הצטרפו לאיגרת השבועית

מתח קל? קחו נשימת אנחה גדולה וטובה וסיימו באנחה קורעת לב. עדיין יש מתח? קחו שוב נשימה אנחה. זה עובד!


האיגרת השבועית

יום ה', 2010 . 12 . 9

--------------

יש לך קטע? שלח/י אותו אלינו לאיגרת

--------------

אירועים בתיאטרון החדר
--------------
לתגובות

--------------
לימודי משחק ובימוי בתיאטרון החדר

טל': 03-5171818

וגם ב-דוא"ל

--------------
איגרת זו כוללת קטעי וידיאו מתוך ההצגות:
"אבנים", "סדרת ההיריון שלי", "תחושת בטן"

--------------

השביתה והייעוד

נמסר לנו טלפונית שבתיאטרונים מסוימים
מעכבים משכורות של שחקנים במשך חודשים.
לפני אחת מהצגות הקאמרי הודיעו שחקנים
שהם לא עולים לבמה אם לא ישולמו להם
משכורותיהם. ניתנה להם הבטחה לתשלום
והם עלו לבמה.


בדרך כלל, קהל חושב שמה שנוצץ על הבמה
בתיאטרון המסחרי-ציבורי, נוצץ גם מאחורי
הקלעים. ולא היא. זו עבודה קשה, לא תמיד
משתלמת (למעט ה"כוכבים", אבל כמה כאלה יש?).
כן, ראוי להזכיר שנשק השביתה הוא לגיטימי
אפילו בתיאטרון הישראלי.
בשיחה טלפונית אחרת הודיעה במאית
של מופע עצמאי שהיא הצליחה לגרוף
מספר שקלים בכל הופעה.


והרי לך משוואה מעוותת: בני משפחה וחברים
סבורים שאם אתה עובד ב"הבימה" או ב"קאמרי",
אתה מלך העולם ואם אתה עובד בהפקה עצמאית,
אתה "מסכן", ולא היא. תחשבו על הסיפוק
ותחושת הייעוד בהפקה שהיא שלך, לעומת
תחושת הניכור והשעמום כשאתה בורג בהפקה
מסחרית.


עם תחושת סיפוק אי אפשר לקנות בסוּפּר?

גם שחקן ב"הבימה" לא תמיד יכול לקנות בסוּפּר.

מסקנה: להיות שחקן זה לא מקצוע. זה ייעוד.


באיגרת זו:

•   שיטת אוריין - המעגל הפתוח: קואליציוני אופוזיציוני - פרק 6 מתוך 7
•   פרשת השבוע: 11. ויגש: בראשית מ"ד 18 - מ"ז 27
•   מונודיא 2010: 11. יכולה
•   נמר בוער: פרק שלישי: "בחיים צריכים להתחתן"
•   יואב איתמר: נדר / פייסבוק
•   יונתן ברקאי: עבד
•   סמדר שרת: פסיפסים
•   מיכל גיל: במותו
•   מולי ש. אנג'ל: קושִׁי
•   נתי אורנן: סע לברלין, פרק ג'-ד':
•   רגע של עברית: מרוויח, משתכר
•   אודישנים דרושים: אולי יש כאן משהו בשבילך
•   אירועים: לוח מודעות
•   הכתובת על הדיר: על הדליקה ואחריות
ארכיון החדר 2007

התיאטרון הקהילתי

(שיחה: ד"ר נפתלי שם טוב ואמיר אוריין)


ד"ר נפתלי שם טוב

אני עוקב אחרי הדיון אודות קואליציוני-אופוזיציוני.

אוסיף עוד כמה מילים משלי לעניין. נראה לי שאפשר לשכלל את המודל שאתה מציע.

המודל הקיים מנסה לענות על השאלה, מהי המגמה הפוליטית של אירוע או גוף מסוים בתרבות. עם זאת ראוי גם לשאול מהו מיקומו של האירוע בתרבות? כך יכול להיות שאירוע הוא קואליציוני אך מיקומו שונה מאירוע קואליציוני אחר. למשל הצגה ב"הבימה" והצגה בתיאטרון קהילתי שונות בהמון מובנים. יתכן ששתיהן קואליציוניות, נאמר, בגלל התמיכה הממסדית בשני גופים אלה. יחד עם זאת, ההבדלים ביניהם עצומים, כולל באמירה שלהם, בין הצגה מסחרית ב"הבימה" לבין הצגה של אנשים החושפים את עולמם האישי והחברתי ומנסים ליצור דיון משמעותי בקהילה שלהם. אין ספק שדיון זה יפוקח על ידי הממסד המתקצב, אך עדיין אלה שתי תופעות שונות ונראה לי שהמודל כרגע עורך צמצום שיצא שכרו בהפסדו. במילים אחרות, לא רק המגמה הפוליטית חשובה אלא גם המיקום של האירוע בתרבות חשוב לא פחות.

 

אמיר אוריין
אני מודה שהמודל הוא נזירי ותובעני וחסר פשרות. בהחלט אפשר למדר כל אחת מהמגמות הנזכרות. אבל המשותף בין "הבימה" לקבוצה קהילתית, לבד מהתמיכה הממסדית, זו המגמה לשמר סדר קיים, לאו דווקא מצד המשתתפים, אלא בעיקר מצד "הפיקוח" כדבריך, ולפעמים גם הרצון לרצות את הקהל. אולי נוסיף לאלו גם שימור צורות בימתיות. בעקבות דבריך אפשר למדר כול מגמה לעצמה. אני מניח שבקבוצה הקהילתית השינוי במגמה של תיקון, עשוי להתרחש ברמה אישית, אבל כך אפשר לטעון ביחס לכל יוצר בנפרד בכל מגמה שהיא.

 

נפתלי

אך בתיאטרון קהילתי יש אופציה לשינוי קבוצתי וקהילתי. יש מקרים כאלה בהיסטוריה של התיאטרון הקהילתי.  מה גם שבתיאטרון קהילתי בחלקו יש שחרור מלרצות את הקהל כי אין מכירת כרטיסים. מה גם שתיקון אישי במסגרת של תיאטרון ציבורי/מסחרי היא מאוד לא פשוטה בלשון המעטה, אם משווים זאת למסגרת של תיאטרון קהילתי למשל. אך בכל מקרה השאלה היא האם אתה מתייחס רק למגמת האירוע, או גם למיקום של בשדה התרבות?

