה לאותה אישה שלא רצתה לדעת מהו הרכבה הכימי של "פטריית הנעורים" שלה ואז סיפרו לה מה ההרכב הכימי של הפטרייה ומיד פג קסמה בעיני אותה אישה והיא השליכה את הפטרייה אל תוך חור הכיור שבמטבח. אי הרצון לדעת יכול לרמז על המשאלה לחזור ולהיות קטן וחסר אונים אל מול ישות גדולה, נסתרת, מגינה או מאיימת ולמשוך ממנה חסד ורחמים.

 

נא לשים לב ליחס שהמאמינים מגלים כלפי העב"מים שלהם. בחברה נינוחה ובטוחה בעצמה תופעת העב"מים לא קיימת, או שהיא תופעה שולית שנתפסת באירוניה קלה. אם, בכל זאת, חברה כזאת עוסקת בתופעה, הרי זה מתוך סקרנות ונטייה לחקור את הנושא באופן מדעי. חברה השרויה בחוסר בטחון ובפחדים מגלה יחס מעורב כלפי העב"מים. מצד אחד העב"ם נתפס אצלה כגורם מסתורי המאיים על גורל האנושות. מצד שני, אלה יצורים טובים ומיטיבים, שבאים לרפא את חוליי האנושות. אם באותה חברה חרדה וחסרת בטחון, קיימת הנטייה לחקור את העב"ם, הרי זוהי בעיקר חקירה המושתתת על חשיבה מיסטית. אפשר לשער שלחברה נינוחה יהיו עב"מים נחמדים, ולחברה חרדה יהיו עב"מים איומים ונוראים.

 

כדאי לשים לב לתופעה החוזרת ונשנית בציורי החייזרים שהם עב"מים. אלה שדיווחו על פגישות עם חייזרים וציירו אותם, מתארים דמות בעלת קווי מתאר כלליים, המזכירים דמות אנושית, אבל ללא פירוט מדויק של איברים. הדבר הבולט ביותר בציורים אלו הם העיניים הגדולות והאפלות של החייזר המצוי. בדרך כלל, ציורים כאלה נפוצים אצל ילדים בני הגיל הרך, ולהבדיל, אצל חולי נפש. מתברר שתפיסתו של התינוק את האדם המטפל בו, קולטת את דמות האדם בקווים כלליים כאלה, אבל הדבר הנקלט לראשונה אצל התינוק הן עיניו של מי שמופיע בפניהם. צעצועים רבים המיועדים לתינוקות מעוצבים עם שתי עיניים גדולות. האם פירוש הדבר שתופעת העב"ם מצביעה על רגרסיה אישית ו/או חברתית למצב אינפנטילי, או שתופעה זו היא פסיכוזה אישית או חברתית? או אולי ממצאים אלו יכולים דווקא לחזק את האמונה בכוחם המיסטי של ילדים ולהבדיל, בחולי הנפש?

 

כל יוצר יכול לעשות לעצמו עב"ם. הוא יוצא אל הלילה (רוב העב"מים מופיעים בשעות הערב והלילה. וכי אימתי יחשוף עב"ם המכבד את עצמו לעין אנוש, אם לא בלילה?). הוא מביט בשמים, וצד לו קרן אור ממקור לא מזוהה, או נצנוץ חולף, ומגדיר אותו כעב"ם. הוא רואה את העב"ם הזה לפרטי פרטיו. מה יש בו ואיך כל מה שיש בו נראה, לאן מועדות פניו ומה כוונותיו. הוא יכול להעלות את רישומיו אלו על הכתב ולבדוק את הרשום. האם תיאוריו מעניינים יותר מהתיאורים הידועים לו מדיווחי הזולת? האם תיאוריו מתאימים לתמונות, למחשבות או להשערות שכבר הועלו בעבר? האם תיאוריו אלו מתאימים לתמונות מן העבר הפרטי שלו? אם כן או אם לאו, העב"ם חשוב פחות. היצירה שנובעת מהעיסוק בו, חשובה יותר.

 

(קטע מתוך: "כולם רואים עב"מים וגם אני משתדל מאד לראות ולא מצליח!" מתוך הספר "שיטת אוריין – המעגל הפתוח", מאת אמיר אוריין, גרסת 2017, ע' 176-175)

 

שלכם באהבה,
אמיר אוריין

לאיגרת השבועית של 2017 . 11 . 2