במותו של הלילה
על ראש עץ ציפור קטנה מקוננת
בבריכה המים שוקטים
ראשי דגים מציצים
האוויר קופא מניח
לרגע היחיד הזה
למי שחיכה לו כל חייו
למי שלא ייגע בו לעולם.
"תיאטרון החדר הוא בשבילי ארגז הכלים לחיים" (עינת ויצמן, שחקנית ובמאית, בוגרת תיאטרון החדר) |
 |
|||||||||||||||||||||||||||