 

אמיר

אכן, יש להניח שבתיאטרון הקהילתי יש אופציה לשינוי קבוצתי וקהילתי כדבריך, ואולי גם ראוי למנות את המקרים האלה: שינוי אישי, תרבותי, חברתי – על פי הסדר הזה.

שינוי במגמה של תיקון קיים גם במגמה הקואליציונית השמרנית, אבל השינויים שם הם כל כך זעירים עד כי זקוקים לעין בוחנת חוקרת, כדי לזהות אותם ברצף זמן ארוך. ואכן, תיקון אישי עשוי להיות נדיר בתיאטרון המסחרי, אף שיש לקבל אותו כאופציה, שתהיה גם תלוית הגדרת התיקון עצמו. המקרה של ריצוי קהל לא בהכרח תלוי במכירת כרטיסים. המודל המדובר עוסק במגמה החברתית הכוללת של האירוע. ושוב, בתוך כל מגמה הייתי שמח לגלות מדורים מתאימים לסוגי האירוע. יש לך רעיון, או אפילו תחילת דרך? למשל, הגדרת התיאטרון הקהילתי במסגרת הקואליציונית?

 

נפתלי

אני חושב שכדאי להגדיר את המיקום של האירוע בתרבות למשל תיאטרון קהילתי נתפס, בצדק או שלא, כשולי בחשיבותו, אך דווקא בשל כך יש בו פוטנציאל גבוה יותר לשינוי בשלוש הרמות במינונים משתנים. לעומת זאת אירוע שנתפס כמרכזי בשדה פוטנציאל השינוי בו קטן מאוד ואופיו לשעתק את הסדר הקיים. הצעתי נובעת מתוך המודל שלך. מה קורה, כמו בהרבה מקרים שבהם יש באירוע מאפיינים קואליציוניים ומאפיינים אופוזיציוניים? למשל תמיכה ממסדית אך צורה ניסיונית, או לחילופין תיאטרון מסחרי כמו הקמצן של מולייר במרוקאית, שמצד אחד נעשה משיקולים מסחריים, אך זהו אירוע שנותן קול לתרבות שנדחקה לשוליים, ועצם, העובדה שהוא בערבית לקהל יהודי, אינו דבר של מה בכך. במילים אחרות: הקואליציוני הוא רחב יריעה כפי שאתה בעצמך הדגמת באיגרת ולכן המיפוי שלו הוא לא פחות חשוב בעיני.

 

אמיר

לאחר בחינת כל מקרה לגופו, כמו גם בתיאטרון קהילתי, אירוע בעל תכנים אופוזיציוניים במסגרת קואליציונית יוגדר כחתרני. מיקומו של האירוע בתרבות תמיד יהיה תלוי מסגרת כוללת. בינתיים, בכל דרך שניסיתי לסובב את המודל, הייתי חייב לבסוף לחזור להגדרות המקוריות. המשתנה של מיקום תרבותי מוצא מקומו במודל הקיים, באופן שבו כול אחת משתי המגמות הפוליטיות תתחלק למדיומים ולז'אנרים, שזהו המקרה הנכון לדעתי.
באשר להבחנות שלך בעניין השינוי - אני מזדהה איתן.

(למידע נוסף: אוריין אמיר, "המעגל הפתוח" ספרית פועלים, 1998)

קישור קבוע

"ויגש אליו יהודה ויאמר, בי אדוני, ידבר-נא עבדך דבר באזני אדוני, ואל-יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה".

 

כזכור, בפרשה הקודמת יוסף מבאר לפרעה את החלומות שלו. בחלום אחד מופיעות שבע פרות שמנות ושבע פרות רזות, והרזות אוכלות את השמנות. בחלום השני שבע שיבולים שדופות בולעות שבע שיבולים בריאות. מוסר השכל: להכין צידה ליום צרה. לתכנן את העתיד, ורצוי גם להגדיר ייעוד במונחים של חזון.

 

בפרשת ויגש נמשך סיפורה של הטלנובלה העברית, בין שני העולמות, בין ארץ כנען לארץ מצרים. תקציר הפרקים הקודמים: יוסף הופך למשנה למלך מצרים. אחיו, שבעבר הרחוק, בפרק שלושים ושבע, השליכו אותו אל הבור, באים עכשיו להתחנן על נפשם, שייתן להם מעט תבואה. הם לא מזהים אותו. שמו עכשיו צפנת פענח. השנים שחלפו מאז הושלך לבור והתפקיד הנוכחי הפכו אותו מנער יהיר ונלהב, יוצר הדוניסט ואגוצנטרי, למפיק הרציני והטרוד של הכלכלה המצרית. אדם שמסתיר מתחת לגלימת התפקיד וארשת הפנים החמורה, את הדמות הפרטית של הנער שאחיו בגדו בו והיוצר שלא בא עדיין על סיפוקו. הוא מקבל את פניהם ומסתיר את בכיו. הוא מאשים אותם בריגול. הוא שולח אותם לדרכם עמוסים בתבואה ומסתיר בשקיהם את התשלום שקודם לכן גבה מהם. הוא משאיר אצלו במאסר-בית את שמעון אחיו. הוא דורש מהם להביא אליו את אחיו הקטן בנימין.

 

הפרק הבא מתרחש בביתו של האב הזקן יעקב. האיש שבור. הוא איבד את בנו יוסף, בנו שמעון נמצא במעצר מנהלי במצרים, ועכשיו הוא עלול לאבד את בן הזקונים שלו בנימין. האחים חוזרים למצרים. לא מיד. תחילה הם מכלים את מלאי המזון שהביאו עימם, כלומר, הכלכלה קודמת לקשרי הדם. אחר-כך הם חוזרים ומתייצבים בפני יוסף. הוא פותח להם שולחן ושוב מסתיר את בכיו. הוא שולח אותם לדרכם ורודף אחריהם. הוא מאשים את בנימין בגנבת גביע.

 

פרשת ויגש מתחילה במונולוג של יהודה המתאר את תולדותיה של המשפחה המיוסרת ומבקש רחמים. ואז בוכה יוסף הפעם השלישית, ואז: "ויתן את-קולו בבכי, וישמעו מצרים וישמע בית פרעה". הוא מתוודע אל אחיו בפינאלה הגדול והמרשים של המשפחה המתאחדת, שמרגע זה ואילך יחיו באושר ועושר עד עצם היום הזה, או עד שיקום פרעה חדש שלא ידע את יוסף.

 

מצרים היא הממלכה הגדולה, כמו ארה"ב של אמריקה. המחקר ההיסטורי מציין שארץ ישראל הייתה נתונה תחת שלטון מצרי עד אמצע המאה ה-12 לפנה"ס. היו לה מרכזי מנהל בעזה, יפו ובית-שאן. אל הממלכה הגדולה באים לבקש סיוע. יש רעב בכנען? יורדים מצרימה לשבור שבר, כלומר, תבואה למזון, ציוד, כל סיוע נדרש או תמיכה. אליה עוברים לחיות תקופות ארוכות או קצרות. אליה גם פונים כדי להתלונן על השכנים.

 

האם אלו הנוסעים למצרים הם "יורדים" או "מהגרים"? התשובה לכך תלויה בהגדרת הפרט את עצמו ביחס למקום מושבו. עד לשנות התשעים של המאה העשרים, נהגו הישראלים להתייחס אל בני ארצם הנוסעים אל מעבר לים, כאל בוגדים העוזבים את המולדת, או לפחות כאל "יורדים". כאילו ארץ מולדת היא בשיאו של הר הערכים החברתי, וכל ארץ אחרת היא במורדו, אם לא למרגלותיו.

 

לאחר מכן, עם ירידת ערכה של הלאומיות והלכידות החברתית בישראל, עם התחלקותה למגזרים בעלי אינטרסים עצמיים, השתנה גם היחס למי שנסעו לחו"ל כדי להשתקע שם. מאז הם מכונים בפי הלאומיים "יורדים", ובפי אחרים "מהגרים". לפעמים יורדים מצרימה כדי להישאר בה, כלומר, מהגרים למצרים. כך נהגו בני ישראל אז וכך נוהגים היום.

 

מצוות כיבוד הגר חוזרת ונזכרת בכל פעם שבה העברים נודדים לישוב אחר, החל מימי אברהם. אדם מהגר למקום אחר ומצפה שינהגו בו כבוד כאדם וייענו לצרכיו. הוא מוכן לעבוד תמורת מילוי צרכיו. כך מוטלת על תושב הארץ החובה לנהוג כבוד בגר ולסייע לו, "כי גרים הייתם בארץ מצרים".

 

מהי עליה וירידה? ארץ ישראל היא מקום קדוש. סמל למעלה גבוהה, דרגה גבוהה בסולם הרוחניות של העם. אולם זהו אך סמל, ויש לנהוג זהירות בסמלים. סמל יכול לשמש מזון רוחני. סמל עשוי לעודד אנשים לפעולה, אבל הסמל כשלעצמו לא יכול לקנות לחם במכולת. כל עוד התנאים בארץ נוחים למחיה - חיים בה. אולם הניסיון המיתולוגי, כמו גם ההסטורי, מלמד שכל אימת שהתנאים הכלכליים בארץ-ישראל נעשים קשים, מהגרים ממנה למקום שבו אפשר להתקיים פיזית. לא תמיד יכלה ארץ-ישראל לספק קיום כזה. כך קובע הכתוב, בצורת משל, את היחס שבין חומר לרוח.

 

ישנה ארץ ישראל הפיזית, ואין בה קדושה, היא ארץ ככל ארץ אחרת, וישנה ארץ ישראל שהיא עניין שברוח. הקיום הפיזי אינו תלוי בה. אם היא איננה מספקת קיום כזה - יש ללכת למקום אחר. בית אפשר לבנות במקום אחר, אמרה ילדה ברמת הגולן.

 

מי שמבקש להפוך את הארץ הפיזית הזאת לחומר מקודש, מסתכן בהתעלמות מהתנאים הקיימים במציאות. אין לבלבל בין קיום פיזי לרוחני. הקיום הפיזי קודם לרוחני, וזה אינו יכול להתקיים ללא הפיזי.

קישור קבוע

ביום שני, 6.9.2010, התקיימה בתיאטרון הסמטה ביפו הצגת "מונודיא 2010", ערב מונולוגים-דיאלוגים, שכתבו וביימו חברי קבוצת המנחים, מחזור 13, וביצעו חברי קבוצת המשחק של תיאטרון החדר, מחזור 57. הנושא המרכזי של הערב: "חוויה מקומית", קטעים שמתייחסים אל הזמן והמקום שבו אנו חיים. הרצף מתחבר לתמונת פסיפס מקומית אקטואלית. הערב החל ברצף חימום שביצעו השחקנים בנוכחות הקהל. לאחר מכן החל רצף הקטעים. באיגרת השבועית אנו מביאים, בכל פעם קטע מתוך הערב.

 

11. יכולה

כתיבה ובימוי: שני לרר.

משחק: דניאלה נובינסקי (הדודה). שני כהן (שירה)

(דודה מבוגרת, נבהלת והיסטרית. שירה, צעירה מופנמת.)

 

דודה: שירושקה, אני מבינה אותך, ואני כבר לא ישנה כמה ימים, תאמיני לי. מאז שאימא שלך סיפרה לי... אני גמורה. איך הוא עשה דבר כזה?  זה נורא והוא מנוול. אבל אין מה לעשות עכשיו, מה שהיה, היה?

שירה: לא.

דודה: כל החיים שלו גם ככה בזבל. הוא נכה אומלל שסובל מחרדות, ואת העונש שלו הוא כבר קיבל. אני מציעה לך לקבור את הסיפור הזה ולהמשיך הלאה.

שירה: לא.

דודה: מה התעוררת עכשיו תגידי?! מה את רוצה מאיתנו אחרי כל כך הרבה שנים? את יודעת שהמשפחה גם ככה הולכת על חבל דק. את מכירה אותנו. כל אחד והמחלה שלו. אם יקרה לו משהו, כולם ייפלו.

שירה: זה לא ממש מעניין אותי.

דודה: אם את אוהבת אותי, תרדי מכל הסיפור הזה? תעשי לי טובה. מה את רוצה?

שירה: אני דורשת לכנס את כולם. אני רוצה להגיד לכולכם מי זה האח החולה שלכם.

דודה: את רוצה כסף. זה מה שאת רוצה! וגם לקחת אותו לבית המשפט! ככה את חושבת שתבריאי? כל העיתונים יכתבו על זה! אני לא אתן שכל העולם יידע שיש לי אח כזה. אני אמות. את תהרסי את כולנו, זה מה שאת רוצה?

שירה: אני רוצה צדק.

דודה: איזה צדק? איזה צדק? תראי אותו, את העונש שלו הוא כבר קיבל. מסכן משותק בכסא גלגלים! מה הנחתת עלינו עכשיו. אני לא אתן לך...

שירה: לא פלא שכולכם סובלים מדיכאון. כל אחד מכם דואג רק לתחת שלו! שהשכנים לא ידעו? ומה איתי? האח שלך הוא קרימינל, סוטה-מין, פדופיל וכל האחייניות שלו עברו תחת הזין שלו. גם הבת שלך. בכל פעם שגבר מתקרב אלי אני רואה את העיניים השחורות של האח שלך שופך עלי את הזרע שלו. אני מבקשת לפתוח קרן מהכסף של האומלל הזה עבור לכל מי שתרצה לקבל טיפול פסיכולוגי. לתמיכה. אם הבנות שלכן לא רוצות להתלכלך, זה עניין שלהן, אני רוצה! ואני צריכה עזרה. במעשים. במעשים, לא במילים ריקות. נמאס לי לשתוק ונמאס לי להעמיד פנים שהכול בסדר. אני עייפה.

דודה: את התחלקת על השכל, את יודעת? מה את רוצה? נקמה? חשבתי שאת אוהבת אותי. אני מבינה את הכאב שלך, אבל את לא יכולה! פשוט לא יכולה!

שירה: אני יכולה!

דודה: את לא יכולה!

שירה: (צועקת) אני יכולה!
(הדודה מתעלפת. שני גברים ניגשים אליה ומוציאים אותה. שירה נותרת לבדה)

קישור קבוע
(נפוליון - חי או מת!)

חיבור חשוב ביותר של שרית פוקס על היוצר נסים אלוני. ספר מרתק, מצחיק, עצוב, מכיל תובנות מפתיעות וגילויים חדשים. ספר לימוד על אדם ותקופה. באיגרת השבועית אנו מביאים קטעים מתוך הספר (ללא הערות השוליים).

 

לטאה מנומרת זינקה מתחת לסלע בבית הקברות הערבי והבהילה ציפור שהצליפה בכנפיה. על הסלע שכבה דינה מתנועת הנוער "מכבי" ועליה נסים. דינה דקיקה, אבל ישבנה אתלטי. השנה היא 1944. בזכרון יעקב הסמוכה עמד גדוד אהרון של תנועת מכבי, לאה ומפוהק, באזכרה השנתית לאהרון אהרונסון, מנהיג תנועת המרי ניל"י, שעל שמו נקרא הגדוד. נסים ודינה ברחו לבית הקברות. הסלע היה דוקרני, דינה דיברה על אהבה ונסים הרגיש ריק. באמצע מעשה האהבה גילה שהוא מבלבל אותה בכלל עם נערה אחרת.

 

נשים חושקות, איזה בור טומאה נפלא ליפול לתוכו. נסים התוודה על כך ביומנו, בשפת הקלישאות של הקולנוע ההוליוודי: "היא שכבה בזרועותי בין הסלעים. נשקתי לה. שפתיה היו בוערות. 'אתה מבעיר אותם,' אמרה. ריק הייתי בתוכי. ובכן, מדוע אני מנשק אותה בכזאת עוצמה ובהתלהבות כזו? מוזר. הסתכלתי בפניה וחשבתי שאביבה בזרועותי. האם כל הבנות דומות בשעה שהן נמצאות במצב אהבני כזה? מסיר הייתי את פני מעליה, מתרחק קצת ומבקשה לחייך. כשחייכה ראיתי את פני דינה. רק אז".

 

מאביבה, שהציצה במפתיע מהפנים של דינה, נסים סלד ממש. בכל פעם שליווה אותה הביתה מפעולה בתנועה ציעפה את עיניה והניפה את שיער הדבש שלה כמו שראתה את ריטה הייוורת עושה בסרט "גילדה", ואמרה: "אני רוצה לתת לך משהו". פעם נעתר לה, כמסופר ביומנו: "לבסוף נשקתי לה. פשוט כדי לצאת ידי חובה. היה נעים, אבל ריק".

 

נסים לועג לעצמו ביומן על מזמוזיו החלולים: "לדעתי יש אהבה. ואני אהבתי. בכל לבי ובכל חום לבי ובכל רעד רגלי ובכל אי-מנוחתי. אך לא אמרתי את העיקר: אהבתי למשך שבוע".

ועם זאת הוא מקווה שיקרה לו מין נס שבו יימהל באישה לא פתיינית: "האהבה אולי הנה האכסטזה שברעיון המטורף שיש עוד אדם בעולם אשר אתה - הוא, והוא - אתה", כתב.  

בגיל תשע-עשרה, ערב גיוסו לנוטרות, כשהשקיף על עמק יזרעאל ממרום מגדל, הרגיש שהוא מתעופף לדרך חדשה שאולי תזמן לו אהבה: "פרפר אני. פרפר השואף לאור... אל תצחק לי, יומני, רוצה אני אהבה ואני מאמין שהיא קיימת בעולם המוזר והנפלא הזה. מחפש אני ומחפש. המחר מלא וגדוש הוא".

 

להט החיפוש לא נטש אותו עד סוף ימיו. אבל עם השנים, כעבור נשים הרבה, נהפך הלהט למין התקף אכסטזה צונן.

 

(המשך יבוא)

קישור קבוע

נדר
(לאברהם שלונסקי)

 

על דעת עיני שראו השרפות,

ועמסו זעקות על לבי השחוח...  

על דעת אחיי שברחו מביתם,

עד באו ימים שעייפו מלסלוח

 

נדרתי הנדר: לזכור את הכול

לזכור - ודבר לא לשכוח.

דבר לא לשכוח - עד הבחירות

עד שוך עלבוני עד כולם עד כולהם

 

עדי יוכלו כל שבטי מוסרי

קונם אם לריק תעבור השריפה

קונם אם לבוקר יחזרו לשלטון

ומאום לא ילמדו גם הפעם

--------------

 

פייסבוק

(לנתן זך)

 

סטאטוס מקיר יזעק - אם עוד לא זעק.

קיר יפצח בשיר - היישר מלב היו-טיוב.

סטאטוס מצייץ. תמונה יפה.

פארמוויל.

 

תעשו לי לייק - אם עוד לא עשיתם.

איש זר מבקש חברות

חברה לשעבר. פוליטיקאי מוכר.

אדם לאדם.

 

העולם האמיתי אובד - אם עוד לא אבד.

יש לי מאות הודעות בתא הדואר

זמר בודד. עדכון מעודד.

יחצן בודד.

קישור קבוע

מוכה טירוף הזדחלת על גחונך

ועוד ביקשת, התחננת

לבעיטה נוספת, שוב.

וכשהדם שוטף פניך

ובך מכה ההשפלה

אתה זועק בהנאה

ומלקק את אדונך;

אתה מברך ומתפתל

לפני שטן שמשתולל

אשר עשה ממך

תולעת רמוסה.

חושק עדיין באדון

ואף  תוקע לשונו

בישבנו.

קישור קבוע

פסיפסים נגלים

ונחשפים

 

מהססים

חיוורי-פנים

הם נפרשים

לעבר השקיעה

 

הולכים ונמסים

בתודעה

 

תמימים

כמו הילדים

אשר יצרו אותם

באהבה

 

מפויסים

חשים

ברוח הקרירה

הבאה מן הים

 

ומיטיבה

איתם

 

אף אחד לא

לא ייגע בהם לרעה

 

הפסיפסים

הולכים לישון

 

בשקט ובשלווה.

קישור קבוע

במותו של הלילה

על ראש עץ ציפור קטנה מקוננת

בבריכה המים שוקטים

ראשי דגים מציצים

האוויר קופא מניח

לרגע היחיד הזה

למי שחיכה לו כל חייו
למי שלא ייגע בו לעולם.

קישור קבוע

קָשֶׁה, עֲדַיִן לֹא אָמַרְתִּי נוֹאָשׁ

מִטְעָן שֶׁל עֶצֶב מְקַבֵּעַ בְּתוֹכִי

אֲנִי רוֹצֶה לִפְרֹץ בְּבֶכִי

לְהוֹצִיא הַכֹּל בְּבַת אַחַת

 

קָשֶׁה

לָמָּה כָּל הַכְּבֻדָּה הַזּוֹ עַל שְׁמִי

אֵינֶנִּי מַצְלִיחַ לִפְרֹק אוֹתָהּ הַחוּצָה

הִתְקַבְּעָה וְאֵינָהּ רוֹצָה לָצֵאת

הִשְׁתַּכְּנָה בְּתוֹכִי

 

יֵשׁ יָמִים שֶׁאֲנִי תָּלוּי עַל חוּט הַשְּׂעָרָה

עוֹמֵד לְאַבֵּד תִּקְוָה

אֲבָל הַמִּטְעָן הַזֶּה אֵינוֹ נוֹתֵן לִי מָנוֹחַ

בְּדִיּוּק כְּשֶׁאֲנִי עוֹמֵד לִשְׁמֹט

הוּא לוֹחֵשׁ לִי

יֵשׁ בְּךָ עוֹד הַכֹּחַ

 

אֲנִי רוֹצֶה לְהִשְׁתַּחְרֵר

לִרְקֹד לְפַזֵּז

לְחַזֵּר אַחַר הָעוֹלָם

קישור קבוע

סע לברלין, פרק ג': יהודי במסדרון - הכסף בכיסים: כאן

סע לברלין, פרק ד': חנוקלך: כאן

נתי

שבוע טוב,

--------------------

לכל פרקי "יום בחייו"

רק טוב,
בברכה, נתי אורנן
www.ornanati.com 

קישור קבוע

"הפועל מרוויח כסף"

משפט שמגלם בתוכו לפחות חוסר תשומת לב חברתית.

כי רק הקפיטליסט מרוויח כסף או מפסיד אותו.

בדרך כלל הפועל משׂתכר שׂכר (ולרוב - אל צרור נקוב). על כן:

"הפועל משׂתכר למחייתו"

קישור קבוע

נא לעבור לדף:  אודישנים דרושים 

קישור קבוע

"המליאה" של תיאטרון החדר
דלת פתוחה ליוצרים ולצופים.

פגישה דו-שבועית קבועה באווירה נינוחה.

הפגישה הבאה של המליאה
מתקיימת ביום ו', 17.12.2010, בשעה 16:00

בחדר ברחוב הרב קוק 8, תל-אביב. טל': 03-5171818

במקום מוגש כיבוד קל והוא מוגדר כמקום פרטי

"המליאה" פתוחה לכל. רצוי לתאם מראש בטלפון: 03-5171818


 

"אבנים"- מבית היוצר של תיאטרון אורתו-דה

המופע זכה עד כה בשישה פרסים בינלאומיים ומייצג את ישראל בכל העולם.

"אבנים" הינו מופע ויזואלי בהשראת פסל "מורדי הגטאות" של נתן רפפורט (1911-1987). שישה שחקנים, אשר באמצעות משחק מאופק, פס קול ייחודי ודימויים ויזואליים מקוריים, מספרים סיפור על ניצחון הרוח, ויוצרים שפה תיאטרונית חדשה.

יוצר ובמאי: ינון צפריר. במאים שותפים: דניאל זעפרני, אבי גיבסון בר-אל

שחקנים: ינון צפריר, אבי גיבסון בראל, מוטי סבג, חזי כוהן/עמית ברעם, נוגה דאנגלי/הילה ספקטור, מייקל מרקס/יניב מויאל.

תודה לתיאטרון החדר

9 בדצמבר 20:30

תיאטרון "הסמטה"- רחוב מזל דגים 8, יפו עתיקה, טל': 036812126 





















"משחק מהחיים" – מבית היוצר של תיאטרון פלייבק 

תיאטרון סיפורי חיים ואימפרוביזציה. חוויות הקהל והסיפורים האישיים של הצופים

הופכים לרצף של סצנות תיאטרליות, דימויים ורגשות, בידי קבוצת שחקנים מיומנת ומנחה. מפתיע, מרגש, מצחיק, נוגע ובלתי נשכח.

מנחה: אביבה אפל. מוסיקאים: איתי אורן, נעם רפפורט, עידו זלזניק

שחקנים: הילל שמעון, נורית שושן, ערן יעקובי, רינה לביא, שושה קסטנברג, שירלי ליגום

11 בדצמבר  20:30 

תיאטרון "הסמטה"- רחוב מזל דגים 8, יפו עתיקה, טל': 036812126. 

"אסקוריאל"- זוכת פרס הצגת השנה בפרינג' ובמאי השנה בפרינג' 

שעה בחייו של המלך, הנחשב לאחד האכזריים בתולדות האנושות.

"אסקוריאל" הוא שמה של טירה שבנה פיליפ השני, מלך ספרד, במאה ה-16. המחזה פורש את מערכת היחסים שבין מלך פסיכופת לבין פוליאל, ליצן החצר שלו, המייצג את מידת המוסר המצויה באדם.

מאת: מישל דה גילדרור.

בימוי, עיבוד ותפיסת חלל: אבי גיבסון בר-אל        

שחקנים: אורן יאדגר, אלחי לויט, עמית ברעם.

ייעוץ אמנותי: אמיר אוריין

13, 14 בדצמבר  21:00                  

תיאטרון "הסמטה"- רחוב מזל דגים 8, יפו עתיקה, טל': 036812126. 

"סדרת ההיריון שלי"

ע"פ ספרה של הילה שרעף גלסר

במהלך הכתיבה התפרסם היומן אחת לשבוע באיגרת השבועית של תיאטרון החדר בעריכת אמיר אוריין.

אישה נכנסת להיריון ומתכננת לידה טבעית. היא נתקלת בנורמות חברתיות המאיימות על חופש הבחירה שלה. במהלך ההיריון היא מגלה שהביקורת שלה אינה מופנית רק כלפי הממסד והחברה, אלא גם כלפי עצמה. כדי לחוות את חוויות הלידה כפי שהיא מבקשת, עליה להישיר מבט אל כאביה הנפשיים והפיזיים ולפרוץ את גבולות עצמה. בתוך הכאב הגדול היא מגלה עוצמה, שמחה וכוחות גדולים שלא ידעה כי קיימים בה.

"לא בעצב כי אם בשמחה, בריקוד ובשירה, נלד קודם כל את עצמנו, ואחר כך את ילדינו".

עיבוד למחזה: רינה לביא, הילה שרעף גלסר

משחק: הילה שרעף גלסר

בימוי: רינה לביא

ייעוץ אומנותי: אמיר אוריין

15  בדצמבר  21:00

תיאטרון "הסמטה"- רחוב מזל דגים 8, יפו עתיקה, טל': 036812126. 





















"בטולות שידוך"

חנה אזולאי הספרי ומיכל ורד כתבו את המחזה בהשראת הסיפור שהתפרסם בעיתונות בשנת 1978, על שתי אחיות ממאה שערים בירושלים שהתאבדו. האחת עומדת לפני שידוך והשנייה מבוטלת שידוך. הן מגלות בתוכן יצרים טבעיים שכמעט ונשכחו ויצרים שפורצים את מסגרת התרבות השמרנית בה הן חיות.

מחזאיות: חנה אזולאי-הספרי ומיכל ורד. בימוי: אפרת נתניאל. במאי בפועל: יניב מויאל. משתתפות: הילה מצקר וליאת קיסלוביץ

18 בדצמבר  21:00

תיאטרון "הסמטה"- רחוב מזל דגים 8, יפו עתיקה, טל': 036812126. 

"זה מסתובב" 

התנגשות אלימה וחסרת פשרות בין שני אנשים הכלואים יחדיו במוסד טיפולי, ב"תא להסתכלות ממושכת". האחד מדמה כי הוא הסופר פרנץ קפקא והשני מדמה כי הוא בנימין זאב הרצל. העלאתו המחודשת של המחזה הינה מחווה ליוסף מונדי, יוצר ישראלי ייחודי וחתרני, אחד מאבותיו הרוחניים של תיאטרון הפרינג' הישראלי. 

מאת: יוסף מונדי. בימוי עיבוד ותפיסת חלל: אבי גיבסון בר-אל.

שחקנים: אמיר ירושלמי, מוטי רוזנצוויג ורונן יפרח. 

ייעוץ אמנותי: אמיר אוריין - תיאטרון החדר.   

20, 21 בדצמבר  21:00

תיאטרון "הסמטה"- רחוב מזל דגים 8, יפו עתיקה, טל': 036812126. 

"בבפנוכו"

שתי נשים צעירות, הילי וברי, מצטרפות לסדנה העוסקת במתן ביטוי אישי לזיכרונות, מאוויים ומשאלות אנושיות. במהלך המפגש, נחשפים הרבדים היותר עמוקים שבנפשן, עד להארה האישית המתקנת. הקהל נחשף לאופן שבו תפיסות אישיות שלנו את עצמנו, קולות ודימויים צובעים את המציאות, מנהלים אותנו ואת הקשר שלנו עם העולם שמחוצה לנו.

יוצרות ומבצעות: הילה שרעף - גלמר, טלי ליברמן, רינה לביא
האירוע נוצר תחילה בקבוצת המנחים של תיאטרון החדר.

ייעוץ אמנותי: אמיר אוריין.

22  בדצמבר 20:30     

תיאטרון "הסמטה"- רחוב מזל דגים 8, יפו עתיקה, טל': 036812126. 

"מילות מפתח" – מבית היוצר של תיאטרון אותו- דה 

פרויקט ניווט תיאטרלי בתוך ארכיון הכיבוש. ההצגה מבוססת על ווריאציה של משחק הכיסאות המתרחש בזמן אמת מול הקהל. הארכיון מתבסס על כתביו של העיתונאי גדעון לוי, עדויות של נשות ארגון "מחסום וואטש", "טוקבקיסטים" וקולות רבים נוספים המהווים חלק מתוך בליל מילות המפתח הכרוכות בכיבוש. ההצגה מתרחשת כמבנה של משחק אמיתי, משמע היא מתרחשת בזמן אמת – On line .

מאת: אלדר גלאור. בימוי: מרטין מוגילנר.

משחק: גבריאל הדר, לוטוף נוייסר, דורית אבנט, איילת הלפרן, איברהים סקלה, מירי קירמאיר

23 בדצמבר 21:00

תיאטרון "הסמטה"- רחוב מזל דגים 8, יפו עתיקה, טל': 036812126. 

אנסמבל קוקייה מציג: "תחושת בטן"

תיאטרון תנועה נשים. סיפורה של אישה הנקרעת בין שני עולמות עד שיגעון. היא מנסה לרצות את הסביבה ולהתנהג בהתאם לציפיות החברה ממנה, אך שואפת לממש עצמה. היא נעה בין מחשבות מסרסות שמשתלטות על תודעתה לבין מערכות יחסים עם נשים כוחניות ודכאניות. במהלך המסע היא מגלה את הנשיות. 

בימוי: רן בן עזרא ושרון שלומי. כוריאוגרפיה: שרון שלומי.
משחק ומחול: אדרה שפיגל, ליאור ג'ייקובס, מירב סקאל-רוז'נקו, רונית הריס, שלי בן אברהם, שרונה בוטנרו ושרון שלומי.
עיצוב תפאורה ותלבושות: סיון יחזקאלי וענת בילו. תאורה: ענת בילו. עריכת סאונד: איתן בהר. עיצוב גרפי: בלה מלכין

ייעוץ אמנותי: אמיר אוריין - תיאטרון החדר.
מוצ"ש, 1.1.2010, התיאטרון הערבי עברי ביפו, טל': 0545-335135.

 





















"אורטל חייבת למות!"

"אורטל היא גם דוגמנית, היא גם בלשית, היא גם מרגלת ומומחית לאמנויות לחימה, ובכל ספר בסדרה היא מצליחה להציל את העולם, להשכיב את הגברים הכי שווים ולהגיע בזמן לתצוגת אופנה מבלי לאבד שערה מתלתליה..." אורטל היא פרי מוחו של הסופר בציר קרמניצר.

בציר קרמניצר בא לפגוש את קהל קוראיו, ואז נחשפים הסודות בסערה של אמת, דמיון, זיוף ומלחמת הישרדות.

בהשראת "על אמת" של רוני גלבפיש. כתיבה: איתמר נצר, שרון שלומי, רונן קובלסקי.

בימוי: יניב מויאל. משחק: שרון שלומי, איתמר נצר, רן בן עזרא.

עוזר במאי: רן בן עזרא. עיצוב גרפי: ירון פרידמן.

ייעוץ אמנותי: אמיר אוריין.

עלות כניסה: 60 ש"ח. מומלץ להגיע כחצי שעה לפני.

כרטיסים באמצעות רן בן עזרא: 052-5284234 ובמקום האירוע עצמו.

 

המרכז לתיאטרון עכו: "משאלה מכוכב"

- יצירתה של סמדר יערון

יום שלישי, 14.12.10, 20:00, בתיאטרון תמונע תל-אביב

מחיר מיוחד לתלמידי משחק בציון קוד ידיד: 111 = 50 ש"ח

"...סמדר יערון הצליחה ליצור מחדש תיאטרון בן זמננו שחוצה אידיאולוגיה וסיסמאות.

המשחק שלה הינו ישן וחדש בו זמנית. אינו נמדד בזמן כי הוא מותח את הקשת מעבר לכמה אלפי שנים מהמלך דוד ועד לכאן ועכשיו... אולי צריך לקרוא לה שחקנית נבואית, זאת היא, שרוקדת עם הכוכב". מאת: אינגו לנגר עיתון   Tagespost   13/01/2005

"...מופע מדהים של סמדר יערון...זהו מסע של תיאטרון וירטואוזי טוטאלי אישי מאוד...יערון מחזיקה את קהלה בגרון כשהיא עומדת על הבמה...היא עוצרת את הנשימה כאשר היא מטפסת פעם אחר פעם על הכוכב שלה... אני מקווה שהמופע הזה יעלה שוב אם בעכו או בירושלים ותל אביב כי אכן מדובר באחת מאותן חוויות חד פעמיות בדורן". צבי גורן – הבמה

טל': 04-9813734, www.acco-tc.com

טלפון בתיאטרון תמונע: 03-5611211

פסטיבל תיאטרון קצר מס' 13

22-25.12.2010, ימים ד'-מוצ"ש

מחיר מיוחד 40 ש"ח לכרטיס (במקום 90 שח).

הכרטיס הינו למקצרון הכולל 2 או 3 הצגות קצרות

כרטיסים בקופות צוותא 6950156 . קוד קופה לקבלת ההנחה 2010.

כל הפרטים באתר הפסטיבל: http://katzar.tzavta.co.il/   

מבזקים מהפסטיבל - מה יש בו:

טלנובלה מוסיקלית... קומדיה סאטירית לא מגויסת... דרמת נעורים מאוחרת... דרמה פיוטית על הישרדות ושפיות... פרודיה פסיכולוגיסטית... דרמה תיאטרלית ל-5 שחקנים ומנעול... קומדיה קצרה אך עגומה... "קומדיה פסיכוסומטית"...

 

יהודית ברדיו החיים הטובים

כל יום ראשון באינטרנט, בין 21:00:-22:00 "יחסים עם יהודית קונפורטי".
טלפון לעלייה לשידור ביום רביעי: 077-3000909

http://www.bestlife.co.il/?categoryId=63973&itemId=133847

יהודית קונפורטי, 054-6240131, 03-6051459
www.my.alternativli.co.il/kjud
מוסיקאים
מוסיקאים בראשית דרכם שיצירתם איננה רשומה באקו"ם מוזמנים לשלוח אלי מוסיקה להשמעה בתוכנית "יחסים עם יהודית קונפורטי", רדיו החיים הטובים באינטרנט. לך תדע לאן זה יגיע: kjud59@gmail.com

אהבה חדשה

יום חמישי, עשר בלילה עד אחת עשרה בלילה, יש לך הזדמנות למצוא אהבה חדשה. כל מה שאת צריכה לעשות זה להעז ולהרים טלפון לרועי בפורטל החיים הטובים. בתוכנית תוכלי להתארח באולפן ביפו התקשרו: 054-488-9999 והדרך סלולה ♥.
תודה, יהודית קונפורטי

 

אלי הוז - קורא סיפורים

מוכר סיפורים יום-יום בסמטת מזל אריה 18, יפו העתיקה.
עונה לטלפון 050-5606670
ועכשיו גם מקבל דואר בג'י-מייל: elie.hoz@gmail.com

תודה. אלי

 

קול קורא לפסטיבל עכו ה- 32

פסטיבל עכו ה- 32 לתיאטרון ישראלי אחר

מזמין יוצרי תיאטרון, מיצג ומופעי רחוב להגיש הצעות לפסטיבל עכו 2011

פניה זו מיועדת ליוצרים ולהקות לא ממוסדות שאינן נתמכות באורח קבוע והמשכי, המעוניינות להעלות יצירות חדשות בבכורה בפסטיבל עכו ה- 32 לתיאטרון ישראלי אחר שיתקיים בעכו בין ה- 16-19  לאוקטובר 2011 חוה"מ סוכות.

את ההצעות יש להגיש לא יאוחר מהתאריך 1.1.2011 לפי ההנחיות שבטופס ההגשה.

הוועדה האומנותית של הפסטיבל לתיאטרון אחר מעוניינת ביצירות השואפות לפתח שפה תיאטרונית מקורית, חדשה או שונה, יצירות הקוראות תיגר על אתוסים מרכזיים בחברה הישראלית, נותנות ביטוי להלכי רוח אלטרנטיביים ומציבות סימני שאלה במקום בו מונצח המוסכם.

יצירות הבודקות את גבולות מושגי התיאטרון והרחבתם, יצירות בינתחומיות, יצירות המציעות גישה מקורית לחלל תיאטרוני, לבימוי, ליחסי קהל-מופע, ושמבקשות לייצר תהליך עבודה ארוך טווח.

הוועדה תעודד הצעות שתהיה להן זיקה וקשר לעיר עכו ברמה של חלל, תוכן והשראה וכן תעודד הצעות המתכוונות לעבוד לאורך תהליך יצירת המופע והחזרות בעכו עצמה.

להצעות שיתקבלו יוענקו תקציבי הפקה וליווי אומנותי והן תוצגנה במסגרת הפסטיבל. האחריות הכוללת להפקת ההצגות \ מיצגים מוטלת על מגישי ההצעות.

את ההצעות יש להגיש לפי הטופס המצורף בהמשך.

הנהלת הפסטיבל אינה מתחייבת להחזיר את חומר ההצעות שתישלחנה.

טופס הגשת מועמדות להצגה בפסטיבל עכו 2011:

את ההצעות יש לשלוח אך ורק דרך המייל. במידה ולא קיבלתם תשובת אישור על משלוח המייל תוך שבועיים מיום המשלוח נא ליצור קשר טלפוני במספר 054-589-7954.

נא למסור את ההצעה בקובץ וורד אחד בלבד (נא לא לשלוח גרסת 2007),

במידה ואתם מצרפים נספחים ותמונות, נא להדביקם על מסמך הוורד.

בראש כל הצעה נא להוסיף את הסעיפים הבאים כפי שהם מופיעים מיד:

1. שם ההצעה

2. שם מגיש ההצעה ותפקידו בהפקה

3. פרטי התקשרות: שם, כתובת אי-מייל, כתובת דואר רגיל ומספר טלפון.

4. סינופסיס \ תקציר ההצעה – לא יותר מחצי עמוד.

5. קורות חיים מקוצרים של היוצרים והמשתתפים ותפקידם בהפקה (גם אם זו רק רשימה חלקית נכון לעכשיו).

6. גוף ההצעה: במידה ומדובר במחזה; את המחזה בשלמותו. במידה ולא מדובר במחזה; את פרוט המופע.

7. הצהרת כוונות אומנותית לגבי המימוש הבימתי של המופע - חזון בימתי.

8. נספחים: תמונות, שרטוטים וכ"ו .

נא לא להגיש הצעות להצגות יחיד והצגות שעלו כבר בעבר ואינן מוצעות להעלאה בבכורה.

את ההצעות יש לשלוח לכל המאוחר עד לתאריך ה- 1.1.2011 למייל: storgepit@gmail.com

בהצלחה

 

יומן אזרחי

עורך: גיא דוידי איש החדר

כל יום שלישי ב - 22:30 ערוץ 98 בכבלים ובלווין

(ש.ח - ראשון ב-10:30 בבוקר )

לתגובות על התוכנית או להצטרפות לקורסי הוידיאו

לשלוח מייל לכתובת : yoman.video@gmail.com

מבחר מתוך קטעי היומן – באתר אקטיבי.

לארגונים ואנשים המעוניינים לשדר סרט וידאו במסגרת התוכנית או לפניות, תגובות והצעות ניתן לפנות במייל – yoman.video@gmail.com

להצטרפות לקבוצת התפוצה של "יומן אזרחי" בגוגל ללחוץ כאן: videodiaries

(גיא דוידי)

 

קדימונים למופעים

רוצים שיכתבו עליכם קדימון בעכבר העיר, תיאטרון / מחול / אופרה / בין תחומי?

פנו אל אייל מלובן (לא כרוך בתשלום): eyal.meluban@gmail.com , eyal.hair@gmail.com

--------------

תיקון מחשבים

שחר נגר, 050-7648002. nshachar@bezeqint.net

--------------

שיפוצים

יניב מויאל משפץ דירות ובתים.

הנחות למכותבי האיגרת השבועית של תיאטרון החדר: 0523-868338.

--------------

מונולוגים ודיאלוגים לשחקנים/ות:

כתבו אלינו: info@roomtheater.co.il

ובקשו מונולוגים ו/או דיאלוגים.

קישור קבוע

על הדליקה

כאן

-------------- -------------- --------------

ציטוט
"אם תנהג באדם על פי יכולותיו, הוא ינהג למטה מיכולותיו.

אם תנהג באדם למעלה מיכולותיו, הוא יפעל על פי יכולותיו" (גיתה)

ציטוט מפי ויקטור פראנקל "האדם מחפש משמעות":

 






















-------------- -------------- --------------
אחריות

ליום זכויות האדם הבינלאומי.

סדרה בת ארבעה פרקים העוסקת במושג האחריות בחברה דמוקרטית.

בהפקת הוועד הציבורי נגד עינויים בשיתוף הטלוויזיה החברתית.

פרק 1: אחריות בחברה דמוקרטית

בהשתתפות: דר' ישי מנוחין, פרופ' נעמי חזן, פרופ' ירון אזרחי, עו"ד באנה שגרי-בדארנה, אדר גרייבסקי, הדס זיו, דר' ענת מטר והשחקן עמית מאוטנר. גם ביוטיוב ובפיסבוק

פרק 2: אחריות אישית

בהשתתפות: דר' ישי מנוחין, שרון דולב, פרופ' דוד אנוך, פרופ' נעמי חזן, עו"ד עביר בכר, רן כהן, דר' עובדיה עזרא, עו"ד באנה שגרי-בדארנה, הדס זיו והשחקן עמית מאוטנר. גם ביוטיוב ובפיסבוק

הפרקים הבאים:

פרק 3: פתרונות "קלים" ומחירם האישי והחברתי (סוף דצמבר 2010).

פרק 4: אקטיביזם כחובה דמוקרטית (ינואר 2011).























-------------- -------------- --------------

"מהו בית מלון יוקרתי? מקום שמאה אנשים עובדים בו בפרך כדי שמאתיים יוכלו לשלם מחירים מופקעים תמורת דברים שבעצם אין להם צורך בהם".
(ג'ורג' אורוול, "דפוּק וזרוּק בפאריס ובלונדון")

-------------- -------------- --------------

קישור קבוע

אמיר אוריין - תיאטרון החדר

רחוב הירקון 29, תל אביב 6801138
טל: 03-5171818.  פקס: 03-5160706. 
דוא"ל: info@roomtheater.co.il